אובדן רווחים - תחום האוטובוסים
- הסכום הנדרש כאובדן רווחים נסמך על תחשיב שבו נגזר שיעור רווח מתוך סכום הכנסות אשר לפי הנטען נמנעו מדנן בתחום האוטובוסים: התקנות, התנעות[10], מתן אישורים שנתיים ותיקון תקלות שוטפות.
הכנסות נמנעות
- תחשיב כתב התביעה נסמך על כמויות אוטובוסים בישראל לפי נתוני הלמ"ס. בוצעה הערכה בכמה מהאוטובוסים הייתה חובת התקנת מערכת כיבוי אש, ומתוך אלה, כמה נדרשו להתקנה חדשה וכמה נדרשו רק להתנעה של מערכת קיימת. לגבי התקנה והתנעה נלקחו בחשבון רק אוטובוסים חדשים שנכנסו לארץ בשנים 2017 - מחצית 2018 (ולא אוטובוסים קיימים משנת 2012 המחויבים בהתקנה על פי החוק). לגבי מתן אישורים שנתיים למערכות מותקנות ותיקון תקלות שוטפות, התייחס תחשיב דנן בכתב התביעה לנתוני הלמ"ס לגבי כמות האוטובוסים בשנים 2017-2012 (על בסיס כך שכל אוטובוס שנכנס לישראל החל משנת 2012 מחויב בהתקנת מערכת כיבוי אש ורישוי שנתי למערכת), והפחתת כמות מוערכת של אוטובוסים עירוניים שאינם מחויבים בהתקנה.
הופחתו התקנות, התנעות, אישורים ותיקוני תקלות שבוצעו על ידי דנן.
הפעולות שהתקבלו הוכפלו במחירי המחירון שבין הצדדים לכל פעולה. הסכום שהתקבל נחשב מבחינת דנן להכנסות שנמנעו ממנה.
- בשלב ההוכחות והסיכומים השתנה בסיס תחשיבי דנן בתחום האוטובוסים, כך שבמקום כמויות אוטובוסים לפי הלמ"ס, נסמכים התחשיבים על נתוני להבות לגבי כמות מערכות שלהבות מכרה בשוק המקומי והכפלה במחירי מחירון.
- בשים לב לממצאים בעניין מועדי תחילת הבלעדיות וסיום ההסכם, אין רלוונטיות לתקופה שלפני ינואר 2017 או לאחר ינואר 2018 (16.1.2018). התקופה הרלוונטית היא הטווח שבין לבין.
מהי פעילות שיכולה להיחשב כהפרה כלפי דנן בתחום האוטובוסים לגבי תקופה זו?
- בפרק קודם נמצא כי למרות שהייתה הסכמה לדחייה ולהחלה הדרגתית של פעילות דנן בתחום האוטובוסים, לא הייתה הסכמה של דנן לוויתור מוחלט על התחום. כאשר אין ראיות ברורות לגבי מהות התחולה ההדרגתית בה דובר, וכאשר הנטל מוטל על הטוען, אני מוצאת כי לגבי התקופה שראשיתה בינואר 2017, יש לשוב לנקודת המוצא ההסכמית בעניין תחום האוטובוסים.
עוד נמצא לעיל כי דנן סברה שתחום האוטובוסים הפסדי מבחינתה והיא אינה מעוניינת בו. דנן הצהירה כך כלפי להבות. אולם, כפי שציינו עדי להבות, דובר בעניין זה על צורך בשינוי ההסכם. כל זמן שלא נעשה שינוי או תיקון (ולא נעשה, עמ' 29 ש' 17-16, עמ' 36 ש' 20-16), וכאשר לא שוכנעתי שהייתה הסכמה משותפת בעלת תוקף מיידי מתאריך ברור עליו ניתן להצביע, יש לכלול גם את תחום האוטובוסים בתחשיב.
- מנגד, לא מצאתי לקבל את עמדת דנן כי יש לבסס את התחשיב על כמות מלוא מערכות כיבוי האש מתוצרת להבות. תחשיבי דנן יוצאים מתוך הנחה כי לגבי כל מערכת כיבוי אש מתוצרת להבות הייתה דנן, ודנן בלבד, זכאית לבצע התקנות ושירות, וזאת לא רק בהתקנות ושירות שניתנו בתחום זה על ידי להבות או קבלן מטעמה, אלא גם כאלה שבוצעו מימים ימימה שלא על ידי להבות. קריאה כזו של ההסכם, בין אם היא אפשרית ברמה המילולית ובין אם לאו (ולא הובא טיעון של ממש בעניין), אינה עולה בקנה אחד עם הראיות ואינה מסתברת.
- הרעיון בהתקשרות מלכתחילה היה להעביר מלהבות לדנן את הטיפול בשירות ובהתקנות באופן שיאפשר ללהבות להתמקד בערוצי פעולה אחרים, ובפרט בהפצת מערכותיה בחוץ לארץ (רונן, עמ' 202, ש' 18-17, 26-22). להבות חפצה להעביר תחום זה של פעילותה לדנן; ודוק: של פעילותה בתחום. דברים שבהם להבות פעלה קודם לכן, בעצמה או באמצעות נותן שירות מטעמה, אמורים היו לעבור לדנן. לא כך דברים שלהבות עצמה לא עשתה קודם לכן ולא עשתה גם לאחר תום ההתקשרות עם דנן.
כך למשל, הן לפני והן אחרי ההתקשרות שהייתה בין להבות לדנן, נעשו ונעשות רוב התקנות מערכות כיבוי אש באוטובוסים על ידי יצרן או מרכיב האוטובוס, ביחד עם הרכבת מכלול המערכות על שלדת הרכב. בישראל מדובר בחברות "מרכבים" ו"הארגז". וכך למשל, הן לפני והן אחרי ההתקשרות שבין להבות ודנן, חברות כמו אגד או קווים מעבירות את רכביהן "טסט" במוסכים המיועדים לכך, וכחלק מסדרת הבדיקות נבחנת גם מערכת כיבוי האש, כאשר גורמים שונים הוסמכו לכך לאורך השנים. חברות האוטובוסים או ההסעות אינן מובילות את צי כלי הרכב שלהן אל להבות לקבלת אישור וגם לא בהכרח מזמנות נציג מוסמך של להבות לבדיקה ואישור במקום אחר. הן רשאיות לעשות כן אך אינן מחוייבות בכך.
- משמעות טענת דנן היא, כי בהתקשרות נכללה התחייבות של להבות להוביל לשינוי שוק בתחום האוטובוסים באופן שישנה את דרך העבודה מול הלקוחות ויחייב אותם (לא ברור כיצד, בפרט לגבי מערכות שכבר הותקנו) שלא לפעול כבעבר, אלא רק באמצעות להבות/דנן (בהתקנות, כאמור, ובאישורים שנתיים - שלא לפעול עם מוסכים מורשים; עמ' 51 ש' 13-10), ואף שלא למכור מערכות כיבוי אש ללקוחות שמעוניינים בהן, ואולי עד כה גם רכשו מערכות ופעלו בדרך מסוימת, אלא אם יתחייבו לפעול באמצעות דנן (עמ' 338 ש' 26 - עמ' 339 ש' 4).
מדובר בשינוי מצב משמעותי בהתנהלות השוק ובדרך שבה אמורה להבות לבצע מכירות, אשר אם היה עומד על הפרק, היה מצופה למצוא לו ביטוי מפורש בהתקשרות. כזה אינו בנמצא. כמו כן, אין בתכתובת שהוגשה לתיק כל התבטאות, ישירה או אפילו מרומזת, ממנה ניתן להבין כי הצדדים כיוונו לשינוי השוק האמור ולהעביר לדנן פעילות שלא בוצעה קודם לכן על ידי להבות וכי כך קראו את ההסכם[11]. לרונן לא היו פרטים לגבי מצב השוק ערב ההסכם תוך שהניח, בצדק, כי חברה המייצרת אוטובוסים כמו מרכבים ביצעה התקנות אצלה (עמ' 233 ש' 27-17). טכנאי של דנן העיד כי מי שמתקין הוא יצרן הרכב (עמ' 296 ש' 17-9). ניתן גם לראות אינדיקציות הפוכות, כלומר לכך שהצדדים לא כיוונו לשינוי מצב מסוג זה; כשנשאל מנהל תפעול של דנן לגבי כמות הקריאות להתקנות ולמתן שירות, השיב כי עד לקראת סוף ההסכם, שאז הייתה ירידה הדרגתית של כחודשיים, התקבלו "מספיק קריאות? כמו שציפיתם לקבל? ת. כן, לגמרי" (עמ' 401 ש' 13-12; ור' גם עמ' 32 ש' 24-18). בעניין התקנות ר' למשל עמ' 388 ש' 27-15.
- ניתן להוסיף כי ממילא גם לא הובאה ראייה לכך שבתקופה הרלוונטית הסמיכה להבות גורם כלשהוא פרט לאנשי דנן, לבצע התקנות ולתת שירות במערכותיה בתחום האוטובוסים. משמעות טענות דנן בהתאם היא כי היה על להבות לבטל הסמכות עבר או לעשות דברים דומים שאין בסיס כי ניתן היה כלל לעשותם ובוודאי כי הוסכם שכך יעשה.
- הפעילות הרלוונטית היא זו הכוללת התקנה, התנעה, מתן אישור ותיקון תקלות שבוצעו על ידי להבות בתקופה הנזכרת. לגבי אלה ולמרות עמדתה הכללית כי הפעילות הפסדית, יכולה דנן לטעון כי מדובר בפעילות שאמורה הייתה להיעשות על ידה ולא על ידי להבות (למעט מקום בו פעילות נעשתה על ידי להבות לאחר שדנן התבקשה לפעול ומצאה לנכון שלא לעשות כן, ר' להלן).
פעולות אלה יש להכפיל במחיר החוזי שסוכם בין הצדדים בגין כל פעולה על מנת לקבל את ההכנסות שנמנעו.