אישור חתימה לפני עו"ד [...] (חתימת המבקש)
תאריך: 11.8.96
- והינה, במרוצת השנים, על אף קיומם של ההסכמים האמורים בין האב, המבקש והמשיבה – התנגד האב לטענות המבקש באשר לזכויותיו במשק; ומשכך היה, ניהל המבקש נגד האב הליך משפטי ארוך שנים במסגרת תמ"ש (משפחה ראשון לציון) 11040/07 א' נ' ש' [נבו] (1.9.2013) (להלן: ההליך בין האב למבקש וכן, בהתאמה, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון), אשר בסופו נקבע כי המבקש הוא "הבן הממשיך" ביחס למשק מכוח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. במסגרת הליך זה, פירטו הצדדים באריכות אודות מערכת היחסים הפנים-משפחתית, ובכלל זה, על בקשת ההורים למנות את המשיבה כ"בת ממשיכה" במסגרת ההסכמות שהתגבשו בהליך גירושיהם; על ההסכמות שנחתמו בין המשיבה לאביה; על העברת הזכות במשק מהמשיבה למבקש, ועל ההסכמים שנחתמו כפועל יוצא מכך בין האב למבקש, ובין האב למשיבה; על אישור האגודה השיתופית למינויו של המבקש כ"בן ממשיך"; ועוד.
אין חולק על כך שהמבקש לא העביר את המשק לבתו ולאחיינו (המשיב דכאן) ואף פעל למכירתו לצדדים שלישיים מבלי לקבל את הסכמתם של המשיבה או של המשיב (בנה). משכך הוא, ולנוכח הפרתו הנטענת של כתב ההתחייבות, הגישו המשיבים תובענה נגד המבקש לקבלת פיצוי כספי בסך של 2,500,000 ש"ח.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט לענייני משפחה פתח תקווה קבע כי לנוכח השימוש בביטוי "שעה אחת לפני פטירתי" במסגרת כתב ההתחייבות – ועל אחת כמה וכמה מעת שהוגדרה התחייבות זו כהתחייבות בלתי חוזרת – הרי שמדובר בהסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו; ומשכך הוא, בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה–1965 (להלן: החוק או חוק הירושה) התחייבות זו בטלה. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי יש לדחות את טענותיה של המשיבה באשר לתשלום תמורת המשק לאביה מחמת היעדר הצגת ראיות מטעמה בעניין זה, ולנוכח חוסר המהימנות אשר עלה מעדותה. בקביעתו, נתן בית המשפט את דעתו גם לטענת המשיבה כי במסגרת ההליך שהמבקש ניהל בבית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון מול אביו באשר לזכויות המשק, המבקש העיד בעצמו כי הוא סבר שאחותו – המשיבה – שילמה את החובות שרבצו על המשק, ודי בכך כדי להוכיח את טענתה כי שילמה את תמורת המשק לאביה. בית המשפט קיבל את הסברו של המבקש בעניין זה, אשר טען כי בהליך שניהל מול אביו, עדותו נשענה על דברים שסבר אז כי הם נכונים בהסתמך על דברי אחותו המשיבה ולא על סמך ידיעתו האישית. לא זו אף זו, בית המשפט הוסיף כי גם לו היה מקבל את טענת המשיבה בעניין זה, הרי שלא די בעדותו של המבקש בכדי להוות ראיה לתשלום תמורת המשק על-ידי המשיבה, בפרט כאשר המבקש נתן את עדותו על סמך דברים ששמע מפיה של המשיבה עצמה. לנוכח האמור, בית המשפט קבע כי המשיבה לא הוכיחה את טענתה באשר לתשלום תמורת המשק לאביה, ואף לו הייתה מוכיחה טענה זו – הרי שאין בכך כדי להקנות כל תוקף לכתב ההתחייבות, אשר עומד בניגוד מוחלט להוראות חוק הירושה.
- גם טענת המשיבים לפיה המבקש הפר את התחייבותו לקבלת הסכמתם של בתו ואחיינו המשיב (להלן: האחיינים) בהתאם לסעיפים ו' ו-ז' לכתב ההתחייבות (להלן: ההתחייבות), כאשר מכר את המשק, נבחנה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בקביעתו, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי סעיפים אלו פתוחים לשני פירושים: האחד כי המדובר בהתחייבות של המבקש כלפי המשיבה, והאחר – כי המדובר בהתחייבות בין האחיינים עצמם, אשר תיכנס לתוקף רק עם העברת זכויותיו של המבקש במשק אליהם. לנוכח לשון ההתחייבות, ביכר בית המשפט את הפירוש השני לפיו כוונת הצדדים הייתה כי רק לאחר העברת זכויות המשק לאחיינים, מכירת חלקו של מי מהם תהא כפופה להסכמתו של האחיין השני; וקבע כי משלא הועברו זכויות אלו לאחיינים, להתחייבות זו אין כל תוקף. לא זו אף זו: בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי גם לו היה מדובר בהתחייבות בת-תוקף של המבקש כלפי המשיבה – הרי שלא די בכך בכדי לתת למי מהמשיבים סעד בגין הפרת ההתחייבות, הן משום שלא הוכח כי המשיבים זכאים לקבל סעד אופרטיבי כלשהו בגין הפרת ההתחייבות, ככל שהייתה תקפה; והן משום שלא הוכח על-ידי המשיבים נזק אשר נגרם למי מהם בשל מכירת המשק מבלי שניתנה הסכמתו של המשיב למכירה.
- זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי אף על פי שלא נדרש לטענות הקיזוז החלופיות שנטענו על-ידי המבקש – מאחר שטענות המשיבים נדחו לגופן – יש בטענות אלה כדי להסביר מדוע המבקש חזר בו מנכונותו לחלוק עם המשיבים את תמורת מכירת המשק, לאחר שאלו סירבו ליטול חלק בהוצאות הרבות שהוציא עבור המשק לאורך השנים, ובכלל זה עבור ניהול ההליך המשפטי ארוך השנים נגד אביו.
טענות המשיבים כי הם זכאים לפיצוי בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, נדחו אף הן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. זאת, הן משום שהמבקש קיבל מאביו את הזכויות במשק מכוח פסק דין, כך שאין המדובר בנכס שהמבקש קיבל לידו שלא כדין; והן משום שהמשיבים לא העניקו למבקש את הזכויות במשק, כך שאיש מהם אינו בגדר "מזכה" אליו מתייחס סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט. אשר על כן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לא ניתן לחייב את המבקש להשיב למשיבים את המשק שקיבל מאביו מכוח פסק דין או את שוויו. לאור כל אלו, נדחתה תביעתם של המשיבים.