לפי גישה זו, הדין החל על יחסי הממון של בני זוג הוא ודאי, ידוע , יציב ונמשך לכל אורך חיי הנישואים, בהתאם לדין מקום מושבם בעת עריכת הנישואין. השינויים במקום המושב במהלך חיי הנישואין ועד למועד הפקיעה, לא ישנו את הדין החל, אלא אם הוסכם על ידי בני הזוג על דין אחר.
- מקום מושבם של בני זוג עשוי לעורר שאלות שונות, כגון במקרה שבני זוג מישראל יוצאים למדינה זרה רק כדי להינשא, מקום שבו לכל אחד מבני הזוג מקום מושב שונה, מקרים בהם אדם מתגורר במקום אחד ומנהל את עסקיו במקום אחר וכדומה (ראו למשל בג"צ 2123/08 פלוני נ. פלונית, פ"ד סב(2008( 678 )4); ע"א 7687/04 הנ"ל; ע"א 4631/90 ג'ול נ' ג'ול, פ"ד מט 5 (656 ) (1996)).
- ככלל, מקום מושבו של אדם הוא המקום "אשר אליו קשור האדם מן הבחינה העובדתית- מעשית, היינו המקום אשר מירב הזיקות העובדתיות כורכות אותו עמו (ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(1987( 227 )3); ע"א 260/89 לוי נ' הפנר, פ"ד מו(1992( 391 )4); בג"צ 2123/08 הנ"ל; ע"א 4631/90 הנ"ל.
- ולענייננו; אין חולק כי מקום מושבם של המנוח והמערערת במועד עריכת הנישואין בשנת 1976 היה במדינת ניו-יורק. המנוח עבר להתגורר בארצות הברית בתחילת שנות ה - 70 , הכיר את המערערת בניו-יורק בשנת 1975 ונשאר לגור בניו-יורק עד לשנת 1979 עת שב לישראל. המנוח עבד בארצות הברית ולמד לבחינות ההסמכה ללשכת עורכי הדין שם. לכן יש לראות בניו-יורק כמקום מושבם של בני הזוג בעת עריכת הנישואין.
- כידוע, דין זר כמוהו כעובדה שיש להוכיחה בראיות. בדרך כלל יוכח הדין הזר באמצעות חוות דעת של מומחה לדין הזה (ראו ע"א 406/62 זילכה נ' דלומי, פ"ד יז 1963( 909 ,904); בג"ץ 4562/94 אבו דקה נ' בית המשפט הצבאי בלוד, פ"ד מח(1994( 742 )4); רע"א Hess Form Licht 3924/01 Company נ' הנדסת חשמל כללית בע"מ (10/02/2002); רע"א 8887/04 קושניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה) (14/06/2005); בע"מ 861/17 פלוני נ' פלונית (30/03/2017); ע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1, פסקה י"ד(5/6/2008( )3);
מ' שאוה "טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי" עיוני משפט ג (תשל"ד) 736 ,725)).
כך עשו הצדדים בתיק זה לעניין הדין ברפובליקה הדומיניקנית. עם זאת, המערערת לא טרחה ולא הציגה שום ראיה לגבי דין יחסי הממון בין בני זוג במדינת ניו-יורק. הדבר מפתיע במיוחד בשים לב לכך שהמערערת טענה הן בבית משפט קמא (ראו סיכומי טענות פסקאות 58 ,40) והן בעיקרי הטיעון, כי הדין החל על תוקף הנישואין הוא דין ניו-יורק ואף הפנתה לסעיף 15 לחוק יחסי ממון.
- עוד מעניין לציין כי בסיכומי הטענות בבית משפט קמא טען בא כוח המערערת כי על פי הדין במדינת ניו-יורק הכלל הוא כי עם פקיעת הנישואין זכאית האלמנה ללא פחות משליש מעיזבון בעלה המנוח (סעיף 58 לסיכומים). טענה זו נטענה ללא כל ראיה לגבי הדין. מפתיע עוד יותר כי למרות טענה זו, עתרה המערערת לפסק דין המצהיר כי היא זכאית למחצית מרכושו של המנוח בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון בישראל, דהיינו בניגוד לטענתה המפורשת כי הדין הרלבנטי החל על יחסי ממון שלה עם המנוח, הוא דין ניו-יורק, וביקשה סעד לפי הדין הישראלי.
- למרות הכלל ולפיו קיימת חובה להוכיח את הדין הזר בראיות, הכירה הפסיקה גם באפשרות של סטייה מכלל זה, בין היתר באמצעות השימוש בחזקת "שוויון הדינים", חזקה שבגדרה רשאי בית המשפט להחיל את דין הפורום, על אף שלפי כללי ברירת הדין חל דין זר (ראו לעניין חזקת שוויון הדינים: ס' וסרשטיין פסברג הנ"ל, כרך א', בעמ' 208 ואילך).
- ואולם, חזקת שוויון הדינים אינה "תרופה" למחדלו של בעל דין להוכיח דין זר. אם ינתן לבעל דין הסומך על דין זר להסתפק ב"חזקת שוויון הדינים", מבלי להטיל עליו נטל להוכחת הדין הזר, יהיה בכך משום היפוך הנטלים. על-כן נפסק לא אחת כי על מנת שבעל דין יוכל להסתפק בטענה בדבר "חזקת שוויון הדינים" ולהימנע מהוכחת הדין הזר, עליו לעמוד במספר תנאים כגון קושי בהוכחת הדין הזר, דמיון בין הדינים, כי הטלת חובה להוכיח את הדין הזר תגרום לעינוי דין שלא לצורך וכדומה (ראו לגבי התנאים, ע"א 51/49 יזרי נ' יזרי, פ"ד ד 1950( 762); מ' שאוה "חזקת שוויון הדינים" עיוני משפט ד' 583 (תשל"ה); גבריאל הלוי תורת מתקל הדינים כרך א 2014( 349 - 347); ת"צ (מרכז) 46065-09-14 בן חמו נ' 10/06/2016( Facebook Inc); יוער, כי על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור שהתקבלה בחלקה במסגרת רע"א 5860/16, אולם סוגיה זו אינה שנויה במחלוקת)).
בדנ"א 1558/94 הנ"ל מציין השופט א' גולדברג מספר מצבים בהם ניתן לבסס את הוכחת הדין הזר בעזרת חזקת שוויון הדינים. הראשון, זהות בין הדינים - "[...] אם מצביע בעל הדין המבקש לסמוך על הדין הזר על קיומו של "בסיס איתן בחומר הראיות" בדבר זהות בין הדינים, כגון שהוראות הדין הזר והדין המקומי יונקות חוותן מאותה מערכת דינים"; השני, רחב יותר, המבוסס על עקרונות השיטה - חזקת שוויון הדינים תעמוד לבעל הדין "ובלבד שיוכח כי מושגי הצדק האלמנטרי לגבי העניין הנדון הם אחידים ומקובלים בכל העולם [...] שכן אחידות זו היא הנותנת כי הוראות הדין הזר תואמות את ההסדר המקובל ברוב מדינות העולם - וככלל זה המדינה שבה מתברר הסכסוך - ולא סוטות הימנו" (עמ' 582 לפסק הדין).