"זירת מסחר ש"מתכסה" – "white label" היא זירת מסחר אשר כנגד פוזיציה שמבצע הלקוח, נכנסת לפוזיציה זהה אצל ברוקר או מוסד פיננסי אחר. קרי ולשם הדוגמא- אם הלקוח של הזירה נכנס לפוזיציה של עליית שער הדולר בסכום של 5,000$, הזירה "מתכסה", באותה פוזיציה אל מול ברוקר אחר, כך שככל שהלקוח ירוויח את כספו, הזירה תרוויח בהתאמה ותכסה את רווחיו ברווחים אשר הרוויחה אצל הברוקר האחר. ישאל השואל - מה הרווח הצומח לזירה זו כפועל יוצא מהפעילות. במסגרת הדיון בפני הוצגו שני מקורות אפשריים לרווחים של זירה כזו: האחד – מהעמלות אשר משלם הלקוח בגין היקף הפוזיציות אליהן הוא נכנס ("ווליום העסקאות שלו"). עמלות אלו יכולות לעמוד על שיעור מהיקף העסקאות או לחילופין מפערים משתנים (spreads) בין שער החליפין בעסקה מול הברוקר לבין שערי המכירה והקנייה המוצגים והניתנים ללקוח. יצוין, כי יחידת המדידה של הפרשים אלה היא "פיפס". והשני- מבונוסים שאותם מקבלת הזירה מהברוקר. בהקשר זה האחרון, ככל שהזירה מתכסה עבור כל לקוחותיה והיא פועלת בהיקף פעילות גבוה (המהווה את השקעות סך כל הלקוחות), היא יכולה לקבל בונוסים גבוהים יותר על פעילותה.
זירת מסחר ש"עושה שוק" – זירת מסחר שאינה מתכסה, קרי שהיא זו הפועלת מול הלקוח באופן שאם הלקוח ירוויח, יהא עליה לשלם לו את רווחיו ואילו אם הוא יפסיד, היא תהיה זו אשר תזכה בכספים אשר יפסיד. בפעילות מסוג זה קיים לכאורה ניגוד עניינים בין הלקוח לבין הזירה, הואיל וכאמור מפעיל הזירה מרוויח כאשר הלקוח מפסיד וההיפך. אציין כי פעילות זו מבוססת על העיקרון הגורס כי תוצאות פעילות הלקוח (בשל העמלות אשר הוא משלם), תובלנה בהכרח לשחיקת השקעתו, אשר תיוותר אצל המפעיל."
במקרה דנן, הנני סבורה כי בעת עדותו ערבב שבת בין הביטוי "עושה שוק" בהתייחס לחברה איתה התקשרה התובעת כביכול, עת התייחס למצב בו החברה עושה שוק כאל מצב בו קיים אדם ממשי אשר נכנס לפוזיציה כנגד הלקוח – קרי למצב בו לכאורה מדובר בחברה המתכסה. יתרה מכך, הנתבעים טענו כי החברה איתה התקשרה התובעת (וכאמור הנני סבורה כי בכל מקרה מדובר בחברה הקשורה בגלובל או בשבת) לא עשתה שוק ואולם, בפועל לא הביאו כל ראייה הנוגעת לאופן בו עבדה בפועל אותה זירה. כך בעת ההסבר על ידי שבת בדבר האופן בו גובה התובעת את העמלות הוא הסביר בשורה 11 בעמוד 165 ועד לשורה 16 בעמוד 166 כך: