שונה ההסדר של "יורש במקום יורש", הקבוע בסעיף 41 לחוק. לפיו, המוריש מורה כי רכושו יעבור ליורש א', אך אילו יורש א' לא יירש את המוריש, מהסיבות המנויות בחוק, יבוא בנעליו יורש ב'. ייעודו של הסדר זה הוא להסדיר מקרה בו המוריש צופה כאפשרות מצב בו מי שקבע כיורשו, לא יוכל לרשת אותו. המוריש קובע חליפין ליורש הראשון אותו קבע. אין בהסדר זה "תקופת ביניים" כמו בהסדר הקודם. היה ויורש א' ירש את הרכוש, הרי שההסדר מוצה, ותם ונשלם. יורש א' יכול להעביר את הרכוש הלאה בחייו, ולהוריש אותו - בין בצוואה, בין על פי דין - למי שיחפוץ (לפירוט בענין ההסדרים השונים, ראו עניין מלמד (בע' 711-712); וכן ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (התשנ"ב) 365 ואילך; ש' שוחט, מנחם גולדברג ו-י' פלומין דיני ירושה ועיזבון (תשס"ה) 118)."
לקביעה אילו מההסדרים הנ"ל חל יש כדי להשליך על האפשרות לשנות הצוואה וכפי שנכתב:
"... מילים אחרות צוואה הכוללת הוראת "יורש אחר יורש" מטילה מחוייבות נוספת על היורש הראשון שאינה קיימת במקרה של הוראת "יורש במקום יורש" ואפשר שהוראת צוואה הדדית שכזו יוצרת הסתמכות אף ללא צורך בהפעלת עקרון תום הלב....."
אם כן בהוראת "יורש אחר יורש", היורש הראשון רשאי לעשות במה שקיבל מהעיזבון "כבתוך שלו". משמעות הדבר היא שהיורש הראשון יכול לנהוג בנכסים שירש מנהג בעלים מלא, לרבות לכלות אותם או להעבירם לאחרים באמצעות עסקאות בחייו, כגון מתנה. ההגבלה היחידה המוטלת על היורש הראשון היא שאינו יכול לגרוע מזכותו של היורש השני על ידי צוואה. כלומר, העברת נכס במתנה בחייו של היורש הראשון, גם אם היא מפחיתה את חלקו של היורש השני, היא פעולה תקפה, אלא אם כן נקבעה בצוואה מגבלה מפורשת על כך. הנטל להוכיח קיומה של מגבלה כזו מוטל על הטוען לה.
במקרה דנא, לשון הצוואה מעיד כי עניין לנו בהסדר של "יורש אחר יורש", עת הדבר אף צויין מפורשות " תהיה היורשת היחידה שלו אשתו .... יהיה היורש היחיד שלה בעלה...". לאחר מכן נקבע, כי לאחר פטירת שני בני הזוג, קרי לאחר פטירת הראשון וירושת בן הזוג הנותר, רכושם שיוותר, יועבר ליורשים כפי שצויין בצוואה.
מלשון הצוואה כאן, עולה כי המנוחים התכוונו שניהם כי רכושם יישאר בתוך משפחתם, תחילה לבן הזוג ולו בלבד, ולאחר מכן לשתי בנותיהם. כך כתוב בצוואה וכך אישרו העדים בצוואתם כי זה היה רצון המנוחים. מכאן כי תחילה דאגו זה לזה ולאחר מות שניהם, בין אם ילכו לעולמם יחדיו ובין אם אחד אחרי השני יעבור רכושם לבנותיהם בחלקים שווים.