מעורבות אישית זו קלעה את הנתבעים הללו, שהם דירקטורים בחברות הנוגעות בדבר, לאחריות בגינו של חיוב אישי, לאחר שנמצא כי בענינו של כל אחד מהם התקיימו יסודותיהן של העוולות המדוברות וגם העילות החוזיות (ערעור אזרחי 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בערעור מיסים נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 256 (1981); (ערעור אזרחי 407/89 צוק אור בערעור מיסים נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 694 (1994)). מסקנות אלו מניחות את הבסיס להרחבתה של האחריות אל כתפיו של כל אחד ואחד מנתבעים 8-2 וכך אני עושה.
תנית-שיפוט
- מוטב היה לה לטענה, כי הסכם-הפשרה שבו אולצה התובעת לבחור קבע את סמכות-השיפוט לבתי-המשפט במדינת בליז, כי לא תיטען. ראשית, אם אכן אין דבר וחצי דבר בין הנתבעים לבין התובעת וההתנהלות כלפיה, מה לאלה ולתנית-השיפוט? שנית, כבר כתבתי לעיל כי ההסכם הזה היה הסכם רב-פרטים, שנוסח באורח חד צדדי ושזולת פרטיה של התובעת והסכום, שנתאפשר לה למשוך, נראה חוזה אחיד לכל דבר וענין. שהתובעת נאלצה לחתום עליו בעת-צרה והוצג לפניה אפשרות יחידה להציג משהו מכספה. זהו, ללא כל ספק, חוזה מקפח ותנית-השיפוט שבו - השולחת אנשים אל בליז הרחוקה ואל שיטת-המשפט שלה - על אחת כמה וכמה.
אשם תורם
- קריאתו המקפת של החומר מניחה יסוד למחשבה כי לתובעת היו יד ורגל במסכת האומללה, שנפרשׂה לפניו של בית-משפט זה. גם בהתחשב בעובדה כי רומתה, נהיר כי התובעת לא עצרה כשכל אדם בר-דעת במצבה היה עוצר; כי היא המשיכה להעביר כספים על אף הפסדיה וכי היא המשיכה, גם בשעת-דחק, לגלות התעניינות ניכרת באפיקי-השקעה ובכוח להרוויח באמצעותם. אילו רק טענו הנתבעים לדוקטרינה של אשם תורם, היה בית-משפט זה שוקל ליישמה כאן. אלא שההגנה כה עסוקה הייתה בלהרחיק מעליה את התובעת ואת עניניה, שטענה כזו לא באה, אף לא במרומז, בכתב-התביעה. לא איישׂמה ביוזמתי.
התוצאה
- אני מקבל אל התביעה ומחייב את נתבעים 8-1, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכומה, בצירופם של הפרשי-הצמדה ורביית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום-הגשתה של התביעה ועד היום, היינו, סך של 225,300 ש"ח לעילות-התביעה. עוד ישלמו נתבעים אלה, יחד ולחוד, לתובעת, הוצאות-משפט בסך של 15,100 ש"ח וכוללות את האגרות ששולמו, את התייצבות-התובעת לישיבת-ההוכחות בבית-המשפט ואת עלות-הפעלתה וקריאתה לעדות של נציגתה של חברת-החקירות. שלישית ישלמו נתבעים 8-1, יחד ולחוד, לתובעת שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 47,800 ש"ח. בקביעתו של סכום אחרון זה הבאתי בחשבון לא רק את האמור בתקנה 153 לתקנות של סדר-הדין האזרחי ובכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 ולא רק את היקפה המוערך של עבודה משפטית, שנדרש היה להעמיד בניהולה של פרשת-התביעה, אלא גם את העובדה שהתקשיתי לקבל מהימנות את עדויותיהם של עדי-ההגנה. את הסכומים שנפסקו יש לשלם בתוך 20 ימים מיום קבלתו של פסק-דין זה (ימיה של פגרת-הקיץ של בתי-המשפט באים במנין). איחור יוסיף דמי-פיגורים לפי סעיף 5א לחוק פסיקת ריבית והצמדה הנזכר.
הפיקדון, שהפקידה התובעת לפי החלטה מיום 23.11.2020, יוחזר לה על פירותיו.