לפי העדויות, לא כך ארע בענייננו. "בפועל [דנן] צמצמו מאוד או לאפס את הפעילות שלהם עם 'להבות' במיידי" (שי עמ' 56 ש' 13-12). ה"צוות של 'דנן' נעלם, זה בהחלטה שלהם. לא קיבלנו את ה־180 יום ע"פ ההסכם" (יוסי, עמ' 30 ש' 6-5). "הם לא חיכו ל-180 יום. הם התקפלו סגרו את הכל. מערך השירות, החזירו לנו ציודים, שברו את הכלים" (גילה, עמ' 189, ש' 14). ניתן למצוא טעם בטענה שהמהלך בוצע באופן שהיה בו כדי לפגוע במתן השירותים חודשים ארוכים לפני המועד הצפוי לסיום ההתקשרות. "ה־180 יום ש'דנן' היו צריכים להמשיך לעבוד כרגיל נפגעו בצורה הרבה הרבה יותר מהותית [...] היינו חייבים לעצור את הדימום, הוא היה נוראי. פשוט נוראי" (יוסי, עמ' 29 ש' 28 – עמ' 30 ש' 4).
סיכום ביניים
נדרשנו עד כה לתוכן ההתקשרות וההסכמות בסוגיות מסוימות, ובפרט למועד המעבר לשלב השני, החרגת מפיצים ותחום האוטובוסים. כן נדרשנו להודעת סיום ההסכם, שנמצא כי ניתנה בדין; ולהודעת הביטול לאלתר, שנמצא כי ניתנה שלא בהתאם להוראת ההסכם שעליה התבססה. משכך, מועד סיום ההסכם נועד להיות בחודש ינואר 2018.
על רקע זאת ייבחנו טיעוני הצדדים לגבי הפרות הסכם והשלכות הדבר. הבחינה תעשה על יסוד ובהתאם לסעדים שנדרשו. ברמה העקרונית, לגבי כל סעד יש לבחון אם הוכחו הפרה או בסיס אחר שאמורים להצמיח את הזכות לו, ובמידת הנדרש, את הסעד הנתבע עצמו.
דרישות דנן
בכתב התביעה המתוקן עתרה דנן לפיצוי כספי בגין נזקים בסך כולל של 4,517,617 ₪, שהוא תוצאה של חיבור רכיבים (סע' 8, 33 ו-34 לכתב התביעה):
השקעות לצורך קיום ההסכם, שבוצעו בעיקר בשנתו הראשונה – 1,285,000 ₪.
פעילות הפסדית בשנה הראשונה של ההסכם, "הפסד שנרשם בספרים בגין הפסקת הפעילות" –564,191 ₪.
אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו – 2,668,126 ₪, בחלוקה הבאה:
אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו בתחום המנדפים – 671,268 ₪.
אובדן רווח גולמי בגין הכנסות שנמנעו בתחום האוטובוסים – 1,996,858 ₪.
בשלב הסיכומים שבה דנן ודרשה סך של 4,517,617 ₪, אם כי הפעם ציינה שסך נזקיה גדול בהרבה ועומד למעשה על 9,282,315 ₪ (סע' 53 לסיכומים). הפער בין הסכומים נובע משינוי ברכיב ג(2) לעיל, לא חל שינוי בשאר הסעיפים.
השקעות לצורך קיום ההסכם
הדרישה בסך 1,285,000 ₪ (סע' 101.א לעיל) מתייחסת לפי כתב התביעה (סע' 8) להשקעות שנועדו לבסס תשתית שתאפשר לדנן לספק את השירותים להם התחייבה בהסכם.
נטען כי השקעות אלו התפרסו על פני שנתיים כאשר מרבית ההשקעה בוצעה בשנה הראשונה של ההסכם. צוין כי "השקעות אלה – בכח אדם ובכסף, באו לידי ביטוי בין היתר באלה": הקמת מחלקה ייעודית להתקנה ומתן שירותים למוצרי להבות, כאשר "לצורך כך קלטה שלושה עובדים חדשים למצבתה והעבירה את עובדיה הסמכה מיוחדת" של להבות, ונקלטו בשורותיה כמה מעובדי להבות שזהו תחום התמחותם (סע' 8.1 לכתב התביעה); הפניית משאבים לצורך היערכות ועמידה בתנאי ההסכם, "על חשבון פעילויות רווחיות אחרות" (סע' 8.2 לכתב התביעה); רכישת רכבים לעובדים אשר היו אמורים לתת שירות בכל הארץ למערכות להבות ורכישת ציוד על מנת לעמוד בהתחייבויות לפי ההסכם (סע' 8.3 לכתב התביעה); רכישת מתחם (ביישוב גן נר) הנפרד מהמתחם בו פעלה דנן עד אז, כדי לעמוד בדרישות ההסכם לגבי מתן שירותים לאוטובוסים (סע' 8.4 לכתב התביעה).