בהתייחס לסירוב לשלוח טכנאי לשירות לאוטובוס משום שהדבר אינו משתלם לדנן כלכלית, אמר דקל בחקירתו תשובה כזו, "זו לא אמירה שהיא מוזרה לי" (עמ' 346 ש' 20 - עמ' 347 ש' 1), וגם אישר למעשה כי דנן סרבה מעת לעת לתת שירות מטעמים כלכליים (עמ' 347 ש' 25-20).
מנכ"ל דנן דאז נשאל לגבי מקרים שבהם דנן דחתה קריאות שירות לאוטובוסים, מהטעם ש"זה לא משתלם זה רחוק אנחנו לא שולחים לשם טכנאי" וראה בכך תשובה לגיטימית של דנן לקריאת שירות (עמ' 384 ש' 27 - עמ' 385 ש' 2).
- התנהלות כזו אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם ובהן התחייבות מפורשת של דנן לספק את השירותים ביעילות ובמהירות, לשביעות רצונם של לקוחות להבות ובהתאם ללוחות הזמנים שיידרשו ללקוחות (סע' 2.2 להסכם; ור' למשל גם סע' 4.14).
לאור מסקנה זו אין צורך להרחיב בשאלה אם גם איכות השירות שניתן בתחום האוטובוסים, לכשניתן, היה לוקה באופן העולה כדי הפרה (ר' למשל: מ/112, מ/109, מ/144 תכתובת אוגוסט 2016).
- את הסירוב להוציא טכנאי כשהדבר לא השתלם לדנן כלכלית הסביר דקל בכך שדנן לא קיבלה את החלקים הרווחיים של השירות ("השמנת") אותם הותירה להבות לעצמה או לגורמים אותם הסמיכה: "לא נתנו לי את השמנת נתנו לי רק את הפירות החמוצים שהרכיבו [הרקיבו] בצד, לך עכשיו לירושלים תעשה אוטובוס אחד ותחזור כי אתה חתום איתי על חוזה" (עמ' 346 ש' 28 - עמ' 347 ש' 1), "ש: אז מה שאתה אומר אם אני מבין זה שאנחנו בעצם קיבלנו את, ת: את הפירות החמוצים. ש: בדיוק פירות חמוצים. ובאמת אמרנו לפעמים אנחנו לא רוצים לעשות את זה ולא נעשה את זה מכיוון שהשמנת או שנשארה ב'להבות' ו'להבות' עושה אותה או שבכלל המוסכים עושים אותם נכון? ת: נכון" (עמ' 347 ש' 25-20).
דקל לא ידע אם להבות שמרה לעצמה עבודות רווחיות יותר ("אין לי מושג"), ומבחינתו אין לכך משמעות אלא רק לעובדה שדנן לא קיבלה עבודות מסוימות ("'להבות' נתנה את זה למישהו אחר אולי לא יודע. אני יודע שאני לא קיבלתי אותם מה 'להבות' עשתה לא ענייני", עמ' 347 ש' 26 - עמ' 348 ש' 2). משנשאל אם למעשה דנן עשתה דין לעצמה כשהחליטה לאיזה קריאות להיענות, תשובתו הייתה שלהבות עשתה דין לעצמה (כנראה בעניין גורמים שיכלו לתת אישורים) מטעמים מסחריים, "להבות' הלכה מבחינה מסחרית אמרה לעצמה אני לא מעניין אותי ההסכם כי מסחרית פה אני מרוויחה יותר" (עמ' 348 ש' 24 - עמ' 249 ש' 9).