מבלי לגרוע מכל האמור נטען כי ממילא במסגרת סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") מוטלת אחריות פיקוחית על גורמים בתאגיד, להפרות שבוצעו בתאגיד והוראת סעיף זה מעבירה אליהם את הנטל להוכיח שעשו ככל הניתן על מנת למנוע את ההפרה. נטען כי סעיף זה חל על שבת הואיל והוא דירקטור, מנהל פעיל שהחליט על סגירת גלובל וגילה בקיאות ומעורבות בעניינה.
- לאור כל זאת, נטען כי יש להורות לנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 1,100,760$ המהווה את סך כל הפקדותיה ב OFM בניכוי משיכות וסך 17,797.84 ליש"ט בגין עמלות בנק וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים הנ"ל ממועד היווצרות העילה- אותה ניתן לקבוע ביום 1/11/15 (אמצע זמני ההפקדות). עוד נטען כי התובעת זכאית לפיצוי עונשי. ולבסוף נטען כי יש לפסוק לטובת התובעת שכ"ט בסך 25% +מע"מ מהסכום שיפסק בתוספת 1,170 ליש"ט ואגרת בית המשפט ששולמה בסך – 73,781 ₪.
טענות הנתבעים;
- הנתבעים מנגד טוענים כי דין התביעה להידחות.
בפתח טענותיהם מפנים הנתבעים לכך שבמסגרת סיכומיה זנחה התובעת את מרבית טענותיה ועילות תביעתה והתמקדה רק בטענות תרמית, הטעיה ומצג שווא – אשר אף הן עברו שינויי, המהווה הרחבת חזית אשר יש לדחות.
עוד כנקודת מוצא לדיון, מפנים הנתבעים לנטל הכבד המוטל על מי שטוען לתרמית. אשר לכך, נטען כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, משהלכה למעשה הראייה היחידה שהוצגה על ידה היא עדותה, המהווה עדות יחידה בהליך אזרחי. בהקשר זה נטען כי אין לקבל כראייה את תכתובת הסקייפ אשר הוצגה על ידי התובעת, משלא הוצגו קבצי המקור שלה באופן המטיל ספק במהימנותה. נוסף על כך מפנים הנתבעים לויתורה של התובעת על העדת עדים, אשר אף לטענתה נדרשו לשם הוכחת גרסתה. יתרה מכך, נטען כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי רומתה, משבמסגרת ההליך התחוור ברורות כי היא הייתה מודעת לכל הסיכונים הכרוכים במסחר באופציות בינאריות, נטלה על עצמה סיכונים אלו, נהנתה מהריגוש במסחר, אגב כך הרוויחה כספים אשר בחרה שלא למשוך והמשיכה בפעילות המסחר גם לאחר שסברה בזמן אמת כי מדובר בפעילות תרמיתית. בנסיבות אלו, נטען כי טענותיה של התובעת בתביעה מהוות "חוכמה שלאחר מעשה" ומנוגדות להתנהלותה בזמן אמת.
- ביתר פירוט פותחים התובעים ומפרטים כי לצורך הוכחת טענותיה היה על התובעת להוכיח כי התממשות הסיכון בעטיו היא תובעת, לא נבע מנטילת סיכון מודעת מצדה אלא ממצגי השווא שהוצגו לה. אלא שלטענת הנתבעים, בפועל הוכח כי ההפסד הכספי הנטען של התובעת, לא היה קשור למצג שווא אשר הוצג לה כביכול וכי התובעת ידעה והסכימה לקבל על עצמה את הסיכון לפיו היא עשויה להפסיד את כספה. בנסיבות אלו, נטען כי לא מתקיים תנאי הכרחי להוכחת התרמית והוא ש"התובע ביצע מעשה שלאלמלא המצג לא היה מבצעו". כתימוכין לכך, מפנים הנתבעים לעדות התובעת, במסגרתה אישרה כי הקשר הראשוני עם OFM נעשה ביוזמתה ולאחר שהתייעצה עם חברים בנוגע לכך. הנתבעים מוסיפים וטוענים בהקשר לכך כי עוד קודם להתקשרות הייתה התובעת מודעת לסיכונים הכרוכים בהשקעה. זאת כנתמך בדברים אשר נאמרו על ידה בכתבה ולפיהם עוד קודם להתקשרות הייתה מודאגת ואשר אושרו על ידה בעדותה, במסגרתה אישרה את דבריה וניסתה להסביר כי כל השקעה גורמת לה להיות מוטרדת. נטען כי נוסף על כך, כבר בהודעת הדואר האלקטרוני הראשונה אשר קיבלה התובעת מ OFM ב – 22/7/15 – עוד קודם לביצוע פעולת מסחר כלשהי על ידה - צוינה בתחתית אזהרה באותיות מוגדלות ולפיה מדובר בהשקעה ספקולטיבית בסיכון גבוה וכי הלקוח עלול להפסיד את כספו. נטען כי אזהרות דומות נמצאו הן בהודעת דואר אלקטרוני הנוגעת לתכנית הכשרה לתובעת, עליה אף חתמה התובעת ואישרה בין היתר את הסיכון והן, במסמך declaration of deposit (DOD) עליו חתמה התובעת ידנית בסמוך לביצוע כל הפקדה בחשבונה.
- יתרה מכך, נטען כי התנהלותה של התובעת במהלך המסחר מלמדת כי התובעת הייתה מודעת לסיכון, לרבות לאפשרות להפסד כספה, הסכימה לו והמסחר אף הלהיב וריגש אותה. אשר לכך, מפנים הנתבעים לפלט מערכת ניהול הלקוחות (CRM) ממנו עולה כי התובעת הרוויחה כספים בחלק מהמקרים. נטען כי בניגוד לטענות התובעת, הייתה לה גישה ישירה לחשבונה הן לשם ביצוע כלל פעולות המסחר – אשר בוצעו רק על ידה – והן לשם בחינת יתרתה ומשיכת כספים. נטען כי האמור אף עולה בקנה אחד עם הודעת דואר אלקטרוני מיום 27/4/16 (נ/6), במסגרתה הסבירה נציגת OFM לתובעת כיצד למשוך את יתרת כספיה בפעולות פשוטות. נטען כי תימוכין נוסף לאמור ניתן למצוא בכך שהתובעת אמנם משכה, בשני מקרים בתקופת המסחר מחשבונה ב OFM סכוך כולל העומד על 89,298 אלף דולר. נטען כי בנסיבות אלו לטענותיה של התובעת בנוגע למצב חשבונה ומניעת אפשרות למשוך את כספה אין כל בסיס.
זאת ועוד, נטען כי התחוור שהתובעת סחרה והפקידה כספים גם לאחר שהפסידה, תוך שבמסגרת התכתובת בינה לבין קולינס, זה מבהיר לה מפורשות כי לא תמיד תרוויח כספים והתובעת מסכימה לכך ואף מעידה על עצמה כי היא "מומחית להפסדים" – קרי כי היא מודעת לסיכון וכי הדבר אף אירע לה בעבר. בהקשר לכך מוסיפים הנתבעים וטוענים כי מתוך התכתובת בין התובעת לבין קולינס הן בסקייפ והן בהודעות הדואר האלקטרוני, עלה ברורות כי התובעת הייתה מודעת לסיכונים אשר כרוכים במסחר והמשיכה והפקידה כספים לאחר הפסדים. עוד מפנים הנתבעים לעדותה של התובעת ממנה עלה כי במהלך המסחר היא פנתה לעו"ד פול קלארק, שהיה הנאמן על עזבון נכסיו של אביה המנוח וזה סירב לתת לה כספים לצורך המסחר בשל הסיכון הכרוך בכך, הפנה אותה לעורך דין מתמחה אשר אף הוא ייעץ לה שלא לבצע את ההפקדות ולהגיש תביעה ואולם - גם לאחר מכן המשיכה התובעת והפקידה כספים נוספים. זאת ועוד, נטען כי התובעת המשיכה וביצעה השקעות גם לאחר שהתחוור לה כי הבטחותיו של קולינס התבררו כלא נכונות משום שהפסידה את כספה ויתרה מכך, לאחר שהתחוור לה כי קולינס מרמה אותה. נטען כי התנהלותה זו של התובעת מלמדת על הלך מחשבה מתחילת תקופת המסחר ובמהלכה ומלמדת כי התובעת לא הוטעתה ולא רומתה ולכל הפחות קיבלה על עצמה את הסיכון. אשר לכך, נטען כי ברי שאדם שלטענתו יודע שמרמים אותו, לא חוזר ומפקיד כספים אצל הרמאי, אלא אם אותו אדם לא רומה מלכתחילה. בהקשר לכך, נטען כי אין ממש בהסבר שניתן על ידי התובעת ולפיו נמסר לה כי מדובר בחשבון הבראה, משהתובעת לא הציגה בדל של ראיה המלמד על כך שפעולותיה בהמשך בוצעו על בסיס מצג כאמור ויתרה מכך משלא הובהר במה בדיוק שונה חשבון ההבראה מהחשבון אשר נוהל עד כה.