"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו." (ההדגשות הוספו – א.ש.).
ראשית, סעיף 61(א) לחוק החוזים קובע כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". בהתאם, בטלות כתב ההתחייבות בענייננו יכול שתהא מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה בלבד, ולא מכוח סעיף 30 לחוק החוזים, הואיל וקיימת הוראה מיוחדת בעניין הנדון בחוק הירושה. משהגעתי למסקנה כי יש לבטל את כתב ההתחייבות מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה, ולא מכוח "בטלותו של חוזה לפי פרק זה [פרק ג' לחוק החוזים]" ככתוב בסעיף 31 לחוק החוזים – הרי שלא ניתן להחיל בענייננו את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים.
שנית, אף אם היינו קובעים, בניגוד לסעיף 61(א) לחוק החוזים, כי הבטלות מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה מוליכה למסקנה כי מדובר בחוזה פסול כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים, ומחילים, בהתאמה, את הוראותיו המיוחדות של סעיף 31 לחוק החוזים באשר לבטלות – הרי שבענייננו לא קיימת כל הצדקה למתן סעד לזכות המשיבים הואיל ולא הוכחה טענתה של המשיבה לפיה שילמה תמורה עבור המשק, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה כממצא עובדתי. לא זו אף זו, גם לו הייתה המשיבה מרימה את הנטל האמור ומוכיחה את טענתה כי שילמה תמורה עבור המשק, כך שניתן היה לחייב את המבקש בקיום החיוב שכנגד כולו או מקצתו, סבורני כי שיקולי צדק היו מונעים מאתנו לעשות כן, שעה שעסקינן בהסכם הנגוע כל כולו באי חוקיות המאיינת את הוראות חוק הירושה. על כך ועוד, עמדתי בפסק דיני בעניין יציב:
"סעיף 31 מוסיף ומסייג את בטלותו המוחלטת של חוזה בלתי חוקי, אשר נקבעה בסעיף 30, בכך שהוא מקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות על קיומו של חיוב חוזי. הוראה בדבר קיום החיוב כאמור, אין משמעה אכיפת החוזה הבלתי חוקי, אלא רק, באופן מובחן ומבודד, קיום "החיוב שכנגד": קרי, חיוב אשר ניצב מול החיוב שכבר קוים. הסמכות להורות על קיום חיוב כאמור מותנית בכך שמבקש הקיום "ביצע את חיובו לפי החוזה" (להלן: התנאי המוקדם). בפסיקתנו אומצה הגישה לפיה די בביצוע חלקי של החיוב כדי שיתקיים התנאי המוקדם. [...] בית המשפט אשר בא לקבוע האם ראוי להורות על קיומו של חיוב כאמור חייב להעמיד לנגד עיניו את "שיקולי הצדק", כפי שמורנו סעיף 31. במסגרת זו ניתן לשקול: את מידת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי; את דרגת אי-החוקיות ואת מידת הפסול הערכי שדבק בהתחייבות החוזית; האם מדובר באי-חוקיות שבמוקד ההתקשרות כולה, או שמא מדובר בעניין שולי; את אשמתו היחסית של הצד אשר מבקש את הקיום ואת מידת תום ליבם של הצדדים כולם; את התנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה; וכן את הסתמכותם של בעלי החוזה וצדדים שלישיים תמי-לב על הוראות החוזה." (ההדגשות הוספו – א.ש.) (עניין יציב, בפס' 44).