אשר לתנאי הקבוע בסעיף 10א(א)(3) ולפיו: "העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה", נקבע בע"פ 6968/09 ג'יהאד יונס נ' מדינת ישראל (נבו, 30.08.2012, להלן, עניין יונס, בפסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט אורי שוהם), כי:
"התנאי השלישי נוגע לשוני בין העדות לבין האמרה בפרט מהותי, או כאשר העד מכחיש את תוכן האמרה וטוען כי אינו זוכר את תוכנה. כפי שנקבע בפסיקה, דרישה זו באה על סיפוקה כל אימת שהעד אינו חוזר על דברים שמסר באמרתו, שעה שמדובר בעניינים מהותיים ... לשם סיפוקו של תנאי זה, די בכך כי מדובר בתשובות בלתי ענייניות של העד או כאלה שנמסרו כדי לצאת ידי חובה, וכן אם מדובר במתן תשובות מתחמקות או אף בהכחשת עצם עשייתה של האמרה. אין צריך לומר, כי כאשר קיימות סתירות מהותיות בין דברי העד בבית המשפט לבין הודעותיו במשטרה כי אז מדובר בעדות השונה מהאמרה בפרט מהותי ....."
כך לדוגמא נקבע בע"פ 6671/01 אכרם וחידי נ' מדינת ישראל, נז(5) 76 (2003) כי כאשר עד טוען בחקירתו כי התכוון לאדם מסוים, המוכר לו היטב, ובעדות שנתן בבית-המשפט טען כי התכוון לאדם אחר, המדובר בשוני מהותי כדרישת הסעיף. וראו הדברים שנאמרו בפסקה 19 לפסק דינה של כב' השופטת, לימים הנשיאה, דורית בייניש:
"התנאי לקבילותן של הראיות, הקובע כי על העדות בבית-המשפט להיות שונה בפרט מהותי מן ההודעה במשטרה, מתקיים בנסיבות המקרה שלפנינו. אין לקבל את טענת בא-כוח המערער כי עצם העובדה שהעד חוזר על דבריו במשטרה, אך טוען כי הנאשם אינו האיש שהתכוון אליו, משמעה כי אין סתירה בין העדויות. זהו לב לבה של המחלוקת. כאשר עד טוען בחקירה כי התכוון לפלוני, המוכר לו היטב, ולכל הצדדים ברורה זהותו של האדם שאליו התכוון, ובעדותו בבית-המשפט הוא טוען שלמעשה התכוון לאלמוני, זוהי סתירה מהותית מן הסוג שיש בו להצדיק הגשת האמרות במשטרה. כל פרשנות אחרת תסכל את מטרתו של סעיף 10א לפקודת הראיות ותביא, כפי שטען בא-כוח המשיבה, לריקונו מכל תוכן. תכליתו של סעיף 10א היא להבטיח את קיומו של ההליך השיפוטי כך שאיומים על עדים לא יצליחו לסכלו. לשם כך יש להבטיח שתוצאותיו של שיבוש ההליכים לא יישאו פרי. היישום של סעיף 10א בבתי-המשפט רצוף ניסיונות של עבריינים לסכל את כוונת המחוקק ביצירת דרכים מתחכמות לעקיפת הסעיף, על-כן רשאי בית-המשפט, במקרים מעין אלה, להעדיף את ההודעה במשטרה, אם שוכנע באמיתותה. נראה כי במקרה שלפנינו הדרך לעקוף את ההודעה במשטרה הייתה על-ידי השארה על כנה את הגירסה המפלילה כביכול תוך ניסיון לטעון כי העדות לא שונתה בפרט מהותי מן ההודעה במשטרה. אולם בהודעה שבה זהות העבריין היא מעיקריה, אין ספק שבעדות בבית-המשפט הייתה סטייה מפרט מהותי המצדיקה את החלת סעיף 10א".