במרוצת השנים, נקבע אמנם על-ידי בית משפט זה, לא אחת, כי יש לפרש את האמור בסעיף 8 לחוק הירושה "על דרך הצמצום המרבי והקפדנות החמורה" לנוכח הגבלתו את חופש החוזים (ראו: ע"א 682/74 יקותיאל נ' ברגמן, פ"ד כט(2) 757, 762 (1975); וכן ד"נ 39/80 ברדיגו נ' פדרליין, פ"ד לה(4) 197, 214 (1981)), אולם אין בקביעה זו בכדי לרוקן לחלוטין את הוראות החוק מתוכן.
בענייננו-שלנו, מבלי שאדרש לנסיבות בעטיין עשה המבקש שימוש במסגרת כתב ההתחייבות בביטוי "שעה אחת לפני פטירתי", סבורני כי השימוש בלשון זו אינו מותיר כל צל של ספק כי כוונת הצדדים כפי שעולה מכתב ההתחייבות – הייתה להעביר את זכויותיו של המבקש במשק לבתו ולאחיינו, המשיב, רק לאחר מותו. על כן, לא אוכל להסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה כוונת הצדדים בכתב ההתחייבות הייתה מתן מתנה בחיים ולא מתנה אחרי המוות, ומשכך אין בלשון כתב ההתחייבות כדי לשחרר את המבקש מהתחייבותו זו. התחייבות זו נעשתה בניגוד גמור להוראות חוק הירושה, ועולה כדי עסקה בירושה עתידה, שכאמור בסעיף 8(א) לחוק הירושה אין לה תוקף; או, למצער, במתנה שהתחייב המבקש לתת לבתו ולאחיינו המשיב לאחר מותו שלא על דרך הצוואה, בניגוד לכלל הקבוע בסעיף 8(ב) לחוק. בשני המקרים, התחייבות זו בטלה מעיקרה (void), והמשיבים אינם זכאים לכל פיצוי בגין הפרתה, ככל שהופרה.
האם סעיפי כתב ההתחייבות ניתנים להפרדה?
- בסעיפים ו' ו-ז' לכתב ההתחייבות נכתב כך:
"ו. המשק לא ימכר אלא בהסכמה משותפת של שני ילדינו הנ"ל.
ז. במקרה שירצה צד למכור את המשק (בהסכמה) לצד הנשאר תהיה זכות ראשונית על פני קונה אחר לרכוש חלקו של הצד היוצא במחיר שמוסכם ואם לא יהיה כזה, במחיר שיוערך ע"י שמאי מוסכם".
מכאן, השאלות אשר עולות הן האם סעיפי כתב ההתחייבות, ובכלל זה הסעיפים ו' ו-ז', ניתנים להפרדה לחלקים כפי שקבע בית המשפט המחוזי מכוח סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973? ואם כן – האם המבקש הפר את התחייבותו לקבלת הסכמתם של בתו ואחיינו המשיב כאשר מכר את המשק ללא הסכמתם? אני סבור, כי לשאלות אלו יש להשיב בשלילה; ואפרט.
סעיף 2 לחוק המקרקעין קובע כך:
"2. הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם."
הווה אומר, הבעלות במקרקעין הינה "אגד של זכויות" (bundle of rights), המקנה לבעלים את הזכות המקיפה להחזיק בנכס, להשתמש בו, ולבצע בו כל פעולה ועסקה כרצונו – בכפוף להגבלות הקבועות בחוק או בהסכם (ראו והשוו: עע"מ 7711/22 מדינת ישראל נ' שפיר הנדסה חברה אזרחית וימית בע"מ, פסקה 6 [נבו] (27.6.2024)). ברי הוא כי הזכות לבצע עסקה במקרקעין ללא צורך בהסכמת צד שלישי, כמו גם הזכות לבצע בהם פעולות שונות, מהוות מרכיב מהותי באגד הזכויות הקרוי בעלות (יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף 25 (1997)).