בידוע הוא, כי סעיף 19 לחוק החוזים מאפשר את ביטולו החלקי של חוזה הנגוע בעילת פסלות. זאת, כאשר החוזה ניתן להפרדה לחלקים, ועילת הפסלות נוגעת לאחד מחלקיו בלבד. לשם כך, על החוזה ללא החלק הפסול להיות בעל הגיון וטעם משל עצמו, שאם לא כן – יתבטל החוזה כולו (ראו: ע"א 4183/20 יציב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "גני תקוה", פסקה 43 לפסק דיני [נבו] (16.11.2022) (להלן: עניין יציב); וכן ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 32 [נבו] (22.1.2009)). בענייננו, כאמור, ברור הוא כי זכות הבעלות, על כל רבדיה, אינה ניתנת לחלוקה. מכאן, שלא אוכל להסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה כתב ההתחייבות – שעניינו ומהותו הם העברת זכויות הבעלות במשק מהמבקש לבתו ולמשיב לאחר המוות – ניתן להפרדה לחלקים בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים, כך שסעיפים ו' ו-ז' לכתב ההתחייבות המגבילים את זכות הבעלות של המבקש יעמדו בפני עצמם, או לחלופין, כי כתב ההתחייבות יקוים כלשונו תוך השמטת סעיפים א' ו-ח' לכתב ההתחייבות (סעיפי העברת הזכויות במשק), שכאמור נוקטים בביטוי "שעה אחת לפני פטירתי". בשני המקרים, המשמעות האופרטיבית של הפרדה זו הינה שכתוב כתב ההתחייבות מראשיתו ופגיעה בתכליות דיני הירושה, כפי שתוארו לעיל. לעניין זה, יפים דבריו של הנשיא א' ברק:
"החלק החוקי יוכל לעמוד בעינו אם יש בו כדי להגשים, ולו באופן חלקי, את המטרה העסקית המונחת ביסוד החוזה. במצב דברים זה ימשיך החלק החוקי לעמוד בעינו, בלי שניתן לראות בו חוזה חדש שבית המשפט עשה לצדדים. נהפוך הוא: זהו החוזה הישן שהצדדים כרתו, תוך הוצאת החלקים הבלתי חוקיים וממילא הבטלים ממנו. לעומת זאת, אם אי-חוקיות חלק החוזה תביא לבטלות החוזה כולו; אם בטלות החלק הלא חוקי מרוקנת את החוזה כולו מתוכנו או מרוקנת את חלקו מתוכנו, בלא שיש אפשרות עניינית – מנקודת מבט התכלית המונחת ביסוד החוזה – להפריד בין חלקי החוזה התקפים והבטלים; אם חלקי החוזה קשורים ושזורים זה בזה וארוגים זה בתוך זה, עד כי הפרדה תביא לפגיעה במבנה החוזי כולו במקרים אלו החלוקה בלתי אפשרית. חלוקה במצב דברים זה כמוה כעריכת חוזה חדש לצדדים, וזאת בית המשפט לא יעשה" (ההדגשות הוספו א.ש.) (בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749, פסקה 36 (1995) (להלן: עניין זגורי)).
- לזאת אוסיף, כי גם לו היה נקבע כי סעיפי כתב ההתחייבות אכן ניתנים להפרדה כאמור לעיל, הרי שמלשון סעיפים ו' ו-ז' לכתב ההתחייבות עולה בבירור כי מדובר בהתחייבות האחיינים בינם לבין עצמם אשר נועדה להיכנס לתוקף רק עם העברת זכויות המבקש במשק אליהם, שאם לא כן, אין כל משמעות לסעיף ז' לכתב ההתחייבות, ומכאן שאין גם בהנחה זו כדי להועיל למשיבים.
גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לבטלותו היחסית של כתב ההתחייבות מכוח סעיף 31 לחוק החוזים – אין בידי להסכים. זאת, משני טעמים. סעיף 31 לחוק החוזים קובע כדלקמן: