הנה כי כן, גם לגופם של דברים ובנפרד מן העובדה כי נתבעת 1 כלל לא טרחה להתגונן כאן, מצאתיה אחראית בנזיקין, בחוזים והפרתה של החובה, הייחודית וחוצת-הענפים במשפט, לנהוג בתום-לב כלפי התובעת.
אחריותם של נתבעים 8-2
- חוששני כי לא דרך מקרה היא כי נתבעת 1 נסתלקה לבית-עולמה ימים אחדים קודם שהוגשה נגדה התביעה הזו והיטב ידוע היה לה, עוד קודם לכן, כי תוגש. התקשיתי למצוא סיבה אחרת לאותו פירוק מרצון של החברה, שלא נקלעה להליך של חדלות-פירעון וכיוצא באלה אירועים, הכופים עליה את סופה. ענין זה, לבדו, נדרש להדליק נורת-אזהרה בקשר להתנהלותם של הגורמים, שמאחורי-החברה הזו. דא עקא שגם הנתבעים - בעלֵיה הישירים של החברה הנתבעת או בעליה בשרשור - לא הציגו לבית-משפט זה כל טעם מבואר להחלטתה של החברה לפרק את עצמה.
- על אף כי נהיר, שמסך של התאגדות חוצץ בין חברה לבין בעלי-המניות בה וחרף ההפרדה, העקרונית, בין החברה לבין נושאי-המשרה, הממלאים בה תפקיד ניהולי, נהיר כי אין החברה פועלת בכוחות עצמה. נדרשת היא (לפי שעה) לאנשים שיפעילוה. דיני-התאגידים - החוק והפסיקה - שההפרדות הללו הן יסוד-מוסד בם, דאגו להציב להן סייגים כדי למנוע את ניצולן לרעה. לענינם של בעלי-מניות הקדיש המחוקק את הסעיף השישי לחוק החברות, התשנ"ט-1999 והפְּסיקה הקפידה לדרוש רמה מוגברת של אחריות - והוכחתה - בהפעלתו של סעיף זה. נושאי-משרה, אף ששוב אינם נהנים ממסך-התאגדות שהעמיד להם, בעבר, סעיף 54(ב) לחוק, נבחנים לפי התנהלותם-הם. כשם שאין הם יכולים, אם חטאו אישית, לחסות בצלה של החברה, כך התנהלות פסולה של זו ולא נכרכה בהפרתם-הם את הדין, לא תניח את האחריות לפתחם.
כל אחת מן הדוקטרינות, המסייגות את ההפרדה - הרמת-מסך בענינם של בעלי-מניות והטלה של אחריות אישית על נושא-משרה, היא בת-הפעלה, ומחייבת יישום, במקרה שלפנַי. שתיים הן המסקנות, העולות מן הדברים שפורטו בפסק-דין זה, בהרחבה, עד כה. הניסיון להדוף את התביעה באמצעות טענות, שלא יכלתי למצוא מהימנות, להיעדרה של יריבות בין התובעת לבין נתבעת 1 לא היה אלא המשכה של הפעילות הכוזבת, חסרת תום-הלב, שבה נהגו הנתבעת ואנשיה בתובעת. מה שנעשה היה במידה רבה דיה של חומרה, על מנת לקבוע כי היה מי, שביקש לנצל את אישיותה הנפרדת של נתבעת 1 להתנהלות, שאינה כדין ותכליתה המרכזית: חילוצם, שלא בתום-לב ושלא למטרה כשרה, של כספים מן התובעת בלי לספק לה, כנגד כך, את השירות שהיא רכשה. דבר זה מצדיק הרמה של המסך שבין נתבעת 1 לבין בעלי-מניותיה, כולם. הוא מוסיף ומצדיק הרמה "כפולה" של המסך, זו שממנה נהנים בעליהן, בשר ודם, של החברות אשר מחזיקות בנתבעת. ההתנהלות הפגומה, שירדה לשורש-הפעלתה של נתבעת 1, לא יכלה לפסוח אף לא על אחד מן האנשים, שהם בעליה או בעלֵיה בשרשור. נתבעים 2 ו-5, בהתנהלותם לפניו של בית-משפט זה, לא שכנעו, אלא, כי ידם הייתה במעל. הם נטלו, אישית, חלק בפעילות ועשו יד אחת על מנת להסתירה, תחילה מפניהם של לקוחות-החברה ואחר כך גם מפניו של בית-משפט זה. נתבע 8, שלא העיד, מנע מעצמו את האפשרות להראות כי לא היו לו חלק ונחלה באותה התנהלות.