"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו...
יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבור ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל'סוס טרויאני' אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".
- מעיון בפסק דין גירית עצמו, עולה שבאותו המקרה ניהלו עובדי הסוכנות הישראלית הבלעדית של היצרן הגרמני קרונה מגעים עם החברה בגרמניה לכך שגם הם ייבאו מוצרים של קרונה, באמצעות חברה שתהיה בבעלותם. המגעים נוהלו, כך נקבע, עם נשיא החברה האם ובמשך חודשים ארוכים קודם להתפטרותם, ולאופן ההתנהגות הזה התייחסה הנשיאה ארד באמירתה בדבר 'סוס טרויאני'. כל ההבדל שבעולם בין המקרה שנדון בגירית, לבין המקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו, אין כל ראיה לכך שרן ולאנה שוחחו עם אחד הלקוחות אודות הקמת אפסייד קודם לסיום עבודתם באופקים, וודאי שאין כאן אף "לקוח מרכזי" כפי שהיה שם.
מקרה נוסף מן העת האחרונה שבו קבע בית הדין הארצי שעובדים הפרו את חובות תום הלב שלהם בכך שעברו להתחרות במעסיקם היה בעניין הארה (עע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ נ' פיין (4.12.14) [פורסם בנבו] ) שבו נקבע כי המשיבים הועסקו אצל חברה מסויימת בהפעלת קייטנות וצהרון בבית ספר מסויים, בעודם עובדים בחברה ניהלו משא ומתן לקבלת אישורים להפעלת קייטנות באותו בית ספר באמצעות חברה משלהם, ואז התפטרו והחלו להפעיל את הקייטנות באמצעות החברה שלהם, תוך גיוס עובדים שעבדו אצל המעסיקה הקודמת לעבוד בחברה שהקימו. שוב, כל ההבדל שבעולם בין המקרה הזה לבין המקרה שלפנינו, שבו אין כל ראייה לפעילות מתחרה בזמן שהתקיימו יחסי העבודה בין רן ולאנה לבין אופקים, ווודאי שאין הוכחה לכך ש"נתח פעילות" שלם של אופקים נגזל על ידי שמואל ואח', בין היתר באמצעות העברת עובדים מהמעסיקה הקודמת לחברה שהוקמה.
על כן, ולמיטב שיפוטינו, ומכל מקום לא הוכח לפנינו אחרת, לא הפרו רן ולאנה את חובת הנאמנות שהיתה להם לאופקים במהלך תקופת עבודתם אצלם.
נדגיש, למען הסר ספק, שבדיוק כפי שכל עובד בחברה מסוימת רשאי לשאת ולתת עם חברה אחרת, גם מתחרה, על מעבר שלו לעבוד אצלה תמורת שכר גבוה יותר, ואין בעצם המשא ומתן עם המתחרים משום הפרת חובת תום לב, כך גם רשאי לדעתנו עובד שהתפטר או מתעתד להתפטר בטווח זמן קצר לנקוט פעולות טכניות ראשוניות לצורך יציאה לדרך עצמאית. מכאן, שאין לדעתנו חוסר תום לב בכך שהטפסים שנדרשו לצורך הקמתה של אפסייד ורישומה ברשם החברות הוגשו עשרה ימים קודם להתפטרותו של רן (ושישה ימים קודם להתפטרותה של לאנה).