שנית, לפי דברי הנתבע 2, היו רוכשים פוטנציאלים אחרים לנכס. בשלב בו כבר היו הצדדים מצויים, על סף חתימה, אין זה סביר לפרוש ממו"מ, רק בגלל שהיו רוכשים פוטנציאליים נוספים, והדבר עולה כדי היעדר תום לב בניהול מו"מ. אמנם פרישה ממשא ומתן בשל קונים פוטנציאליים אחרים אינה נחשבת כשלעצמה לחוסר תום לב, שכן מוכר רשאי למקסם רווחים ולבחור בהצעה הטובה ביותר. עם זאת, פרישה כזו עלולה להיחשב כחוסר תום לב אם היא מתרחשת בשלב מתקדם של המשא ומתן, ללא סיבה עניינית מוצדקת, או מבלי ליידע את הצד השני על קיומו של משא ומתן מקביל או הצעה גבוהה יותר, ובכך למנוע ממנו את האפשרות לשפר את הצעתו. בעוד שבשלבים מוקדמים אין חובה לדרוש גילוי של משא ומתן מקביל, הרי שבשלבים מתקדמים נדרש גילוי כזה כדי לאפשר כללי משחק הוגנים ולמנוע נזקי הסתמכות של הצד שכנגד. אם הטעם היחיד לפרישה הוא קבלת הצעה גבוהה יותר, והדבר לא גולה לקונה כדי לאפשר לו לשפר את הצעתו, הדבר עלול להיחשב לחוסר תום לב. אולם, אם בבסיס ההחלטה לפרוש עמד טעם משמעותי אחר, גם אם התקבלה הצעה גבוהה יותר, הפרישה לא תיחשב בהכרח לחוסר תום לב. ת"א (שלום חי') 29919-12-11 גילית מנצ'ל שרון נ' אוריאל הימן (01.02.2015); ת"א (שלום ראשל"צ) 11938-06-18 שני מאירה זקס נ' יניב משה אפרתי (20.01.2020)).
- בנסיבות המקרה, כאשר ב"כ המוכרים עו"ד לפיד מודיע במייל לב"כ הקונים כי ניתן לחתום על ההסכם, משמעות הדבר היא כי שלב המו"מ תם וכל שנותר הוא רק לחתום על ההסכם. לאור דברי הנתבע 2, אין מנוס אלא להסיק כי הטעם האמיתי להמנעות מחתימה על ההסכם, היה קונים אחרים בקנה.
האם הנתבעים כולם חבים כלפי התובעים ?
- טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי עו"ד לפיד פעל בחוסר הרשאה מצדם מול התובעים ואין לחייבים בגין פעולותיו. התובעים מודים כי התנהלו רק מול הנתבע 1 ועו"ד לפיד, אך טוענים כי הנתבעים 2-6 הסמיכו את עו"ד לפיד והנתבע 1 לייצגם במו"מ, וכי לפי דיני השליחות הם חבים יחד ולחוד.
- אכן, מי שעמד מול התובעים (אל מול בא כוחם, עו"ד בלאיש) הוא עו"ד לפיד, כאשר הנתבע 1 הוא הדמות הדומיננטית והפעילה מבין הנתבעים. הנתבע 1 היה הדמות המעורבת בעסקה מתחילתה ועד סופה על פי עדותו. כך בתצהירו הוא מציין בין היתר בסעיף 6 כי היה מעורב במו"מ עם התובעים וכי התכתב איתם בצורות שונות. כן ציין בסעיף 7 לתצהירו כי עו"ד לפיד פעל מטעם הנתבעים וליווה את העסקה, אך פעל בניגוד להנחיות. עוד ציין בסעיף 12 לתצהירו כי הוא ניהל את המו"מ מול התובעים בצורה ישירה וגם באמצעות עו"ד לפיד. ביחס למכתב בכתב ידו (נספח 8) ציין כי הוא נכתב על דעתו בלבד ולא מדובר במכתב של יתר אחיו הנתבעים (כן בסעיף 43 לתצהירו; עדותו בעמ' 91 ש' 33-34). משכך ברי כי הנתבע 1 עצמו בוודאי חב באחריות כלפי התובעים.
- ביחס ליתר הנתבעים 2-6, אין חולק כי אף אחד מהם לא עמד בקשר כלשהו עם התובעים. השאלה האם בנסיבות העניין חבים גם הם כלפי התובעים. לטעמי התשובה חיובית וזאת מכוח עיקרון השליחות הנחזית.
- מדובר בעסקת מקרקעין שבה מספר מוכרים, כאשר הנתבע 1 דומיננטי בעוד שאר הנתבעים פחות מעורבים. כפי העולה מהראיות, עו"ד לפיד פעל אל מול התובעים ובא כוחם בשם כולם. התנהלות זו מקימה מניעות לטובת הקונים - התובעים, וזאת מכוח התנהגות הנתבעים שיצרה מצג של הרשאה.
מצב כזה, המכונה גם "הרשאה חיצונית" או "אובייקטיבית", נוצר מכוח סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. סעיף זה קובע כי שליחות מוקנית לא רק בהרשאה מפורשת (בכתב או בעל-פה) מהשולח לשלוח, אלא גם "על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם" (השלוח או הצד השלישי). הלכה פסוקה היא כי הרשאה אובייקטיבית עשויה ליצור יחסי שליחות מחייבים בין השולח לבין הצד השלישי, גם אם לא ניתנה הרשאה פנימית בין השולח לשלוח, או אף אם השלוח חרג מסמכותו הפנימית. שליחות זו נחשבת לשליחות "אמיתית" ולא רק לטענת השתק (ראו: ת"א (מחוזי חי') 32857-04-16 סנא מושלב נ' סלים חסן עבאס (01.10.2020); ת"א (שלום י-ם) 34727-09-12 ברנט רוטנברג נ' סרג' טרטור (04.05.2022); ת"א (שלום ת"א) 3978-08-18 הדר מ.א.י.א יזמות בע"מ נ' כפר חב"ד מושב עובדים של חסידי ליובאוויטש להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (04.12.2023)).