פסקי דין

ע"א 7687/04 ששון נ' ששון פ"ד נט(5) 596 - חלק 3

16 פברואר 2005
הדפסה

על פסק-הדין האמור ערער בשעתו המערער לבית-משפט זה (ע"א 8667/96).  במסגרת הערעור ביקש המערער להגיש כראיה את ההסכם שערכו בני-הזוג בהולנד,

מאומת ומאושר על-ידי הרשויות בהולנד ועל-ידי קונסול ישראל שם, בצירוף תרגומו של ההסכם לעברית.  זאת, על-מנת להוכיח כי ההסכם שהוגש לבית-משפט קמא הוא ההסכם שנחתם בפועל על-ידי המשיבה.  בית-משפט זה (הנשיא ברק והשופטים טירקל וזועבי) פסק כי טענות המערער מצריכות בחינה עובדתית, וקביעותיו של בית-משפט קמא טעונות עיון מחדש בהתאם לכך.  בית-המשפט התייחס בפסק-דינו לטענת המערער שלפיה ההסכם שנערך בהולנד תקף, ולפיו יש להחיל על יחסי הממון בין בני-הזוג את הדין ההולנדי.  בעניין זה העיר בית-משפט זה מפי השופט טירקל, כדלקמן:

"עוד ייאמר, בשולי הדברים, כי לפי סברתו של בית המשפט המחוזי הסכם בין בני זוג הבא לקבוע ולשנות את יחסי הממון ביניהם בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם, כאמור בסעיף 15 לחוק, יש לערוך ולאשר כדרך שעורכים ומאשרים הסכם ממון לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק.  מבלי לחוות דעה בענין נראה לי שגם סברה זו צריכה עיון מחדש; בין היתר משום שבסעיף 15 לחוק מדובר ב'הסכם', להבדיל מ'הסכם ממון' כהגדרתו בסעיף 1 לחוק" (ע"א 8667/96 ששון נ' ששון, פיסקה 5).

בהתחשב בכך הורה בית-משפט זה כי הדיון יוחזר לבית-המשפט המחוזי "על-מנת שיחליט אם לקבל את ההסכם כראיה; אם יחליט לקבלו ייתן דעתו על השאלות הנזכרות ויתן פסק-דין חדש.  לשם כך ישמע ראיות וטענות כטוב בעיניו".

  1. אשר לבקשת המערער לסעד הצהרתי שלפיו זכויות החכירה לדורות בבית באילת הן שלו בלבד (ת"א 82/95) – תביעתו נדחתה. בית-המשפט המחוזי (השופט א' ריבלין) הביע דעתו כי קביעותיו של סגן הנשיא טימור במ"א 62/95 אינן מקימות מעשה-בית-דין לעניין הנדון בפניו משני טעמים: ראשית, פסק-הדין של סגן הנשיא טימור אינו חלוט, ומכל מקום בית-המשפט נמנע מלקבוע במסגרתו מימצאים בנוגע לבית באילת.  שנית, פסק-דינו של סגן הנשיא טימור ניתן במסגרת בקשה לסעד זמני לפי סעיף 11 לחוק, ולפיכך קביעותיו זמניות הן.

לגופם של דברים, עמד השופט ריבלין על מכלול הראיות שהובאו בפניו בנוגע לרכישת הבית באילת.  הוא ציין כי מהראיות עולה שהסכם הרכישה עם אסתר גל היה פיקטיבי, שכן המערער מימן את רכישת הבית ואף התגורר בו עוד בטרם נישא למשיבה.  עם זאת הוכח כי המשיבה נשאה – אף כי בדיעבד – במקצת הנטל שהיה כרוך במחיר תשלום הבית, מאחר שכספי ההלוואה שנטלו בני-הזוג יחדיו ואשר שימשו

עמוד הקודם123
4...13עמוד הבא