ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
דעתי כדעתו של חברי, השופט י' דנציגר, וכדעת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' אטיאס), כי הסמכות העניינית לדון בתובענה שהגישו המערערים נתונה למפקח על רישום מקרקעין.
הוראת סעיף 5(ב) לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: חוק החיזוק) מלמדתנו באופן מפורש על סמכותו של המפקח לדון גם בזכויות קנייניות. בגדרן באה גם הסמכות לקבוע כי הדירות שתיבננה במסגרת חוק החיזוק לא תהיינה בבעלותם של המערערים; וגם הסמכות להורות על העברת הזכויות בדירה חדשה.
לא זו אף זו: הסמכות ניתנה למפקח גם בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אך מכל מקום הוראות חוק החיזוק גוברות בהיותו חוק מאוחר וספציפי.
כאמור, דין הערעור להידחות, כפי שהציע חברי.
ש ו פ ט
השופטת ע' ברון:
אני מצטרפת לעמדתם של חבריי, כי למפקח על רישום מקרקעין (להלן: המפקח) נתונה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי – ועל כן דין הערעור להידחות.
בתכנית המתאר הארצית הידועה כתמ"א 38, ניתן תמריץ לביצוע עבודות לחיזוק בניינים מפני רעידות אדמה – בדמות תוספת של זכויות בנייה למי שיפעלו לחיזוק המבנים שבבעלותם. גם חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: חוק החיזוק), תכליתו היא לעודד ולקדם ביצוען של עבודות לחיזוק בנייני מגורים מפני רעידות אדמה – בין היתר באמצעות הפחתת הרוב הדרוש לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) לקבלת החלטה בנוגע לביצוע עבודות ברכוש המשותף. בעוד שלפי חוק המקרקעין דרושה הסכמה של כל בעלי הדירות בבית המשותף לביצוע עבודות להוספה של דירה או דירות חדשות בבניין – לפי חוק החיזוק רשאי המפקח לאשר את ביצוע העבודות לפי רוב של הבעלים בשני שלישים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף. עמדת המערערים, שלפיה למפקח הסמכות לדון רק בהיבטים הנוגעים לביצוע של העבודות ולא לזכויות הקנייניות בדירות שייבנו, למעשה מרוקנת את חוק החיזוק מתוכן. כפועל יוצא מן התמריץ שביסודה של תמ"א 38, לא אחת מהוות זכויות הבנייה הנוספות, כולן או מקצתן, את התמורה שמשלמים בעלי הזכויות בגין ביצוע עבודות החיזוק – והא בהא תליא. הגבלת סמכותו של המפקח לדון רק בביצוע של העבודות, ולא בזכויות בדירות שייבנו, חותרת אפוא תחת תכליתו של חוק החיזוק – שכאמור נועד לקדם עסקאות מסוג זה.