מהפסיקה עולה כי לגבי סעיף 10א(א) אין צורך שהסיבה לחוסר הזכרון היא באיומים או בגורם שלילי אחר. פסיקה זו עולה בקנה אחד עם ירידת קרנם של כללי הקבילות, ועלייתם של כללי המשקל, לאור הערך המרכזי של גילוי האמת בעיקר כאשר מדובר בשופטים מקצועיים (ראו לעניין זה ע"פ 6752/97 רפי פרידו נ' מ"י, פ"ד נא (5) 329, 334 (1997); ע"פ 5647/05 גוד מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו, 2005, פסקה 5 להחלטתו של כב' הנשיא אהרן ברק), לניתוח שאלה זו ראו גם: דורון מנשה, הלוגיקה של קבילות ראיות 25 (2008); מרדכי קרמניצר, "התאמת ההליך הפלילי למטרה של גילוי האמת, או האם לא הגיעה העת לסיים את עונת המשחקים", משפטים יז 475, 489 (תשמ"ח), וכן טליה פישר, דיני הראיות בראי התיאוריה, עיוני משפט לט 107 (2016). עם זאת, עדיין מדובר בחריג, ויש להשתכנע כאמור, כי מדובר בסתירה מהותית.
מהי סתירה מהותית בעדות מקיפה
- כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, במקרה שלפניי נחקר איילון ברשות במשך ששה ימים, ובבית המשפט במשך חמישה ימים בשורה ארוכה מאד של נושאים: עסקת בזק יס ופרטיה לרבות מבנה העסקה, התמורה המותנית ומנגנון הנטרול; עסקת יס חלל; אופן הכנת התקציב במהלך השנים; מבנה התקציב והשפעת ירידה במספר המינויים על התקציב; הנושאים בהם עסק במנכ"ל יס בשנים הרלבנטיות לכתב האישום והשינויים בשוק התקשורת באותם שנים ועוד רבים אחרים. בכל אותם נושאים גרסתו בחקירה ברשות הייתה תואמת את גרסתו בבית המשפט, שכן המאשימה לא הצביעה על סתירה בנושאים אלו.
- שלושת הנושאים היחידים בהם טוענת המאשימה לסתירה מהותית הם בשאלה האם אלוביץ' נתן לאיילון הנחיה בשנת 2016 לשפר את תזרים המזומנים מעבר ליעד שנקבע בתקציב, האם הייתה הנחיה כזו בשנת 2017, והאם נדחו תשלומים של הנפקות מקור כדי לעמוד ביעד התמורה המותנית בעסקת בזק-יס. אני סבורה כי כדי להראות סתירה מהותית כאשר החקירות מקיפות, וכוללות נושאים רבים, ואף חקירה ברשות על אותם נושאים במועדים שונים, יש לבחון את הסתירה המהותית הנטענת בראייה כוללת של דברי איילון בחקירה. לעיתים, כפי שקרה במקרה זה, איילון מתקן את עצמו במהלך החקירה לאור מסמכים שונים שהוצגו לו במהלך הדרך, ואז לא ניתן לקחת אמרה אחת ולראות בה סתירה מהותית. כפי שיובהר בהמשך בנושאים אלה העיד איילון עדויות שונות גם במהלך עדותו, כאשר סקר ארועים כללייים, אך התקשה, לדבריו הוא, לסדר את הדברים מבחינה כרונולוגית. הדבר נבע, כך לטענתו בין היתר מכך שככלל אינו זוכר פרטים; מכך שנושא התזרים היה נושא שולי בעבודתו והעיסוק בו נעשה במהלך העסקים הרגיל, וכן מכך שביקש כי יציגו לו מסמכים, שעיון בהם עשוי לרענן את זכרונו, אך אלו לא הוצגו לו.
מן הכלל אל הפרט