ההנמקה האמורה מטעם דנן נשענת על שני אדנים מצטברים: טענת הפרת הסכם על ידי להבות לגבי תחום האוטובוסים, וטענה כי הפרה כזו הצדיקה או איפשרה הפרת הסכם על ידי דנן. אלא שאף לא אחד מאלה בוסס כדבעי או בכלל.
- לפי הראיות, הדרך שבה התנהלה דנן בתחום האוטובוסים אילצה את להבות בניגוד לתוכניות, להמשיך ולהפעיל מערך שירות בתחום האוטובוסים הן ברמת הטכנאים (למשל: עמ' 174, ש' 24-21) והן ברמת פעילות תיאומים (שעבו, עמ' 298 ש' 11-5).
הסעד
- בסוגיה זו תבעה להבות מדנן סך של 1,442,350 ₪, בגין "הוצאותיה [...] בקשר עם אחזקת מערך שירות לאוטובוסים" (פרק ג' סע' 10.1 לתביעה שכנגד).
- בתביעתה מתייחסת להבות בעניין זה לכאורה לנתוני תקופה שבין ינואר 2016 לדצמבר 2017 (נספח 12 לתביעה שכנגד). חוות דעת המומחה מטעמה מתייחסת לתקופה שבין חתימת ההסכם ובין ההודעה על ביטול לאלתר, כלומר: מיום 1.7.2015 (מטעמי נוחות של תחילת חודש קלנדרי; ההסכם נחתם ביום 28.6.2015) ועד ליום 17.9.2017 (מ/124, עמ' 8, סע' 2).
לשתי אפשרויות אלה אין הצדקה. כבר לפי ההסכם כפי שנחתם, בשנה הראשונה להסכם לא הייתה אמורה דנן לתת שירות באופן בלעדי, וממילא היה זה אך מסתבר כי מערך השירות ימשיך לפעול במתכונת כזו או אחרת עד לראשית תקופת הבלעדיות. כמו כן, לעיל התקבלה טענת להבות כי תקופת הבלעדיות נדחתה בהסכמה לראשית שנת 2017. בהתאם, אין בסיס לדרישה לגבי תקופה הקודמת ליום 1.1.2017 (כפי שגם נדחו דרישות דנן לאובדן רווחים לגבי מועדים מוקדמים לכך). התקופה שלגביה ניתן לראות קשר סיבתי בין התנהלות דנן בתחום האוטובוסים ובין המשך אחזקת מערך השירות בתחום זה, היא מאז 1.1.2017 ועד ליום 17.9.2017[13].
- טענת להבות שדנן ויתרה על תחום האוטובוסים, מנגד, אינה מונעת התייחסות לסעד הנדרש על ידה, לאחר שנמצא כי אין ראיות ברורות לגבי התחולה ההדרגתית עליה דובר בתחום זה ולגבי הסכמה בעניין תאריך קונקרטי בו תופסק פעילות דנן בתחום, ואושרה זכאות דנן לסעד בתחום האוטובוסים לתקופה שראשיתה בינואר 2017.
- בתביעת להבות הוסבר חישוב הסעד בעניין זה על דרך נטילת סך הוצאותיה של להבות בקשר עם אחזקת מערך שירות לתחום האוטובוסים בניכוי רווח משוער של 40% כאשר נטען כי היתרה מהווה הוצאה שהושתה על להבות בשל הפרות דנן (פרק ג', סע' 4). בסיכומיה מפנה להבות לחוות דעת מומחה מטעמה לגבי עלויות החזקת מערך השירות לאוטובוסים לאחר קיזוז הכנסות משירות זה ועלויות בגין שירות שניתן ע"י להבות לאוטובוסים שבאחריות (העלויות הן בעיקרן שכר עבודה של עובדים שנטען כי נאלצו להמשיך ולעסוק בשירות לאוטובוסים ולא ניתן היה להסב אותם כמתוכנן לפסי הייצור והפיתוח).
- רו"ח ברנע ציין בחוות דעתו את נתוני להבות לגבי התקופה שמיוני 2016 עד לינואר 2018: מתן שירותים ל-1,992 מערכות אוטובוסים ואחריות לשירות ל-3,588 מערכות שנמכרו (כאשר מתן שירות כחלק מאחריותה למוצרים אינו כנגד תמורה נוספת). רו"ח ברנע העריך כי עלויות החזקת מערך השירות שלהבות נדרשה לו היו כ-300,000 ₪ (סע' 4.1 לחוות הדעת).
- בשים לב ליחס בין היקף התקופה אליה מתייחסת הערכת המומחה ובין התקופה לגביה הוכרה רלוונטיות, ולאחר שנתתי דעתי גם לטענות לגבי חיוב חלקי ולא מלא של הוצאות שכר ולגבי משמעות חיוב להבות בתקופת האחריות, אני מוצאת להעמיד את העלות העודפת של להבות בהחזקת מערך השירות לאוטובוסים אותו יש לחייב את דנן, בסך של 110,000 ₪ למועד חוות דעת המומחה.
הפסד מכירות
- בתביעת להבות נטען כי ההסכם נועד לכך שדנן תהנה מתחום השירותים שפוטנציאל הרווח הממוצע בו הוא גבוה (בפרט לחברה שזהו עיקר עיסוקה), ואילו להבות תוכל להפנות את המשאבים שהוקצו עד אותה עת לשירות, לתחומים שהם בליבת עיסוקה (למשל, ייצור מערכות) ולמיקסום מכירות מוצריה באמצעות דנן. ברם, כך נטען, במקום שדנן תתמקד בתחום השירות ותבצע אותו על הצד הטוב ביותר, היא ניסתה להגדיל את רווחיה ממכירות על ידי "עקיפה" של מפיצים אחרים וניסיון להתקשר ישירות עם לקוחותיהם, על ידי העלאה דרסטית של מחירים, והפרת מחוייבויות נוספות.
- נטען כי לו הייתה דנן פועלת במקצועיות סבירה, היה היקף המכירות אמור לגדול ("בהערכה שמרנית") ב-20% יותר מהמערכות שנמכרו בפועל, ומכאן: 200 מערכות נוספות (פרק ג' סע' 8 לתביעת להבות). גם בשלב הסיכומים נטען כי אילו העבודה הייתה מתבצעת כסדרה ע"י צוותים זמינים הממוקדים בביצוע העבודות לפי ההסכם "ולא בניסיונות למקסם רווחים על חשבון להבות, לגזול עבודה ממפיצים ולהגדיל מכירות למוצרי דנן", "סביר מאד שניתן היה להתמקד ולפעול להגדלת היקפי המכירות של מוצרי להבות בכ-20% בשנה - כלומר כ-200 מערכות נוספות" (סע' 38 לסיכומים).
על יסוד נתון זה והכפלה ב"עלות ממוצעת" למערכת של 5,000 ₪ מגיעה להבות למכירות "שהיו מתבצעות אלמלא התרשלה דנן בביצוע התחייבויותיה" בסך 1 מיליון ₪, וטוענת כי "רווח תפעולי סביר" עבור הכנסות כאלה עומד על 150,000 ₪, אותם היא דורשת מדנן (סע' 8 ו-10.2 לתביעת להבות; סע' 36 ו-38 לסיכומיה).
- בהקשר אחר בואר כי הובאו ראיות לגבי טענות שהועלו כלפי התנהלות דנן בעניין המפיצים (להפניות ר' סע' 43 לעיל), דבר שגם הוביל להחרגה של כמה מהמפיצים מההסכם. במקביל, נשמעו עדויות כי הטענות "נופחו" על ידי בעלי אינטרס בלהבות וכי מנכ"לי שתי החברות היו תמימי דעים שמדובר ב"רעשי רקע" צפויים במהלך כזה. מנכ"ל דנן דאז העיד כי הפגישות עם המפיצים שהביעו התנגדות היו נינוחות ורגועות, כפי שציפה לאור ההיכרות ארוכת השנים ואף החברות עם גורמים אלה (עמ' 376 ש' 19-17; עמ' 372 ש' 24 - עמ' 373 ש' 1). תכתובת בין הצדדים בסוגיה זו מחודש דצמבר 2016 מנתה 13 מפיצים שהביעו התנגדות ולאחר הפגישות נותר קושי רק למול בודדים. אי הבאת עדים כמו ניר ודודי יכולה לעמוד ללהבות לרועץ בהקשר הוכחת טיעוני תביעתה, אף ללא הפעלת חזקה לגבי הימנעות מהבאת עדים.
כך או כך, אין צורך להידרש לפרטי סוגיות אלה בדבר התנהלות דנן למול המפיצים או לטענות נוספות שהועלו בהקשר זה והוגדרו כהתרשלות או הפרת התחייבויות, שכן ראש נזק זה ממילא ניצב על קרקע רעועה מבחינת התחשיב.
- דרישת הפיצוי מבוססת על הערכה כי אם הייתה דנן מתנהלת באופן אחר (לשיטת להבות - באופן שאינו רשלני ואשר תואם את התחייבויותיה בהסכם), היה עולה בידה למכור מערכות בהיקף של 20% יותר מאשר זה שנמכר בפועל. לא הובא דבר וחצי דבר לתמוך הערכה זו (שאף צוין כי היא "שמרנית"). אמנם מדובר מטבע הדברים במצב שלא התרחש ולכן המידע לגביו אינו ודאי (ערעור עבודה הערת רו"ח ברנע: "קשה להעריך כמה מערכות דנן הייתה מוכרת אילו לא היו צצות בעיות בין הצדדים", סע' 4.2.3 לחוות דעתו), אולם לא הובאה תשתית ראייתית שעליה ניתן לנסות ולהסתמך בטענה כזו, ולו לצרכי הערכה. דרך ההערכה לא פורטה ודברים נותרו במידה רבה כאמירה כללית[14]. אין גם נתונים חיצוניים מהם ניתן היה להבין כי בתקופה הרלוונטית הושפעו או לא הושפעו מכירות של מערכות כאלה מנסיבות אחרות, ובאיזו מידה.
- חוות הדעת שהוגשה מטעם להבות לתמיכת תביעתה נסמכת בסוגיה זו על אותה הערכה כללית לגבי היקף המערכות הנוספות שהיו נמכרות לו הייתה דנן מתנהלת באופן שונה. המומחה מטעם להבות לקח הערכה זו שנמסרה לו כנקודת מוצא וחוות דעתו עוסקת בסוג ושיעור הרווח שהוא סבור כי נמנע בשל אובדן הכנסות מאותן מכירות שלא בוצעו. בהעדר ביסוס הולם להערכת כמות המכירות ה"חסרה", מתייתר הדיון ב"קומה הבאה", שאלת הרווח אותו יש לגזור.
אין גם צורך להידרש לסוגיות נוספות כמו טענת דנן כי לפי הנתונים, עלות ממוצעת של מערכת אינה הסכום שנטען על ידי להבות בעניין זה (5,000 ₪) אלא נמוכה יותר (4,100 ₪) (סע' 60 לסיכומים). עם זאת יצוין כי אין רלוונטיות לטענה אחרת של דנן, לפיה אין מחוייבות חוזית למכירת מינימום של מערכות ולכן אין עיגון חוזי לראש הנזק. כאשר מדובר בפיצויי קיום, רשאי צד להסכם לנסות ולהוכיח כיצד אמור היה מצבו להשתנות אם היה ההסכם מקויים כדבעי אף בהעדר התחייבות קונקרטית בסוגיה מסוימת. גם דנן אינה מפנה להוראה חוזית המזכה אותה ברווח על מתן שירות בתחום המנדפים, למשל, ולמרות זאת היא רשאית לנסות ולהוכיח זכאות לפיצויי קיום בדמות אובדן רווחים משוער.
- הדרישה לסעד לגבי אובדן מכירות נדחית.
פגיעה במוניטין
- בתביעת להבות נטען, כי באופן התנהלותה למול לקוחות ומפיצים גרמה דנן במקרים רבים לקונפליקט בין להבות לבין לקוחותיה ומפיצים. להבות העריכה "בהערכה שמרנית" כי נגרם לה בהקשר זה נזק מוניטין של 250,000 ₪ (פרק ג', סע' 9 וסע' 10.3). טיעון דומה מועלה בשלב הסיכומים, תוך הפנייה לעדויות ותכתובת כתימוכין, וצוין כי אומדן הנזק שנדרש הוא שמרני וזהיר אף "שברור שמדובר בנזק כבד הרבה יותר" (סע' 39 לסיכומים).
- הטענה לפגיעה במוניטין בשל התנהלות דנן למול מפיצים ולמול לקוחות יכולה להסתמך הן על דיני החוזים והן על דיני הנזיקין (ור' למשל סע' 11.7 להסכם הכולל בין השאר מחויבות הדדית לא לפעול באופן העלול להזיק לשמו הטוב ולעסקיו של הצד השני).
- בהליך נשמעו עדויות והובאו ראיות מזמן אמת לכך שדרך התנהלותה של דנן העלתה בעיות למול מפיצים ולמול לקוחות סופיים; דוגמאות הובאו לעיל ואין צורך להרחיב. האם קשיים אלה הובילו לפגיעה הנטענת במוניטין של להבות?
- כידוע, במקרה של מוניטין, שהוא נזק ממוני, על התובע להוכיח באמצעות ראיות את עצם קרות הנזק ואת שיעורו.
בעניין מפיצים (מנדפים), הובאו לא מעט ראיות על טענות בזמן אמת, אך לא ברור אם היה באלה כדי להביא לפגיעה של ממש במוניטין למול המפיצים, ובפרט כך כאשר להבות פעלה תוך כדי תקופת ההסכם כדי להגיע להבנות ולהחריג חלק מהמפיצים, וכאשר הודעה על סיום ההסכם יצאה מספר חודשים לאחר תחילת השלב השני של ההסכם, והיחסים התנתקו למעשה כחודשיים לאחר מכן.
- בתחום האוטובוסים יש ראיות על עצם קיום פגיעה במוניטין להבות. לעיכוב במתן שירות בתחום זה ותקלות בשירות שניתן, יש משמעות כלכלית מיידית ללקוח אשר אוטובוס שלו מושבת ואינו מייצר הכנסה (למשל: עמ' 175 ש' 6-3). בזמן אמת הובא לפני דנן כי התנהלותה גורמת לפגיעה במוניטין ("המשמעות לצערי היא פגיעה במוניטין השירות [של] להבות אותה אתם לא מרגישים", מ/144, דוא"ל מיום 26.4.2017; ור' שם גם דוא"ל מיום 19.2.2017), והדברים עלו גם בעדויות. גם אם ניתן היה להביא ראיות נוספות, נראה כי די באשר הובא כדי לבסס קיומה של פגיעה (ור' למשל גם פנייה של לקוח מיום 26.4.2017, חלק מ-מ/144).
אולם בכך לא סגי. להבות לא הוכיחה ולו בקירוב, את היקפו של נזק זה ולא הציבה תשתית שהייתה מאפשרת לפסוק סכום בדרך אומדנא. המומחה רו"ח ברנע ציין בקצרה (סע' 4.3 לחוות הדעת) כי אין לו אפשרות לתת הערכה לגבי הסכום שבו נקבה להבות בעניין זה, וכי הוא מניח שבית המשפט יוכל להידרש לכך. חוות דעת המומחה מטעם להבות לא בחנה רכיב זה (מ/124, עמ' 14 לחוות הדעת).
- גם אם לא נאמר כי המקרה מחייב הגשת חוות דעת מלאה ומפורטת בסוגית היקף הפגיעה במוניטין, עדיין חלה חובה לתת תשתית לגבי השיעור הנתבע. אין כל הסבר, תחשיב או רציונל, לסכום שנתבע. נשמעו עדויות כי שני לקוחות בתחום האוטובוסים חדלו לעבוד עם להבות לנוכח התנהלות דנן (גילה, עמ' 175 ש' 12-10; שי, עמ' 50 ש' 23-22), אך לא הובאו ראיות שיאפשרו לאמוד נזק על בסיס כך (כגון, מועד ההפסקה, הכנסה שהייתה מחברה פלונית או אלמונית בתקופה כזו או אחרת, וכדומה). גם אם מדובר בנזק שקשה להערכה, יש לנסות ולהציב תחשיב או דרך כימות (ערעור אזרחי 5465/97 קני בתים בערעור מיסים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד נג(3) 433 (21.6.1999)). לא די בציון סכום בעלמא או באמירה ש"ברור" כי בפועל הנזק גבוה יותר. לנוכח האמור, הדרישה בעניין זה נדחית.
הערות וסיום
- לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ר' מני רבים: בית דין גבוה לצדק 1666/22 ד"ר אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.12.2022), סע' 17; ערעור אזרחי 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בערעור מיסים (18.11.2018), סע' 40; ערעור אזרחי 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בערעור מיסים ((2.9.2018, סע' 51; רשות ערעור אזרחי 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016), סע' ט'; רשות ערעור אזרחי 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010), סע' 7; ערעור אזרחי 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענה לגבי אי זימונם לעדות של יו"ר דירקטוריון קודם של להבות (עמ' 34 ש' 13-6), דודי (עמ' 67-66; הטענות כלפי דודי לא עלו בכתבי הטענות אלא בחקירות, עמ' 219 ש' 21 - עמ' 220 ש' 8), מישה, חיים ואולי גורמים נוספים; רלוונטיות וסבירות רעיון דנן לרכז בגן-נר טיפול באוטובוסים (עמ' 48 ש' 20-8; עמ' 80 ש' 25 - עמ' 81 ש' 17, עמ' 175 ש' 24-13; ר' עדות רונן עמ' 206 ש' 24-18 והשוו: עמ' 207 ש' 2-1; דקל, עמ' 344 ש' 18 - עמ' 345 ש' 4); היכרות קודמת של שי (לביא) עם דנן מתקופת "קרן איתן"; ועוד.
- סיכומם של דברים: דנן זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים כאמור לעיל, בסע' 141 ו-155 בפרט. להבות זכאית לפיצוי כאמור בסע' 170 לעיל.
- בהינתן הדרך שבה הוצגו נתונים בתחשיבי הצדדים והמומחים, יש צורך במהלך משלים לכימות ההכנסות הנמנעות ולגזירת שיעורי רווח במתכונת שנקבעה בפסק דין זה לעיל.
- מוצע לצדדים לבוא בדברים ולנסות להציע להבנה לגבי התוצאה הכספית המתקבלת מהקביעות לעיל, וזאת תוך שמירת טענותיהם לעניין ערעור ובכלל. כן מוצע כי במסגרת זו גם ייתרו הצדדים, בכפוף לשמירת הטענות כאמור ולצרכי תוצאה כספית גרידא, את הצורך להידרש למחלוקת הנזכרת בסע' 155 לעיל.
בהעדר הבנות, יידרש בית המשפט לסיוע איש מקצוע מטעמו (רו"ח ברנע או גורם אחר).
- פסק הדין יושלם ועניין ההוצאות יוכרע לאחר שיבוצע הכימות.
- הצדדים מתבקשים להגיש עדכון לגבי האמור בסע' 186 עד ליום 14.9.2025.
המזכירות תמציא פסק הדין (החלקי) לצדדים.