דנן עוסקת בדרישה זו ביחד עם הדרישה בגין הוצאות לקיום ההסכם (תוך שהיא טוענת, כי בניגוד לעמדת המומחה, אין חפיפה או כפל בין חלק מהסכומים שבדרישות אלה). גם כאן העמדה היא כי אלמלא התנהלותה של להבות, דנן הייתה "נהנית מפירות השקעתה לאורך שנים" (סע' 40 לסיכומיה).
בצדק נעשה הדיון בדרישות אלה יחדיו. גם כאן מדובר בדרישה לפיצויי הסתמכות, בגין הוצאות שהוצאו בהסתמך על ההתחייבות לקיום החוזה ואשר נועדו להעמיד את המתקשר במקום בו היה אלמלא החוזה נכרת.
כפי שבואר לעיל, דרישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישה לפיצויי קיום. גם הערות נוספות שצוינו לעיל ישימות גם עליה. האמור בפרק הקודם יפה גם כאן. הדרישה בעניין זה נדחית.
אובדן רווחים: כללי והתקופה הרלוונטית
בכתב התביעה טענה דנן לאובדן הכנסות ובגין כך אובדן רווח גולמי, ודרשה בעניין זה סך של 2,668,126 ₪.
סכום הדרישה (סע' 34.2 לכתב התביעה) הוא חיבור של אובדן נטען של רווח גולמי בתחום המנדפים (התקנה ושירות) – 671,268 ₪ (סע' 33.2-33.1 לכתב התביעה; סכום ההכנסות שנטען כי נמנע בעניין זה: 2,685,101 ₪), ואובדן נטען של רווח גולמי בתחום האוטובוסים (התקנות, התנעות, מתן אישורים שנתיים ותיקון תקלות שוטפות) – 1,996,858 ₪ (סע' 33.4-33.3 לכתב התביעה; סכום ההכנסות שנטען כי נמנע בעניין זה: 2,863,200 ₪).
בשלב הסיכומים נותרה הטענה ודרישה לאובדן רווח גולמי בתחום המנדפים כשהייתה: 671,268 ₪. לא כך בתחום האוטובוסים. הטענה לאובדן רווח גולמי בתחום האוטובוסים, שהתייחסה בכתב התביעה ל-1,996,858 ₪, עומדת בשלב הסיכומים על 6,761,856 ₪ (סע' 53.3-53.2 לסיכומים). סכום התביעה הכולל לא השתנה.
דנן כותבת כי בניגוד לסכום שצוין בכתב התביעה לגבי מנדפים, שהתבסס על נתוני אמת שנמסרו מלהבות, הסכומים שצוינו לגבי תחום האוטובוסים נסמכו על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), והתברר שהייתה זו הערכת חסר לעומת נתוני האמת. לפי העדויות שנשמעו, גם נתוני האוטובוסים הועברו מלהבות לדנן קודם להגשת התביעה, אך היא לא עשתה בהם שימוש לצורך חישוב הסעד הנתבע, ייתכן כי בשל הפורמט שבו הועברו (עמ' 342 ש' 24 – עמ' 343 ש' 21).
דרישה לפיצוי בגין רווחים שנמנעו היא דרישה לפיצויי קיום, סעד הפיצויים המקובל בגין הפרת הסכם, והיא תבחן לגופה.
אחד ההיבטים אותם יש לבחון לגבי דרישה כזו לפיצוי הוא התקופה הרלוונטית לחישוב.