הכנסות מפעולות כפי שתוחמו לעיל הן הכנסות שנמנעו (בניכוי כספים שכבר יצאו לגביהם חיובים נגדיים; מרינה, עמ' 146 ש' 11-5).
מתוך סכום ההכנסות שנמנעו "ייגזר" אובדן הרווח. הדעות חלוקות לגבי סוג הרווח ולגבי שיעורו.
סוג הרווח
דנן טוענת כי יש לקחת בחשבון רווח גולמי ("מכירות בניכוי עלות המכר בלבד, ללא ניכוי הוצאות אחרות כגון הוצאות הנהלה וכלליות, הוצאות מימון וכד'", סע' 42 לסיכומיה), להבדיל מרווח תפעולי או נקי (ר' גם סע' 45 שם). המומחה המוסכם, רו"ח ברנע, לא קיבל גישה זו, קבע כי יש להפחית הוצאות הנהלה וכלליות ולעתים גם הוצאות מימון והתייחס לרווח נקי[9].
מקובלת עלי עמדתו של רו"ח ברנע בעניין זה. ניתן לזכור כי מדובר במומחה שזהותו הוסכמה מראש בין הצדדים, על המשתמע לגבי מקצועיותו בתחום החשבונאי הרלוונטי. הדבר ניכר גם מעדותו בחקירה, שלא הייתה מתעמתת או מתגוננת וכאשר המומחה לא חשש לאשר אפשרויות שיכולות להשפיע על תוצאת חוות דעתו לטובת הצד שמטעמו נחקר. לא מצאתי הצדקה להתערב בעמדתו המקצועית בעניין.
ניתן גם להעיר כי מטעמה של דנן לא הובאה חוות דעת 'חיצונית' ועמדתה הובאה רק על ידי עדים מטעמה, ובעיקר דקל, סמנכ"ל הכספים, אשר ביצע את התחשיבים עבור דנן, והוא גם מי שאמון בין השאר על הדו"חות הכספיים שמועברים לרואה החשבון כדי לחוות דעה אם נערכו באופן נאות (רו"ח ישי, עמ' 29-23).
הטענה כי רווח גולמי נהוג בחישוב הכנסות נמנעות (עמ' 360 ש' 17-1), לא גובתה ממשית וחשוב מכך, לא הייתה משכנעת בנסיבות הקונקרטיות. עמדתה של דנן היא כי אין צורך בהבאת מנכ"ל נוסף או מנהל כספים נוסף ולכן במניעת רווח יש לדבר על אובדן רווח גולמי (סע' 45 לסיכומיה), אולם אפילו לשיטתה של דנן, יש מקרים המצדיקים הפחתת הוצאות כאלה: "אלא אם כן יש פה פתיחה של חברה חדשה או של פעילות שמחייבת השקעה של הנהלה וכלליות" (עמ' 360 ש' 13-12). עדויות מטעמה של דנן עצמה לימדו על השקעת תשומות ניהוליות בהיקף משמעותי ביותר בפעילות (עמ' 324 ש' 20-17; עמ' 325 ש' 16-13 ש' 27). פעילות בהיקף כזה יכולה באופן מובנה לפגוע ביכולת ההנהלה, למשל, לקדם פעילות אחרת, אולי בתחום שכבר נושא רווחים. אם ניסתה לחסוך בכך, הרי שלאחר כשנה, החליטה דנן עצמה להביא שלושה אנשי ניהול לצורך הפעילות (עמ' 329 ש' 26 – עמ' 330 ש' 2).
המומחה המוסכם לא עשה עבודתו קלה. הוא לא התייחס בשאלת הרווח רק לפן עקרוני של גולמי למול נקי או תפעולי, אלא בחן דברים לגופם כעולה מהאופן בו אמד את שיעור הרווח (להלן). בדיקה כזו תואמת את הכוונה העקרונית שבבסיס פיצויי קיום – העמדת נפגע במקום שבו אמור היה להיות אלמלא הופר ההסכם.