טיעוני הצדדים
- בבקשתו למתן הצו הארעי הנוסף, טוען הנאמן כי לא הוגשה מטעם המשכירה תביעת חוב בקשר עם חבויותיה הנוספות הנטענות של החברה וממילא המשכירה לא הציגה אסמכתאות מתאימות לביסוס טענותיה בהקשר זה. לטענת הנאמן, המושכר פונה עוד בטרם ניתן צו לפתיחה בהליכים ובהתאם המשכירה תפסה חזקה במושכר, החליפה מנעולים ונהגה בו מנהג בעלים. לפי הנטען, המשכירה ממחזרת טענות שהעלתה בנוגע לחובה הנטען במסגרת בקשה 12, בגינן כבר הסכימו הצדדים למימוש הערבות על סך של כ-641 אלף ₪. לגרסת הנאמן, העובדה כי המשכירה העבירה דרישה למימוש מלוא יתרת הערבות, בטרם הגישה תביעת חוב ונתנה שהות לנאמן לבחון את טענותיה בקשר לנזקיה הנטענים, מלמדת כי מדובר בדרישה שרירותית וחסרת תום לב, בניסיון להתעשר על חשבון קופת הנשייה. התנהלות זו של המשכירה, כך נטען, מהווה חריג לכלל עצמאותה של הערבות והיא מצדיקה את מתן הצו הארעי. הואיל והערבות פוקעת בעוד למעלה משנה וחצי, טוען הנאמן כי למשכירה לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב מימוש הערבות הבנקאית.
- בתגובה לבקשת הנאמן ביקשה המשכירה להסיר את הצו הארעי וטענה כי לנאמן אין עילה לעצירת מימוש הערבות הבנקאית. לנאמן נמסר פירוט מנומק אודות חבות של מיליוני ₪ בגין הסכם השכירות שהתגבשה לפני מועד פינוי המושכר, אך הנאמן לא נתן מענה ענייני לחבות ברורה זו. לפי הנטען, אין לכרוך את מימוש הערבות הבנקאית בבדיקת תביעת חוב שתוגש לנאמן. נטען כי בקשת הנאמן למתן הצו הארעי לא מגלה ולא יכולה לגלות כל עובדה שהיא בגדר תרמית או חוסר תום לב קיצוני, כאשר רק אז יתערב בית המשפט בעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית. עוד נטען כי החברה הפרה את הסכם השכירות וכי המשכירה פירטה את מכלול חיובי החברה במכתבה מיום 8.7.2025, תוך שהתריעה על כוונתה לממש את הערבות, אך מכתבה לא זכה להתייחסות מצד הנאמן. עוד נטען כי ההסדר בין הצדדים צפה שהערבות תמומש כדי לפרוע את יתרת החוב, כאשר לנאמן ניתנה שהות לבחון את טענות המשכירה ביחס לחבויות החברה עד ליום 15.5.2025. לפיכך, לעמדת המשכירה, כשברקע קיים פירוט חוב שלא נבדק ולא ניתן לו מענה, אין מניעה למימוש הערבות. המשכירה הציגה שני חיובים שסכומם המצטבר הוא 1,742,562 ₪, העולה על הסכום הנותר של הערבות הבנקאית. חיוב אחד בגין הלוואה שהעמידה המשכירה לחברה לשם התאמת המושכר לצרכי החברה, והחיוב השני בגין דמי שכירות ודמי ניהול שלא שולמו למשכירה עד למועד בו פונה המושכר ביום 11.6.2025, שלא כפי טענת הנאמן לפיה המושכר פונה עוד קודם לכן.
- בתשובתו מבקש הנאמן להותיר על כנו את הצו הארעי עד לדיון הקבוע בבקשה למתן הוראות. לשיטתו, המשכירה כורכת בין חובה הנטען, בגינו היא מבקשת לממש את יתרת הערבות, לבין פלוגתאות העומדות להכרעה במסגרת הבקשה למתן הוראות. בקשת המשכירה להסרת הצו הארעי איננה אלא מחזור טענותיה במכתבה מיום 8.7.2025 אליהן התייחס הנאמן בבקשתו מיום 23.7.2025. לטענת הנאמן, לפי ההסדר בין הצדדים היה על המשכירה להציג פירוט של טענותיה ביחס לחוב תוך תמיכתן באסמכתאות, ואולם המשכירה בחרה להתנגד לביטול הסכם השכירות אף לאחר הפסקת פעילות החברה במושכר. הנאמן טוען שמחובתו לוודא כי טענותיה של המשכירה אינן טענות שרירותיות שמטרתן לנצל את היקלעות החברה לחדלות פירעון במטרה להתעשר שלא כדין על חשבון קופת הנשייה. לטענת הנאמן, בחירת המשכירה שלא להציג אסמכתאות לטענותיה ולאפשר בדיקה מתאימה, תוך דרישה חוזרת למימוש הערבות הבנקאית, מעידה על התנהלות שרירותית וחסרת תום לב הנכנסת לגדר "נסיבות מיוחדות" המהווה חריג לכלל עצמאותה של הערבות הבנקאית ומצדיקה את הותרת הצו הארעי על כנו, עד שתינתן החלטה בטענות לגופו של עניין. עוד מתייחס הנאמן לטענות המשכירה בגין הלוואה שניתנה כביכול לחברה. לשיטתו מדובר ברכיב של פיצוי מוסכם מתוך המנגנון הקבוע בהסכם השכירות, כאשר בהליכי חדלות פירעון יש להפעיל פיקוח שיפוטי קפדני ביותר ביחס לרכיב מעין זה. לעמדת הנאמן יש להותיר לו שהות מספקת לבחינת חובה הנטען של המשכירה.
- המשכירה הגישה "התייחסות דחופה" לתשובת הנאמן (ללא נטילת רשות) במסגרתה שבה וטענה כי אין עילה לעכב את מימוש הערבות. נטען כי ההלוואה שניתנה לחברה אינה בגדר "פיצוי מוסכם", שכן בחשבוניות שהפיקה החברה עצמה אותן הציגה המשכירה לנאמן צויין במפורש שהן בגין כספים שהמשכירה הזרימה לשוכרת, בתור עלויות התאמת המושכר לצרכי החברה. לפי הנטען, לא זו בלבד שהנאמן הסתיר את עניין החשבוניות, הוא גם טען באופן שקרי שהמשכירה בחרה שלא להציג אסמכתאות לחובה הנטען.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המשכירה להתקבל, וכפועל יוצא יש לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 23.7.2025.
- כבר בפתח הדברים נציין כי במסגרת החלטה זו אין צורך להכריע בטענות הצדדים בדבר היקף חובותיה של החברה כלפי המשכירה מכוח הסכם השכירות, כמו גם ביחס לטענות שהועלו בדבר פינוי המושכר, והאם הוא אכן פונה אם לאו ומתי. דינן של טענות אלו להתברר במסגרת הדיון ביום 16.9.2025 שנקבע בבקשה למתן הוראות לביטול הסכם השכירות, ולחלופין במסגרת תביעת החוב שתוגש לנאמן (אשר ההכרעה בה כפופה לביקורת שיפוטית), בהתאם למהות ורלוונטיות הטענות. בענייננו אין מניעה להתיר למשכירה לממש את יתרת הערבות הבנקאית שנותרה בידיה, בהינתן שהמקרה שלפניי אינו נמנה על המקרים החריגים והקיצוניים שבהם ימנע בית המשפט את מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית.
ראוי לחזור ולהזכיר מושכלות יסוד- העקרון בדבר כיבוד המעמד המיוחד של ערבות בנקאית אוטונומית שריר וקיים גם כאשר מדובר בחברה המצויה בהליכי חדלות פירעון. כידוע, ערבות בנקאית אינה נכס של החייב ולכן הליכי חדלות פירעון בכלל, וצו לעיכוב הליכים בפרט, אינם אמורים למנוע את מימושה, שכן הליך המימוש איננו הליך נגד החייב אלא נגד הבנק הערב (ע"א 2082/06 בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה, בפסקה 9 (נבו 18.6.2007); רע"א 4778/16 יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ נ' עו"ד דורית לוי - טילר בתפקידה כנאמנת כור מתכת, בפסקה 6 (נבו 10.7.2016); חדל"ת (מחוזי ת"א) 43223-01-25 סטודיו פשה טרנדים בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בפסקה 17 (נבו 30.6.2025)).