על פסק דין זה, הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
- בפסק דינו, בית המשפט המחוזי קבע כי יש ממש בטענות המשיבים לפיהן בית המשפט לענייני משפחה לא נתן משקל מספק לטענת ההשתק השיפוטי שנטענה על-ידם באשר למבקש. בקביעתו, ציין בית המשפט כי ניסיונותיו של המבקש להתנער מהטענות אותן טען בהליך שניהל נגד אביו, בהסבירו כי הוטעה באשר לכך שהמשיבה שילמה את חובות האב שרבצו על המשק – עולות כדי חוסר תום לב, זאת בפרט כאשר טענותיו אלו של המבקש, מהן הוא מנסה להתנער, הן אלו שסייעו לו לזכות בתביעתו נגד אביו במסגרתה קיבל את הזכויות במשק מושא המחלוקת. בית המשפט קבע כי המבקש למעשה טוען לחריג בדבר תחולת הכלל של השתק שיפוטי – וטענה זו עליו להוכיח. אלא מאי: בית המשפט הוסיף וקבע כי גם לו הייתה טענתו זו של המבקש מוכחת, לא היה בה להועיל לו לנוכח המערכת ההסכמית הכוללת בין הצדדים.
עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אף על פי שבית המשפט לענייני משפחה מצא לפטור את המבקש מהתחייבותו כלפי המשיבים בשל לשון כתב ההתחייבות המפרה את הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה, כאשר כוונת הצדדים מאחורי אותה התחייבות – מתן מתנה בחיים ולא מתנה אחרי המוות – היתה ברורה לצדדים בהתייחס למערכת ההסכמית הכוללת ביניהם, הרי שאין כל מקום לפטור את המבקש מהתחייבותו זו בשל הלשון הפגומה שננקטה בה. בעניין זה, מצא לנכון בית המשפט המחוזי להדגיש כי אותו ביטוי "שעה אחת לפני פטירתי", עליו מבסס המבקש את טענתו כי המדובר בהתחייבות בלתי תקפה, מצוי אף בהסכם שנערך בינו לבין אביו מיום 28.7.1996, אשר קוים במסגרת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי הגם שאין חולק על כך שסעיף 8 לחוק הירושה נועד להבטיח כי כל עסקה בזכויותיו של מנוח תהא בצוואה ולא בהסכם שנועד ליישום לאחר מותו של המצווה, מאחר שמדובר בהוראה המגבילה את חופש החוזים – יש לפרשה בצמצום רב, כפי שנקבע לא אחת על-ידי בית משפט זה. משכך, קבע בית המשפט המחוזי בענייננו כי הואיל ואין המדובר בהעברת המשק לאחר מותו של המבקש, אלא בחייו – הרי שלא נפגמה יכולתו של המבקש למכור את הנכס לאחר, ובלבד שתתקבל הסכמת האחיינים לכך, בהתאם לסעיפים ו' ו-ז' לכתב ההתחייבות.
זאת ועוד, בית המשפט המחוזי ציין כי גם לו היה נקבע כי קיימים בכתב ההתחייבות סעיפים שהם בטלים מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה, הרי שבהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, מקום בו החוזה ניתן להפרדה לחלקים, ניתן לבטל את החלק הנושא עמו את עילת הביטול בלבד, ואין הכרח לבטל את החוזה כולו; משכך הוא, קבע בית המשפט כי בענייננו ניתן לבטל רק את החלקים בכתב ההתחייבות הנוקטים בביטוי "שעה אחת לפני פטירתי", ולהותיר את יתר ההתחייבויות על כנן. לכך הוסיף בית המשפט המחוזי, כי גם לפי סעיף 31 לחוק החוזים יכול בית המשפט לקבוע בטלות יחסית, או השבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים, אם יש בחוזה חלק שהוא בלתי חוקי (כאמור, מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה). בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי משנתקיימו כלל ההסכמים בפועל לפני עשרות שנים, ואף המבקש עצמו נסמך על אותה מערכת הסכמית – יש להורות לכל היותר על בטלות יחסית של כתב ההתחייבות.
- עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי לתוצאה דומה ניתן להגיע אף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. את קביעתו זו נימק בית המשפט בכך שבתמורה להתחייבויותיה של המשיבה ולהסכמים אותם כרתה עם אביה, הועברו הזכויות במשק למבקש, והן לא נוצרו רק מקביעת בית המשפט לענייני משפחה במסגרת ההליך שהתנהל בין האב למבקש. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי, כי גם הפרשנות אותה ביקש המבקש ליתן לסעיף אשר מתנה את מכירת המשק בהסכמתם המשותפת של האחיינים – כך שסעיף זה יחול רק לאחר שהזכויות במשק יועברו לאחיינים – מרוקנת מתוכן את כתב ההתחייבות הלכה למעשה; ומשכך הוא, אין לקבל פרשנות זו המקנה למבקש פטור מתשלום פיצוי למשיבים על זכויות שהיו מגיעות להם בדרך זו או אחרת.
- על בסיס כל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להתקבל חלקית, כך שהדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לצורך קביעת שיעור הפיצוי המגיע למי מהמשיבים או שניהם יחדיו כתוצאה ממכירת המשק, בקיזוז הוצאותיו של המבקש במסגרת ההליך המשפטי אותו ניהל מול אביו, להן אף המשיבים עצמם אינם מתכחשים.