יתר על כן, לא הוברר מדוע ההפרות הנטענות של סגל והרברט כלפי סאודדה משליכות על תוקף השעבוד דווקא כלפי ברוך. במילים אחרות, גם אם סגל והרברט פעלו שלא כדין ליצירת השעבוד מאחורי גבה של סאודדה (שאינה צד לאיגרת החוב), אין הדבר משפיע כהוא זה על תוקפה של עסקת השעבוד כלפי ברוך, ביחסים שבינו לבין הרברט. סעיף 165 לפקודת החברות אשר צוטט לעיל מורה לנו כי חברה רשאית לשעבד את נכסיה בכפוף למגבלות בתקנונה, אך לא נטען כי הרברט פעלה לשעבוד נכסיה (להבדיל מסאודדה) בניגוד לתקנונה שלה. מכל מקום, כפי שנראה כעת, זיקתה של סאודדה לסכסוך אינה גורעת מהמסקנה כי השעבוד אכן תקף.
- על פי נסח רשם החברות של סאודדה, אשר צורף כנספח ה' לבקשתו של ברוך בהליך הקודם (ראו נספח 5 לבקשה הנוכחית), בעלי המניות בסאודדה הינם סגל (בנאמנות), הרברט וחברה בשם אקש קפיטל השקעות ומניבים בע"מ, והדירקטורים בה הם סגל ואדם נוסף בשם אהרן שחור קוסובסקי (נכון ליולי 2024). הרברט תולה יהבה על סעיף 6.1 לתקנון חברת סאודדה (נספח 2 לתשובה לבקשה) אשר קובע כי: "כל העברת מניות של החברה טעונה אישור של דירקטוריון החברה." אין חולק כי אישור הדירקטוריון של סאודדה לא ניתן ולא הוצג בפני ברוך במעמד החתימה על איגרת החוב. בניגוד לטענתו של ברוך לפיה יש לפרש את ההוראה האמורה בצמצום בקשר להעברת מניות בלבד, הדעת נותנת כי יש לראות את ההוראה הזו כחלה גם על עסקה לשעבוד מניות כבענייננו.
ודוק. במקרה אחר הובהר כי יש לראות בשעבוד בהקשר זה, כמעין העברה על תנאי או התחייבות להעביר, שכן אף שהבעלות בנכס המשועבד אינה מועברת במועד יצירת השעבוד, הרי שהיא תעבור לצד שלישי אם תקום עילה למימושו (פירוקים (מחוזי ת"א) 27207-07-18 שאול וולפשטיין בערעור מיסים נ' ש. אנפה בע"מ, בפסקה 46 (נבו 12.7.2021)). כך נקבע באותה החלטה כי ניתן למצוא חיזוק למסקנה זו בסעיף 3(ב) לחוק המשכון הקובע כי: "הגבלה או תנאי החלים, לפי דין או הסכם, על העברת בעלות בנכס יחולו גם על מישכונו." על יסוד הוראה זו נקבע כי מקום שקיימת הגבלת עבירות על זכות מסוימת, פשיטא שלא ניתן גם למשכנה (ערעור אזרחי 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498, 506 (1994); שלום לרנר "הגבלה מכוח הסכם על עבירות זכויות" משפטים על אתר י"ג 108, 114 (תש"פ)).
- לאור האמור, בחתימתה על איגרת החוב ושעבוד מניות סאודדה שבבעלותה, פעלה הרברט בניגוד לסעיף 6.1 לתקנון של סאודדה. האם יש בכך כדי לאיין את איגרת החוב ולשלול את תוקפו של השעבוד שנוצר מכוחה לטובתו של ברוך? בנסיבות המקרה שלפניי התשובה על כך היא שלילית. האמור לעיל בקשר עם חוסר ידיעתו של ברוך בקשר לאישור אסיפת בעלי המניות בהרברט יפה גם ביחס לאישור הנדרש כביכול מדירקטוריון סאודדה. בעת ההתקשרות באיגרת החוב עמדה בפניו התחייבותם של סגל והרברט כי מכלול האישורים לצורך עסקת השעבוד ניתנו וכי אין צורך באישורים או הסכמות נוספים של צדדים נוספים. המידע בקשר להגבלות בתקנון של סאודדה הוא נחלתם של סגל והרברט ולא של ברוך, אשר אין חולק כי אין לו שום קשר לסאודדה. לא ראוי לאכוף על צד להתקשרות עם חברה המשעבדת מניות שיש לה בחברה אחרת, את הדרישה לקבל לידיו את כלל מסמכי היסוד של אותה חברה אחרת על מנת לוודא כי השעבוד נעשה כדין גם מנקודת מבטה.
- הרברט טענה כי ברוך ידע בפועל הן על התקנון והן על הסכם בעלי המניות בסאודדה. בהקשר זה הפנתה הרברט לתכתובת מיום 31.10.2022 שבה פנה בא כוחו של ברוך לסגל בבקשה לקבלת המסמכים לצורך עיגון ההתחייבות בענין 6 יחידות בפרויקט בית שמש. הרברט טענה כי חלק ממסמכים אלה כוללים את התקנון והסכם בעלי המניות של סאודדה, ברם כלל לא ברור מאותה תכתובת מה בדיוק היו המסמכים המבוקשים והאם התקנון והסכם בעלי המניות נמנים עליהם. ממילא לא הוכח כי הם הועברו לידיו של ברוך או בא כוחו.
- אף בהנחה (שלא הוכחה) כי ברוך הכיר את ההוראה בתקנון האוסרת על העברת (ושעבוד) מניות סאודדה ללא אישור הדירקטוריון, הרי שבכך אין כדי להעיד בהכרח כי הוא ידע שאישור זה לא התקבל. במילים אחרות, עצם הידיעה על הגבלה מסוימת בתקנון לא משליכה מניה וביה על הידיעה או חוסר הידיעה כי האישור שנועד להסיר את המגבלה אכן ניתן אם לאו. אכן, התקנון הוא מסמך פומבי אשר ניתן לעיין בו במרשם החברות. ואולם, בהתקשרות עם סגל והרברט, הציגו הללו בפני ברוך מצג מבוסס ומהימן לכאורה על פיו מכלול האישורים הנדרשים לצורך יצירת השעבוד התקבלו ומשכך אין מניעה לחתום על איגרת החוב. סגל והרברט מושתקים מלטעון אחרת. משאלו הם פני הדברים, אפילו אם ברוך ידע על הגבלות הקשורות בתקנון של סאודדה, שלא הייתה צד להתקשרות, הרי שנוכח המצג שהציג סגל (המשמש כדירקטור הן בהרברט והן בסאודדה) בדבר "התקינות המלאה" של העסקה, אין להטיל דווקא על ברוך את הנטל לדרוש באופן פוזיטיבי אישורים כאלו ואחרים בקשר עם חברות שאין לו כל קשר עימן. כפועל יוצא, ברוך לא ידע ולא היה צריך לדעת בנסיבות הפרשה שלפנינו כי אישור דירקטוריון סאודדה למעשה לא התקבל וכי הרברט וסגל פעלו בניגוד לתקנונה של סאודדה. מכל מקום, עסקת השעבוד ממילא מחייבת כאמור את הרברט וסגל בלא קשר להוראות תקנונה של סאודדה. משכך, הטענה כאילו עסקת השעבוד נעשה בניגוד לתקנונה של סאודדה אינה יכולה לסייע להרברט או לסגל.
- הדברים האמורים יפים מקל וחומר כלפי הסכם בעלי המניות בסאודדה, אשר לפי סעיפים מסוימים בו אוסר כביכול על בעלי המניות מלשעבד את מניות החברה ללא הסכמה פה אחד של כל בעלי המניות (ראו את ההסכם שצורף כנספח 3 לתשובה לבקשה). הסכם שכזה אינו נגיש לציבור באמצעות מרשם החברות וממילא הוא מחייב, במקרים הרגילים, רק את בעלי המניות בינם ובין עצמם ולא צדדים שלישיים וחיצוניים לו. ממילא אין בכוחו לשלול את תוקפה של עסקת השעבוד כלפי צד שלישי, ולכל היותר בכוחו להקים עילת תביעה נגד בעל המניות שהפר את ההסכם. בהקשר זה טענה הרברט כי עסקת השעבוד עלולה לגרום לה נזק כבד נוכח הוראת סעיף 15.2 להסכם בעלי המניות. ברם, אין להרברט להלין אלא על עצמה על כך שהיא וסגל הפרו ביודעין את הסכם בעלי המניות שהרברט צד לו, וממילא אין בכך כדי לגרוע מתוקפו המחייב של השעבוד שנוצר כדת וכדין בקשר עם אחזקותיה של הרברט במניות סאודדה.
- הרברט טענה בנוסף כי ברוך היה מודע בפועל להסכם בעלי המניות. לידיעה זו אין כל נפקות הואיל וכאמור אין בהסכם זה כדי לחייב את ברוך בלאו הכי. למעלה מן הצורך נבהיר כי לא הוכח שהסכם בעלי המניות אכן עבר לידיו של ברוך או בא כוחו. בחקירתו הבהיר ברוך כי הוא לא זוכר שראה את הסכם בעלי המניות (עמ' 69, ש' 33-26 לפרוטוקול). בהקשר זה טענה הרברט כי ברוך לא שלל כי ראה את הסכם בעלי המניות, אך בטענה זו מניחה הרברט את המבוקש כאילו הסכם זה אכן הגיע לידי ברוך, חרף העדרה של ראיה פוזיטיבית המוכיחה זאת. הרברט אף הפנתה לסעיף 1.2 לאיגרת החוב לפיה גם הרברט וגם סאודדה מתחייבות למשכן לטובת ברוך את מניות הרברט בסאודדה, אך גם בהוראה זו אין כדי לחייב את ברוך לדרוש מסאודדה את מסמכי היסוד שלה ואת האישורים שכביכול היה עליה לספק.
- אין ספק כי סגל השתמש בהרברט ובסאודדה לצורך האינטרס האישי שלו בלבד, אלא שאין בכך כדי להטיל על שכמו של ברוך את האחריות לכך. הפרת חובותיו של סגל כלפי הרברט וסאודדה, מקנה להן עילת תביעה נגדו, אך אין בכך כדי לפגוע בתוקפו של השעבוד.
- סיכומו של דבר, ברוך ביסס עילה כדין לאכיפת השעבוד ביחס לנכס המשועבד.
- נותרה עדיין על הפרק שאלת זהותו של כונס הנכסים. בהינתן העובדה שעסקינן באכיפה של שעבוד קבוע ולא שעבוד צף, אין כל מניעה למנות לתפקיד את מי שביקש הנושה (ברוך). נזכיר כי רק כאשר מדובר באכיפת שעבוד צף חלה חובה למנות את כונס הנכסים מתוך רשימות הנאמנים שגיבש הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי (ראו את סעיף 194(ב) לפקודת החברות; פירוקים (מחוזי ת"א) 9307-10-22 בנק לאומי לישראל בערעור מיסים נ' גיבוי איתן בע"מ, בפסקה 26 (נבו 20.10.2022); חדל"ת (מחוזי ת"א) 17320-11-19 בנק הפועלים בערעור מיסים נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקה 12 (נבו 18.11.2019)). ענייננו כאמור נמנה על המקרים בהם ניתן למנות את בא כוח בעל השעבוד ככונס נכסים על הנכס המשועבד.
סוף דבר
- נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו כמבוקש לאכיפת השעבוד.
- עורך הדין רענן קליר מתמנה לתפקיד כונס נכסים על הנכס המשועבד. יש להפקיד התחייבות עצמית בסך של 300,000 ₪. סמכויותיו של כונס הנכסים יהיו כמבוקש בסעיפים 8-1 לבקשה.
- הרברט תישא בהוצאות הבקשה בסך של 75,000 ₪.
- 512המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
- נוכח התנהלותם של ברוך וסגל כפי שתוארה לעיל, העתק מפסק הדין יישלח גם לרשות המסים.
| ניתן היום, ג' תמוז תשפסק דין הצהרתי - כללי (29 יוני 2025), בהעדר הצדדים. |
| חגי ברנר, שופט בכיר |