"טענתו של בא-כוח המערערים, שהמפקח לא היה מוסמך לתת צו הריסה, מתבססת על הוראת סעיף 74 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969...
מהוראה זו לומד בא-כוח המערערים, שבענייני מקרקעין סמכותו של המפקח מוגבלת "[ל]תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם", כאמור בסעיף 28(א)(3) של חוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, ועל-כן, אין למפקח סמכות לדון בעניין הנוגע לבעלות במקרקעין, ובמקרה דנא, כך טוען בא-כוח המערערים, התעוררה שאלת בעלות לגבי המבנה, שהוקם על-ידי המערערים. אני סבור, שבא-כוח המערערים נתפס לכלל טעות בפירוש שנתן לסעיף 74 הנ"ל. סמכויות המפקח, מבחינה עניינית, נקבעו בסעיף 72 של חוק המקרקעין...
על-פי הוראת סעיף-קטן (א) של סעיף 72, מוסמך המפקח לדון בכל "סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון..." הוראה זו הסמיכה את המפקח לדון ולהכריע לגבי אותו חלק מהמבנה, שהוקם בחלק הצמוד לדירת המערערים. סעיף 74 אינו מגביל את סמכותו העניינית של המפקח, אלא הוא נותן למפקח "הדן בסכסוך" את כל הסמכויות, שיש לשופט בית-משפט שלום, כאשר זה דן בתביעה אזרחית" (ההדגשות הוספו - י.ד.).
- לסיכום, סמכותו העניינית של המפקח קבועה בסעיף 72(א) לחוק המקרקעין, והיא חלה על כל סכסוך הנוגע לזכויות וחובות של בעלי דירות בבית המשותף לפי חוק החיזוק. משתובענת המערערים נוגעת לזכויות ביחס לדירות שתיבנינה, אם תיבנינה, מכוח תמ"א 38 ובהתאם להוראות חוק החיזוק, הרי שהמפקח מוסמך לדון בה.
- יובהר, כי אין באמור לעיל, כדי להכריע ולו בנימה, בשאלה המהותית שעל הפרק, דהיינו, זכויותיהם של המערערים בזכויות הבנייה העתידיות או בדירות החדשות שעשויות להיבנות על גג הבניין. מטעם זה, גם לא ראיתי לנכון להתייחס לטענה שעלתה במהלך הדיון לפנינו, בנוגע לכך שמדובר בהצמדה, להבדיל מרכוש משותף. זו טענה שנוגעת לגופן של הזכויות ולא לשאלה שהובאה לפתחינו במסגרת ערעור זה.
- נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשאת בהוצאותיהם של המשיבים בסך של 25,000 ש"ח.
- לאחר השלמת חוות דעתנו המפורטות לעיל ולהלן, הגיש ב"כ המערערים "בקשה לתיקון טעות של הח"מ בתשובה שניתנה במהלך הדיון". במסגרת הבקשה הבהיר, כי במענה לשאלת בית המשפט בדיון השיב ב"כ המערערים שהטענה לפיה סעיף 5 לחוק החיזוק אינו מתייחס להצמדות אלא לרכוש משותף בלבד לא נטענה בבית המשפט המחוזי; ואילו כעת מתברר כי הטענה אכן הועלתה. נוכח המסקנה אליה הגענו, אין צורך להידרש לבקשה.