תא (ת"א) 63480-06-22 א.ד פלג ייעוץ והשקעות בע"מ נ' ספליטאיט בע"מ ((splitit LTD - חלק 25

וכן הנני מוצאת לקבל את סיכום הדברים לגישתו של דון באשר להורדת הסעיף בהסכם השלישי והוספתו להסכם הרביעי, בעמוד 92 שורות 9-12 ולפיה : "......תבין את הסיטואציה.  אני שלחתי לגיא את ההסכם השלישי ולא היה שם סעיף 3.14.  גיא שלח לי את ההסכם הרביעי וכן היה שם 3.14.  לא הוא שם לב, ולא אני שמתי לב.  זה המצב."

32. אין חולק כי בהמשך לכך שולם לתובעת סך 250,000$ בשני תשלומים. הראשון בגינו הוציאה התובעת חשבונית ביום 27/9/19 אשר במסגרתה נכתב בפירוט כי התשלום הוא בגין: "יעוץ עבור הנפקה 1-2019 באוסטרליה על פי חוזה (תשלום 1 מתוך 2)" (נספח 40 לתצהיר פלג), השני אשר חשבונית בגינו הוצאה ביום 7/10/19 ובה נרשם כי התשלום הוא בגין: "ייעוץ עבור הנפקה 1-2019 באוסטרליה על פי חוזה (תשלום 2 מתוך 2)".
33. ההליך המשפטי;

ביום 20/2/20 הוציאה התובעת מכתב התראה לדון במכתב זה, דרשה התובעת– לראשונה - אופציות לרכישת מניות בהתבסס על הוראת סעיף 3.1.4 להסכם.  כך, במכתב נטען כי התובעת זכאית - נוסף על העמלה ששולמה לה - לאופציות במחיר מימוש של 0.1329 בגין שלב ה pre-ipo, קרי ל - 2,700,000 אופציות, במחיר מימוש של 0.2 דולר אוסטרלי בגין שלב ה – IPO.

כן טענה התובעת, כי במסגרת ההסכם ביצעה החברה, בתוך 12 חודשים מהעסקה הראשונה, הנפקה שניה – שהיא עיסקת השקעה העומדת בתנאים הנקובים בסעיף 3.1.3 להסכם, על כל המשתמע מכך – ומשכך טענה כי היא זכאית לעמלה הנקובה בסעיפים 3.1.4 ו – 3.1.2.  קרי, לעמלה כספית וכן, לאופציות לרכישת מניות בשיעור מלוא שווי העמלה הכספית.

דון השיב על מכתב הדרישה ביום 4/5/20 (נספח 42 לתצהיר פלג) ובתשובתו טען כי החברה לא נותרה חייבת לפלג ולו שקל אחד בהתאם להסכם.  עוד אישר דון במכתב כי: "כמנכ"ל החברה וכדירקטור בה, הייתה לי כל הסמכות והרשות לחתום על ההסכם ולאשר את ההתקשרות עם מרשך".

ביום 12/5/20 נשלחה על ידי התובעת פנייה דומה לפייט ולדון וביום 25/6/20 נשלח מכתב התראה נוסף לכל הדירקטורים של החברה באנגלית (צורף כחלק מנספח 43).

משהנתבעת הכחישה את זכאות התובעת לתשלומים כנטען על ידה, הוגשה על ידי התובעת התביעה לפני.

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

34. לטענת התובעת, בגין ההנפקה הראשונה היא זכאית – נוסף על העמלה הכספית אשר שולמה לה – לאופציות לרכישת מניות החברה, לפי שווי מניה העומד על 20 סנט (הוא שווי המניה במסגרת ה IPO) בשיעור של מלוא העמלה הכספית אשר שולמה לה קרי בסך של 480,000 דולר ארה"ב. עוד טוענת התובעת כי בגין ההנפקה השנייה- היא זכאית לעמלה המורכבת הן מעמלה כספית בסך השווה ל 4.5% משיעור הגיוס בהנפקה והן, לאופציות לרכישת מניות החברה לפי שווי המניה בהנפקה – 80 סנט בשיעור מלוא העמלה הכספית לה זכאית התובעת בגין הנפקה זו.
35. את טענותיה בדבר הזכאות לאופציות בגין ההנפקה הראשונה, משתיתה התובעת על הוראת סעיף 3.1.4 – הקיים הן בהסכמים הראשון והשני והן בהסכם הרביעי. לטענתה, מהעדויות והראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט, התחוור כי ההסכם הראשון נותר בתוקפו והוא ההסכם אשר הצדדים ראו את הוראותיו כמחייבות אותם.  לעניין זה, נטען כי יש לאמץ את גרסת התובעת, לאור קריסת גרסת הנתבעת, הנסמכת רק על עדותו של דון- אשר התחוורה כלא מהימנה – ובהתאם לה יש ליתן תוקף להסכמים השני (בו מופיעה רק חצי העמלה הכספית) והשלישי – בו לא קיים סעיף 3.1.4 - הואיל ונמחק על ידי דון במרמה.  בהקשר לכך, נטען כי – בניגוד לטענותיו של דון – סעיף 3.1.4 לא הוסף על ידי פלג להסכם הרביעי באופן תרמיתי, אלא שהצדדים הגיעו בפגישה מיום 25/9/19 להסכמה ולפיה התובעת זכאית למחצית השנייה של העמלה וכי התיקונים הנוגעים לכך יערכו על גבי ההסכם הראשון – שרק בו קיימת המחצית השנייה של העמלה.  נטען כי הסכמה זו, מהווה הלכה למעשה הסכמה לחזרה להסכם הראשון, בו היה כלול גם סעיף 3.1.4.  לאור זאת, נטען כי סעיף זה לא הוסף על ידי פלג באופן תרמיתי, אלא היה קיים בהסכם הראשון אשר הצדדים הסכימו כי הוא זה שיעמוד בתוקפו.  לטענת התובעת, במסגרת עדותו הודה דון בטענה זו.  יתרה מכך, נטען כי דון הודה בתוקפו של ההסכם הרביעי, עת נתן את ההוראה לשלם לתובעת, תוך הפניה להסכם זה.  בהקשר להודאתו זו של דון, מדגישה התובעת כי דון הוסיף והעיד כי הוא היה מוסמך לחתום על כלל ההסכמים בשמה ובמקומה של החברה ולחייבה בחתימתו על כל המשתמע מכך.  נוסף על כך, נטען כי תימוכין בדבר תוקפו של ההסכם הראשון, ניתן למצוא גם בהסכם ה CLA, המפנה להסכם הראשון כאל ההסכם שבתוקף.  עוד נטען כי הגם שההסכם הראשון מתייחס לזכאות לעמלה בגין השקעת "איש קשר מאושר" (קרי מתייחס לעמלה בגין השקעה), הרי שהנתבעת אינה חולקת על תחולת הסכם זה במקרה של הנפקה, קרי אין היא חולקת על כך שארמדה מהווה איש קשר מאושר וכי התובעת זכאית לעמלה בגין ההנפקה.
36. זאת ועוד, נטען כי גרסתו של דון ולפיה הסכם השני הוא זה שעמד בתוקפו ומשכך כי התגלתה מחלוקת באשר לזכאות פלג והתובעת למחצית השנייה של העמלה – אשר אינה קיימת בהסכם השני – התחוורה כלא נכונה. עת התחוור בהליך ברורות כי הלכה למעשה, בזמן אמת, לא כפר דון בזכאותה של התובעת לתשלום המחצית השנייה של העמלה לפי ההסכם הראשון – קרי בכך שההסכם השני כלל לא היה בתוקף ונחתם לבקשתו של דון ומטעמיו (אשר לא הוסברו).  אלא, שכל המחלוקת הייתה באשר למספר התשלומים בו תשולם המחצית השנייה וכן, באשר לתחולת סעיף ההמרה – סעיף 3.1.2 על מחצית זו של העמלה- המרה אשר דון התנגד לביצועה.  נטען כי הוכח ברורות שמחלוקת זו בלבד הייתה הרקע לכינוס הפגישה המרובעת – מיום 25/9/19 ומשכך, אלו היו הדברים בהם התמקדה פגישה זו ואלו המחלוקות עליהן הגיעו הצדדים להסכמה.  נטען כי לאור זאת, במסגרת פגישה זו לא עלה כלל הנושא של הזכאות לאופציות.  נטען כי בעדותו הודה דון בכך שההסכם הראשון נותר בתוקפו, כי הוא מעולם לא התכחש לכך וכן לא התכחש לחובת החברה לתשלום המחצית השנייה של העמלה.  אשר לכך, מפנה התובעת גם לראיות המלמדות על התרמית בה נקט דון עת העביר את טיוטת ההסכם השלישי לחתימת פלג, כאשר הוא מסתיר מפלג– בכוונת מכוון ולאור הערות פייט – את השמטת סעיף 3.1.4.  נטען כי על מנת להסוות השמטה זו אף שינה דון את מספור הסעיפים בטיוטת ההסכם השלישית.  יתרה מכך, נטען כי בשלב זה כשהיה כבר ברור שההנפקה נחלה הצלחה – לא הייתה כל סיבה שהתובעת תוותר על זכאותה ל"פרס הגדול" קרי על זכאותה לאופציות בהתאם לסעיף 3.1.4.
37. לאור כל אלו נטען כאמור כי ההסכם הראשון הוא ההסכם אשר נותר בתוקפו ביחסים בין הצדדים ובכלל כך נותר בתוקפו – בהסכמה – גם סעיף 3.1.4 להסכם זה, המקנה לתובעת את הזכות לקבלת אופציות בשיעור מלוא העמלה הכספית לה היא זכאית. אשר להוראת סעיף 3.1.4 נטען כי, הואיל ומדובר בחוזה ברור עם התניה מלאה ולשון ברורה, הרי שבהתאם לדין יש להיצמד בפרשנותו ללשונו - ממנה משתמע ברורות כי התובעת זכאית לאופציות בנוסף לעמלה הכספית.  זאת למדה התובעת הן מהמילה "also" בסעיף זה, המלמדת על כך שמדובר בתמורה נוסף על העמלה הכספית והן מהמילה "options"- ברבים – המלמדת על כך שמדובר באופציות למימוש מניות ולא באופציה להמיר את כספי העמלה הכספית למניות.  זאת ועוד, נטען כי בניגוד לטענות דון, סעיף 3.1.4 אינו סעיף המרה הקיים בכפילות לסעיף 3.1.2 שכן מדובר בסעיפים שונים מהותית.  כך בסעיף 3.1.2 ההמרה היא כפויה ושווי המימוש שונה – ועומד על שווי בהנחה של 20% לעומת שווי ה IPO ואילו בסעיף 3.1.4 אין חובה למימוש האופציות, פרק הזמן למימוש האופציות הוא 12 חודשים ממועד ההנפקה ושווי המימוש הוא שווי המניה בהנפקה.  נטען כי ההבדלים מלמדים על כך שלא מדובר בסעיף המרה כפול – אלא בשני סעיפים שונים זה מזה.

1. יתרה מכך, נטען כי בפרשנות זו תומכות גם הנסיבות החיצוניות להסכמים בין הצדדים.  אשר לכך, מפנה התובעת, בין היתר, לכך שעת הלווה פלג לחברה סך 100,000$ מדובר היה בהלוואה בסיכון, לאור מצבה הכספי הגרוע של החברה ונוסף על כך טוענת התובעת כי הלכה למעשה שתי ההנפקות אשר ביצעה החברה הצילו את החברה מחדלות פירעון.  עוד נטען כי במסגרת עדותו הודה דון בכך שהחובה של התובעת להמיר את כספי העמלה הכספית לה הייתה זכאית, למניות החברה, נבעה מדרישה של החברה ולא היוותה טובת הנאה בעבור התובעת, אלא העמידה את כספיה בסיכון.  זאת הואיל וגם ככל ששווי המניות היה יורד, עדיין הייתה חלה על התובעת החובה להמיר את העמלה הכספית לה הייתה זכאית למניות.  נטען כי בנסיבות אלו, ברי כי ההמרה הכפויה – הקבועה בסעיף 3.1.2 אינה במקום זכאותה של התובעת לאופציות בהתאם להוראות סעיף 3.1.4 להסכם (אשר לתובעת אפשרות הבחירה אם לממש).  עוד נטען כי ראייה לכך שמדובר בסעיף אשר הוסף בכוונת מכוון, ניתן ללמוד הן מכך - שכפי שפורט לעיל - לא מדובר בסעיף כפול לסעיף 3.1.2 הנסב על המרה, אלא בסעיף שונה מהותית, הנסב על זכאות לאופציות עם אפשרויות מימוש שונות בתכלית והן מכך שהסעיף לא הורד מנוסח ההסכם המחייב - ההסכם הראשון – אשר נכרת בין הצדדים ואשר הוא זה אשר עומד בתוקפו, כפי שאושר על ידי הנתבעת.  עוד טוענת התובעת כי בדרך כלל כאשר מדובר בהצלחה בהפיכת חברה לציבורית, מורכב התגמול משניים - מאחוז מסכום גיוס ההון וממרכיב הוני – קרי אופציות.  בתמיכה לטענתה זו האחרונה, מפנה התובעת לתשקיף ממנו עולה כי גם אננדה קיבל תמורה הן בעמלה כספית והן באופציות.  נוסף על כך, מפנה התובעת לתכתובת בין הצדדים, אשר לטענתה, במסגרתה הוסכם מפורשות – קודם לחתימה על ההסכם הראשון – כי יתווסף סעיף 3.1.4.  עוד מפנה התובעת לכך שבניגוד לדון - אשר הסתייע בטיוטת הסכם שנערכה על ידי עורכי דין - פלג לא נעזר בייעוץ משפטי בעניין ההסכם.

39. בכל הנוגע להנפקה השנייה – טוענת התובעת כי בהתאם להוראות סעיף 3.1.3 קיימים שני קריטריונים לתשלום עמלה נוספת – האחד שמתגבשת עסקה בתוך 12 חודשים מהעסקה הראשונה והשני שמדובר בעסקה לגביה ה – finder היה זכאי לעמלה. נטען כי שני תנאים אלו מתקיימים – ראשית החברה אישרה שהתובעת זכאית לעמלה בגין ההנפקה הראשונה וההנפקה השנייה קרתה בתוך 12 חודשים מההנפקה הראשונה.  נטען כי לעניין זה יש לדחות את טענת החברה בהתאם לה זכאותה של התובעת לעמלה בגין ההנפקה הראשונה מתייחסת לעסקת הנפקה ולא ל"איש קשר מאושר" שכן אינה ממין העניין.  זאת משהתקיימו שני התנאים לפי הסעיף.  עוד נטען כי אין ממש בטענתו של דון בתצהיר ולפיה מדובר בשריד מטיוטת הסכם שאינה רלוונטית, שעה שזה הודה בעדותו שמדובר בסעיף תקף ואולם כי לא התקיימו התנאים לתשלום העמלה במקרה דנן.
40. עוד נטען כי אמנם התובעת לא פנתה בדרישה באשר לאופציות אלו ואולם, זאת רק הואיל ובהתאם לרגולציה בסידני האופציות מההנפקה הראשונה חסומות למימוש ומסחר למשך שנתיים מהענקתן, כלומר עד ליום 29/1/21 ואילו האופציות בגין ההנפקה השניה היו חסומות עד ליום 29/5/21- ומשכך לא הייתה כל דחיפות בפנייה בשלב מוקדם יותר.
41. לאור כל אלו נטען כי בהתאם להסכם הראשון מגיעות לתובעת בגין ההנפקה הראשונה 724,792 אופציות למניות החברה במחיר מימוש של 13.29 סנט אוסטרלי למניה ו – 2,700,000 אופציות למניות של החברה במחיר מימוש של 20 סנט למנייה. בגין ההנפקה השנייה מגיע לתובעת סך של 1,350,000 דולר אוסטרלי (4.5 אחוזים מסכום הגיוס) וכן, 1,687,000 אופציות למניות החברה במחיר מימוש של 80 סנט למניה.  נטען כי הואיל ולא ניתן לקבל כיום בפועל אופציות אלו – הרי שהתובעת זכאית לנזקה כפועל יוצא מהפרת ההתחייבות על ידי הנתבעת.  נטען כי יש לקבוע את הנזק בהתאם לשער הגבוה ביותר של המניה, החל מהמועד בו הוסרה החסימה באשר לכל אחת מהאופציות.  זאת לאור חזקה העומדת לטובת התובעת לפי הפסיקה ולפיה היא הייתה מוכרת את המניות בשער הגבוה ביותר.  נטען כי בהתאמה לשער במועד זה הנזקים המגיעים לתובעת מתבטאים בהפרש בין השער הגבוה ביותר של המניה לאחר השחרור מכל אחת מהחסימות כפול מספר האופציות שאמורות היו להיות מוקצות בכל הנפקה ואת סכום זה יש להמיר לשקלים ולהוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.  בהתאמה טוענת התובעת כי היא זכאית לסך של 11,687,698 ₪ עבור ההנפקה הראשונה ולסך 3,916,370 ₪ עבור ההנפקה השנייה ובסך הכל – בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד הגשת התביעה - לסך של 16,246,097 ₪.

טענות הנתבעת;

42. בפתח סיכומיה טוענת הנתבעת כי בטיעוני התובעת חסר העיקר – זאת הואיל וסיכומי התובעת מתמקדים בשאלה איזה הסכם מבין ארבעת ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים הוא ההסכם המחייב ואולם, התובעת מתעלמת מכך – שבכל מקרה וגם ככל שכגישתה ההסכם הראשון הוא המחייב – ממילא הנסיבות מלמדות על כך שסעיף 3.1.4 להסכם זה נועד להיות סעיף המרה ולא סעיף המקנה זכאות לאופציות נוסף על העמלה הכספית. בהקשר לכך, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הראתה ולו ראייה אחת המלמדת על הסכמה של החברה ליתן לתובעת אופציות נוסף על העמלה הכספית שקיבלה (ופלג אף הודה בכך שמעולם לא נכללה הצעה למתן אופציות נוסף על העמלה הכספית).  יתרה מכך, נטען כי הראיות מלמדות כי ההיפך – שכן, מתוך התכתובת בין הצדדים ניתן ללמוד ברורות כי המשא ומתן בין הצדדים נסב רק על עמלה כספית לה תהיה זכאית התובעת והמרה של עמלה כספית זו למניות ואולם, מעולם לא נדון ולא הוסכם על הקניית זכאות לאופציות לתובעת נוסף על עמלה זו.  נטען כי במסגרת חקירתו הודה פלג מפורשות כי הצעתו של דון לעמלה - כפי העולה מתוך המסמכים - אינה כוללת כלל הקצאת אופציות נוסף על העמלה הכספית.  נטען כי לאחר שהגיעו הצדדים לכדי הסכמה בדבר העמלה לה תהיה זכאית התובעת במקרה של הנפקה - הוסף סעיף 3.1.2 אשר מיצה את כל ההסכמות המסחריות בין הצדדים ביחס לתמורה שיקבל פלג בגין ההנפקה וסעיף 3.1.3 להסכם - אשר הפך לסעיף 3.1.4 להסכם - הפך ללא רלוונטי להנפקה.  זאת בין היתר הואיל והעמלה בגין הנפקה הוסדרה בסעיף הספציפי, הוא סעיף 3.1.2.  נטען כי תימוכין לכך ניתן למצוא כאמור בהתכתבויות בין הצדדים ונוסף על כך בתשקיף החברה אשר פורסם לקראת ההנפקה הראשונה, בו לא נכלל פלג ברשימת הזכאים לקבלת אופציות.  אשר לכך הודגש כי הגם שהתשקיף הועבר לפלג, זה לא העלה כל טענה בזמן אמת באשר לכך.  יתרה מכך, נטען כי תימוכין להעדר הסכמה בנוגע לאופציות, ניתן למצוא גם בהתנהלותו של פלג לאחר ההנפקה הראשונה ובכלל כך פעילותו במשך 15 חודשים לשם קבלת תשלום נוסף של עמלה כספית, אשר סבר כי הגיעה לו, תוך מחדל מהעלאת כל טענה בדבר זכאות לאופציות בשווי של מיליונים.  נטען כי שתיקתו זו של פלג מלמדת כי דרישתו הכבושה לקבלת אופציות הומצאה בדיעבד.  זאת ועוד, נטען כי תימוכין נוסף להעדר הסכמה בנושא ניתן ללמוד מתמלול הישיבה מיום 25/9/19 אשר נערכה לאחר ההנפקה השנייה – ואשר במסגרתה לא הועלתה כל טענה בדבר אופציות ויתרה מכך, הגם שבן שבת שאל במסגרתה מפורשות האם קיימות מחלוקות נוספות לבד ממחלוקות על המחצית השנייה של העמלה ועל האפשרות להמירה – השיב פלג כי לא קיימות מחלוקות נוספות.  עוד נטען - בכל הנוגע להוספת סעיף 3.1.4 להסכם הרביעי- כי זה הוסף על ידי פלג להסכם זה מבלי שזה גילה על דבר הוספתו והכל לאחר שלדידו של פלג הוא למד על כך שהסעיף הושמט מההסכם השלישי.

1.  יתרה מכך, נטען כי גם פרשנותו של סעיף 3.1.4 אין בה כדי לתמוך בגרסת התובעת.  אשר לכך, פותחת הנתבעת וטוענת כי לשונו של הסעיף אינה חד משמעית ומשכך יש לפנות לשם פרשנותו לנסיבות החיצוניות.  זאת הואיל ולגישת הנתבעת פלג מסתמך בעיקר בחלק הראשון של סעיף 3.1.4 ובמילים אופציות ברבים ובנוסף (also) ואולם, הוא מתעלם מהחלק השני של הסעיף ובו הביטוי :"investing all finders fee back to the company" המלמד על תנועה חוזרת של העמלה לתוך החברה ומלמד כי מדובר בסעיף שנועד לעסוק בזכות של המרת העמלה באמצעות השקעה חוזרת בחברה ולא באופציות נוסף על העמלה הכספית.  בנסיבות אלו נטען כי הואיל ולשונו של ההסכם אינה חד משמעית יש לפנות, לשם פרשנותו, לנסיבות חיצוניות וכי יש לעשות כן ביתר שאת במקרה במקרה דנן, בו מדובר בסעיף אשר נוסח על ידי צדדים אשר אינם מיוצגים ואינם משפטנים – ומשכך, בהתאם לפסיקה, יש לייחס לנסיבות החיצוניות משקל נכבד.  לעניין זה מפנה הנתבעת גם להודאת פלג עצמו ולפיה יש לייחס משקל מכריע לנסיבות החיצוניות.  נטען כי מכלול הראיות מלמדות על כך שמדובר בסעיף המרה בלבד וכך אף ראה אותו פלג ומשכך זו הפרשנות אשר יש ליתן לו.  כך, לטענת הנתבעת, על פרשנות זו ניתן ללמוד מתכתובת המיילים בין הצדדים מהימים 28/3/18 ו – 1/4/18– מהם עולה מפורשות כי סעיף 3.1.4 נועד להיות סעיף המרה בלבד.  זאת, הואיל ובמסגרת תכתובת זו כתב פלג כי הוא מוסיף את הסעיף על מנת להקנות לתובעת אפשרות להשקיע את כל הפיינדרס פי בחזרה לחברה – קרי להחזיר את כל העמלה לחברה.  נטען כי פרשנות זו ניתנה על ידי פלג גם עת שוחח עם אקרמן בפגישה מיום 24/9/19.  אשר לכך, מפנה הנתבעת לחקירתו הנגדית של פלג, אשר לטענתה במסגרתה הודה פלג בכך שכאשר אמר לאקרמן בפגישה זו שקיים סעיף אחר של המרה, הוא התכוון לסעיף 3.1.4.  קרי הודה בכך שבמסגרת השיחה בינו לבין אקרמן הוא עצמו התייחס לסעיף 3.1.4 כאל סעיף המרה.  אשר לפגישה מיום 25/9/19, נטען כי יש לדחות טענותיו של פלג ולפיהן נקודת המוצא לפגישה זו הייתה שההסכם הראשון תקף – טענות העומדות בסתירה לדברי בן שבת לפלג בפגישה זו אשר הטיל ספק בתוקפו של ההסכם הראשון לאור החתימה על ההסכמים השני והשלישי.  נטען כי פלג אף אישר שבן שבת שיקף בפניו סיכון זה וכי לאור סיכון זה אף הסכים להגיע להסכמות במסגרת פגישה זו.  ויתרה מכך, כך הוא אף העיד בחקירתו הנגדית עת הודה כי מדובר בסעיף המרה והעיד כי ההבדל בין סעיפים 3.1.2 לבין 3.1.4 הוא שהראשון נסב על המרה כפויה ואילו לפי השני יש לו אפשרות להחליט אם הוא ממיר או לא והוא לא מחויב.

44. עוד טוענת הנתבעת כי יש לדחות טענות התובעת ולפיה היא זכאית לעמלה בגין ההנפקה השנייה. אשר לכך, פותחת הנתבעת וטוענת כי התובעת שינתה חזית בסיכומיה בטענותיה באשר לזכאותה זו.  כך, נטען כי בעוד שבמסגרת התביעה טענה התובעת כי הזכאות לעמלה מותנית בקיומם של שלושה תנאים: 1) התקיימה עסקת השקעה נוספת 2) היא התקיימה בתוך 12 חודשים מעסקת ההשקעה הקודמת 3) התובעת הייתה זכאית לעמלה בגין העסקה הקודמת.  והוסיפה התובעת וטענה כי התנאים מתקיימים הואיל וחברת פטרסון היא זו אשר הובילה את ההנפקה השנייה, והיא נכללה בקבוצת המשקיעים שהובילה ארמדה קפיטל (מובילת ההנפקה הראשונה).  הרי שבמסגרת סיכומי התובעת – משהתחוור כי חברת מורגן היא זו אשר ביצעה את ההנפקה השנייה ולא פטרסון - טענה התובעת לפתע כי הזכאות לתשלום העמלה אינה מותנית בשלושה תנאים (כפי שנטען בתביעה) אלא בשניים בלבד – 1) זכאות לעמלה בגין ההנפקה הראשונה 2) ההנפקה הנוספת התקיימה בתוך 12 חודשים.  קרי השמיטה את התנאי הנסב על קיומה של עסקת השקעה קודמת.  יתרה מכך, התובעת הוסיפה וטענה כי טענות הנתבעת לעניין זה אינן ממין העניין.  לטענת הנתבעת, לאור זאת, יש לדחות טענותיה של התובעת מפאת הרחבת חזית.  למעלה מן הצורך נטען כי ממילא טענותיה של התובעת במסגרת סיכומיה, אינן עולות בקנה אחד עם לשון סעיף 3.1.3.  אשר בהתאם לה פלג זכאי לעמלה בקשר עם any investment transaction occurring within 12 months from the date the latest investment transaction with respect to which Finder was entitled to fee was consumed"– קרי לפי סעיף זה הזכאות לעמלה מותנית בשלושה תנאים וביניהם קיומה של עסקת השקעה קודמת כהגדרתה בהסכם.  נטען כי המינוח Investment Transaction"" מוגדר בסעיף 1.3 להסכם כעסקה שבוצעה עם איש קשר מאושר.  נטען כי מכך עולה שרק עסקה שבוצעה עם גורם שפלג קישר בינו לבין החברה תיחשב כעסקת השקעה המזכה את התובעת בעמלה.  לאור כל זאת טוענת הנתבעת כי גם ככל שתתקבל טענת התובעת ולפיה יש לראות את חברת ארמדה כאיש קשר מאושר, הרי שממילא אין בכך כדי להקים לתובעת זכאות לעמלה בגין ההנפקה השנייה, הואיל וממילא חברת ארמדה לא הייתה זו אשר קידמה את ההנפקה השנייה.  לבסוף נטען כי עצם הטענה בדבר זכאות לעמלה בגין ההנפקה השנייה היא טענה כבושה אשר הועלתה כשנה לאחר ההנפקה השנייה, קרי לא הועלתה בזמן אמת ואף מטעם זה יש לדחותה.
45. הנתבעת מוסיפה ומפנה להתנהלות חסרת תום לב, העולה כדי תיאום עדויות, בין פלג ולבין שותפיו- אקרמן ובן שבת - אשר לגישתה יש בה כדי להוביל למתן משקל אפסי לעדויותיהם ולהביא לדחיית התביעה. בכלל כך, לטענת הנתבעת התובעת נמנעה בכוונת מכוון מהגשת תצהירי עדות ראשית של אקרמן ובן שבת, שלא הייתה כל מניעה מהגשתם ובכך העמידה את הנתבעת בנחיתות דיונית.  יתרה מכך, נטען כי במסגרת עדויותיהם הודו, בן שבת, פלג ואקרמן בתיאום גרסאות ובקיומן של פגישות משותפות עם עורכי דינה של התובעת בהן השתתף גם פלג.  נוסף על כך, נטען כי יש להעמיד כנגד פלג את החזקה הראייתית השלילית הפועלת כנגד גרסתו, כפועל יוצא ממחדלו מהבאת קרן לעדות- זאת הגם שקרן הוא שותף של פלג, אשר היה מעורב במשא ומתן עם דון.  עוד נטען כי פלג ניסה להסתיר מסמכים מהותיים ובכלל כך הודעות מייל, אשר בהן תוכן הפועל לרעתו וכן, הציג את תמלול הקלטת השיחה מיום 24/9/19 אשר נקטע באיבו ללא הסבר.
46. למעלה מן הצורך נטען כי ממילא התובעת לא העמידה תשתית ראייתית כלשהי להוכחת עצם קיומו של נזק, לא כל שכן להוכחת היקפו הנטען ואף מטעם זה דין התביעה להידחות. אשר לכך מפרטת הנתבעת כי לא הוצגו על ידי התובעת ראיות מינימליות ובכלל כך – חוות דעת מומחה, תחשיב ואף לא מסמך להוכחת נזק בהיקף עתק של למעלה מ- 16 מיליון ₪.  עוד נטען כי התובעת לא הוכיחה כי האופציות שהתובעת טוענת לזכאות להן היו אמנם כפופות לחסימה לפי כללי הרגולציה, מה היה מועד שחרור החסימה לגבי כל קבוצת אופציות ולא הוכחו תנאי האופציות ומחירי המימוש שלהן שאינם נתמכים בבדל ראייה חיצונית.
47. לאור כל אלו טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:

48. בהליך התקיימו שני דיוני הוכחות, במסגרתם העידו - ביום 8/7/24 מטעם התובעת: מר אורי אקרמן, מר קובי בן שבת ומר גיא פלג וביום 9/7/24 מטעם הנתבעת: מר גיל דון ומר אלון פייט.

כהערה מקדימה, אציין כי דיוני ההוכחות התקיימו בהקלטה, מספור העמודים בכל אחד מתמלולי הדיונים מתחיל מחדש ומשכך, קיימת כפילות בין מספרי עמודי הפרוטוקול.  לאור זאת, הרי שההפניות לעדויות כל אחד מהעדים היא לעמוד בפרוטוקול היום בו נשמעה עדותו.