בשלב הסיכומים נטען כי הפירוט בכתב התביעה הובא לצורך הדגשת המאמצים הרבים שעשתה דנן מעת חתימת ההסכם, אך בפועל, הסכום אותו היא תובעת ברכיב זה "נשען על הוצאות שכר בלבד של עובדים שעבדו בתחום להבות (מנדפים ואוטובוסים) ועל שכר הנהלה בהתחשב במשאבים שהוקצו לצורך פעילות זו" (סע' 23 לסיכומים).
לפי הראיות שהובאו, הרכיב שכונה על ידי דנן "השקעות" לצורך קיום ההסכם, אכן היה בעיקרם של דברים עלות העסקת עובדים (רו"ח ברנע, עמ' 409 ש' 3-1).
טיעונים רבים הועלו על ידי הצדדים לגבי הסכום שנדרש על ידי דנן ברכיב זה, אולם לאלה קודמת סוגיה כללית שהועלתה על ידי להבות לגבי מהות הסעד הנדרש ולהשלכות הדבר. נפתח בכך.
בכתב התביעה טוענת דנן כי להבות הפרה את ההסכם וכי הפרה זו מזכה אותה "בפיצויי קיום, אשר מטרתם להעמידה במקום בו הייתה לו קוים ההסכם ככתבו וכלשונו ואלמלא הופר על ידי הנתבעת. באופן זה, יבוא לידי ביטוי אינטרס הציפייה הלגיטימי של התובעת מההסכם והבאתה למצב בו הייתה אם ההסכם היה ממומש, לרבות פיצוי על הרווח שנמנע ממנה כתוצאה מהפרתו" (סע' 40 לכתב התביעה). זאת, נוסף לשיפוי בגין הוצאות שהוצאו בניסיון למזער נזקים כתוצאה מההפרה הנטענת על ידי להבות (שם, סע' 39 ו-41, תוך הפנייה לסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; חוק התרופות).
אכן, כאשר הופר חוזה, נפגע זכאי ככלל לסעד המגן על אינטרס הקיום (או אינטרס הציפיה) ונועד להעמיד את הנפגע במצב שבו היה נתון אילו קוים עמו ההסכם, קרי – פיצויי קיום (ר' מני רבים: ע"א 1094/23 קופר נ' רשות מקרקעי ישראל (9.10.2024) (עניין קופר), סע' 39; ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב (20.8.2013) (עניין שיר משכנות ותיקים), סע' 15, והאסמכתאות המובאות בפסיקה הנ"ל).
דרישה לקבלת סכומים שנטען כי הוצאו כהשקעות על ידי דנן עם חתימת ההסכם לצורך קיומו, אינה דרישה לפיצויי קיום אלא לפיצויי הסתמכות, שמטרתם להעמיד נפגע במצב שבו היה נתון אילו לא היה מתקשר בחוזה; "פיצוי בגין הוצאות שהוצאו בהסתמך על ההתחייבות לקיום החוזה מהווה פיצוי בגין אינטרס ההסתמכות ("reliance interest"), המעמיד את המתקשר במצב בו היה נתון אלמלא נכרת החוזה. זאת להבדיל מפיצוי בגין "אינטרס הקיום" ("expectation interest"), המעמיד את המתקשר במצב בו היה נתון אילו קוים החוזה, כלומר - אלמלא הופר החוזה" (ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45, 56 (22.7.1992)).
הקושי מבחינת דנן איננו בכך שאין הלימה בין מהותו של הסעד לבין הדברים שנכתבו בכתב התביעה (וצוינו לעיל), הקושי הוא לגופם של דברים. שכן, כעולה מהתיאור לעיל ובהמשך, דנן דורשת בהליך זה אובדן רווחים (פיצויי קיום), ולמעט חריגים (שלא נטענו כלל בענייננו, לא בוססו ואינם רלוונטיים), אין פוסקים פיצויי קיום ופיצויי הסתמכות גם יחד, "שכן מדובר ב'פיצוי כפול' [...] אילו נמנעה התובעת מלהשקיע הוצאות לפיתוח המושכר, לא היה בידה להפיק רווחים ממנו" (ע"א 8966/08 נכסי לי נתנאל בע"מ נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (2.3.2011) (עניין נכסי לי נתנאל), סע' 18).