"המדד החברתי-כלכלי" – אפיון ודירוג של רשויות מקומיות לפי הרמה החברתית-כלכלית של האוכלוסייה בהן, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"מדד הפריפריאליות" – אפיון ודירוג של רשויות מקומיות לפי מיקומן הגאוגרפי ביחס לריכוזי האוכלוסייה בישראל, כפי שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
כאמור בסעיף, אחת לשנה הרשויות המקומיות נדרשות להפריש סכום מסוים לקרן. סכום זה נקבע לפי חישוב הכולל מספר שלבים:
(-) בשלב הראשון, יש לקחת את הסכום שהפרישה הרשות המקומית בשנה הקודמת. זהו "הטייס האוטומטי" – נקודת המוצא להמשך החישוב.
(-) בשלב השני, יש לבחון (א) עד כמה גדל שיעור גביית הארנונה לעסקים בשנה החולפת ביחס לשנה שעברה ו-(ב) לחשב את שיעור הארנונה לעסקים פר נפש (נתונים אלה יהיו רלוונטיים גם בשלב השלישי להלן). לשם חישוב הנתון הראשון, נלקחות ההכנסות שהתקבלו ברשות במהלך השנה האחרונה מארנונה לעסקים, ומהן מופחתות הכנסות השנה הקודמת מארנונה לעסקים (להלן: הגידול בארנונה לעסקים). במקביל, לשם חישוב הנתון השני, יש לחלק את כלל ההכנסות מארנונה לעסקים בשנה האחרונה במספר התושבים ברשות, וכך מגיעים ל-ארנונה לעסקים לנפש, או, אם נשתמש בלשון החוק, ארנונה שאינה ממגורים לנפש.
(-) השלב השלישי קובע מנגנון דיפרנציאלי של גבייה מהרשויות המקומיות השונות, אשר נגזר מן הגידול בארנונה לעסקים ו-מהארנונה לעסקים לנפש שאליהם הגענו בשלב השני. החוק מגדיר מפתח של ארבע מדרגות של ארנונה לעסקים לנפש, שנועדו לשקף עד כמה הרשות "עשירה" בארנונה לעסקים (500 ₪, 1,000-500 ₪, 2,000-1,000 ₪ ומעל 2,000 ₪). בהתאם למדרגה נקבע האחוז שיש "לגזור" לכל רשות מקומית מסכום הגידול בארנונה לעסקים (7.5%, 15%, 20% ו-27.5%, בהתאמה; סעיף 5(א)(1)-(4)). במילים אחרות, ככל שהרשות "עשירה" יותר בהכנסות מארנונה לעסקים לנפש, כך גדל ה"קופון" שייגזר לטובת הקרן מתוך הגידול בהכנסותיה מארנונה לעסקים.
סעיף 5 קובע שני חריגים למנגנון הגבייה: הראשון, המופיע בסיפא של סעיף 5(א)(1), נוגע למדרגה הגבוהה ביותר, שעניינה ברשות מקומית שהארנונה לעסקים לנפש בתחומה היא מעל 2,000 ₪. נקבע, כי אם הרשות המקומית מדורגת באשכול 1 עד 5 הן במדד החברתי-כלכלי והן במדד הפריפריאליות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (מיקומים הנחשבים לנמוכים במדדים אלה), אז "הקופון" שייגזר מהגידול בארנונה לעסקים יהיה בשיעור של 20%, במקום 27.5%. השני, אשר קבוע בסעיף 5(ב)(2), עוסק במצב שבו רשות מקומית חווה עלייה חדה בגידול בארנונה לעסקים בשיעור של 20% בהכנסות ומעלה, בתקופה של עד 3 שנים. הסעיף קובע כי במצב כזה, "הקופון" ביחס לאותן שנים ייגזר מה-20% הראשונים של הגידול בהכנסות בלבד.
כאמור לעיל, על מנת להגיע לסכום הסופי שאותו הרשות נדרשת להעביר לקרן הארנונה, יש לסכום את "הטייס האוטומטי" (השלב הראשון) ואת תוצאת השלב השלישי. כפי שמורה סעיף 5(ב)(3), הרשות המקומית תעביר לקרן רק את ההפרש שבין הסכום אותו היא חייבת לקרן לסכום אותו היא זכאית לקבל מהקרן לפי סעיף 4 (עליו יפורט להלן). מכאן, שרשות תעביר כספים לקרן רק כאשר "המאזן" שלה שלילי.
9. מן העבר האחר, סעיף 4 לחוק קובע את המנגנון לחלוקת כספי הקרן בין הרשויות המקומיות, כדלקמן: