[10] המומחה התייחס גם לנתונים והערכות שכללה דנן בתביעה בעניין חודשים פברואר עד יוני 2018, והיה נכון להניח לטובתה התייעלות באופן שהיה מאפשר רווח של 15,000 ₪ (לפי רווח נקי בשיעור המופיע בדוחותיה המבוקרים, 2.5%). ראינו כי תקופה זו אינה רלוונטית לענייננו. ניתן גם למצוא טעם בטענת להבות כי ההסכמות לגבי סמכות המומחה כפי שקיבלו תוקף של החלטה ביום 29.3.2021, לא כללו תקופה המאוחרת מיום 18.1.2018.
[11] גם כאן כללה חווה"ד התייחסות מסוימת גם לתקופה שלאחר ינואר 2018. ר' לעניין זה הערת שוליים 10 לעיל.
[10] ע"ע "הַשְגָרוֹת" כפי שתוארו בעמ' 181 ש' 16-11.
[11] בשונה מהתניה שאיפשרה ללהבות להודיע על סיום ההסכם בהתראה של 180 יום, אשר אין מחלוקת לגבי משמעותה, העניין היה ידוע במועד ההתקשרות, נדון עם עורכי דין, שולב בהסכם, והטענה היא כי לא הייתה כוונה לעשות בכך שימוש.
[12] עם הסתייגות בנוגע לרכיב השירות: בסע' 3.5 ציין רו"ח סטרשנוב כי בבחינת אחוז הרווח הגולמי הגבוה בשנים 2017-2015 (כעולה מהדו"חות המבוקרים של דנן) יש לכאורה להעמיד את הרווח הנקי, לאחר הפחתת הוצאות הנהלה וכלליות והוצאות מימון, על 6%.
[13] החל מיום 17.9.2017 להבות לא איפשרה לדנן לפעול בתחום האוטובוסים (הגם שלא הוכר תוקפה של הודעת הביטול לאלתר).
[14] להבות אינה מפנה בסיכומיה לחוות דעתו של רו"ח ברנע. למען הזהירות יצוין כי לא מצאתי באמירה הכללית באותה חוות דעת, לגבי הסבירות שדנן אכן הייתה יכולה להגדיל את המכירות, משום תשתית הולמת.