מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
לטענת המבקש, הכרעתו של בית המשפט המחוזי, הנסמכת, בין היתר, על פרשנותו המצומצמת של סעיף 8 לחוק הירושה, מאיינת לחלוטין את הוראות הסעיף אשר אוסר על ביצוע עסקה בירושה עתידה ועל הקניית רכוש לעת פטירה שלא במסגרת צוואה. על כן, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי כתב ההתחייבות תקף חרף היותו הסכם בדבר ירושתו של אדם, וכי המדובר בהסכם אשר בטל מעיקרו. את טענתו זו מבסס המבקש, בין היתר, על השימוש שנעשה בביטוי "שעה אחת לפני פטירתי" במסגרת כתב ההתחייבות; על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה; ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם במקביל לכתב ההתחייבות.
- עוד נטען על ידי המבקש, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע כי המבקש היה מנוע מלמכור את המשק בחייו ללא אישור מוקדם של המשיבים; וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מתקיים השתק שיפוטי בעניינו של המבקש – שגויה אף היא. המבקש מוסיף וטוען, כי אף אם היה תוקף חוקי לכתב ההתחייבות, הרי שזכות המבקש לעשות במשק כרצונו במהלך חייו עומדת בעינה. על כן, טוען המבקש כי לכל היותר, כתב ההתחייבות עליו חתם מהווה התחייבות לתת מתנה – ממנה, לטענתו, ניתן לחזור בהתקיים התנאים הקבועים בחוק. לבסוף, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שגוי אף מהטעם שכתב ההתחייבות בטל בהיותו נוגד את הדין החל על העברת זכויות במשקים בהתאם להוראות הסכם המשבצת של המושב. על יסוד האמור, מבקשנו המבקש כי נדון בבקשה שלפנינו כבערעור, נבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונשיב על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
- מנגד, המשיבים טוענים כי בקשת רשות הערעור של המבקש אינה עומדת באמות המידה לקבלתה כפי שנקבעו על ידי בית משפט זה, שכן בקשה זו אינה מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואינה מצביעה על עיוות דין. לגופו של עניין, המשיבים סומכים ידם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים בתשובתם, בין היתר, להשתק שיפוטי אשר חל על המבקש לנוכח טענותיו הסותרות בהליכים השונים; ולראיות המוכיחות, לשיטתם, את קיום החובות שרבצו על המשק אשר שולמו על-ידי המשיבה והקנו לה את הזכויות הנטענות בו. עוד טוענים המשיבים, כי טענותיו של המבקש בערכאות השונות נעדרות כל בסיס ונסתרות באמצעות ראיות אחרות; וכי המבקש שיקר בעניינים מהותיים במטרה לזכות בדין, טעם אשר מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה דנן.
נוסף לכך, המשיבים טוענים כי טענותיו של המבקש באשר לתחולת סעיף 8 לחוק הירושה אינן רלבנטיות לענייננו, הואיל ובית המשפט המחוזי – בניגוד לטענות המבקש – קבע, בין היתר, כי אין המדובר בהקניית רכוש לעת פטירה, אלא בהתחייבות שהייתה אמורה להיות מקוימת בחייו של המבקש; כי ההתחייבות בין הצדדים הייתה ברורה בהתייחס למערכת ההסכמית הכוללת ביניהם; וכי הביטוי "שעה אחת לפני פטירתי" שנעשה בו שימוש במסגרת כתב ההתחייבות הוא פגם שנפל בהסכמות בין הצדדים ותו לא. עוד נטען על ידי המשיבים, כי לא סופקה כל הוכחה או ראיה לעמדותיו הסותרות של המבקש; ומשכך הוא, נכונה קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר להשתק השיפוטי אשר חל בעניינו של המבקש, כפי שנקבע בפסק הדין; כי לתוצאה דומה ניתן להגיע אף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; וכי בטענותיו של המבקש באשר להוראות הסכם המשבצת על המושב אין כל ממש. לאור כל אלו, מבקשים המשיבים כי נדחה את בקשת רשות הערעור שלפנינו.