(פרוטוקול דיון מיום 1.12.2020, עמ' 373 שו' 26-5; עמ' 374 שו' 25-18).
- די בציטוט המובא לעיל על מנת לעמוד על ההססנות, הזיכרון הסלקטיבי ואי הנוחות שנשבה מעדותו של קליינר בכלל, ובנקודה זו בפרט. תמוה בעיני שקליינר זוכר היטב את השיחה בינו ובין אטרקצ'י ואת תוכנה, אך אינו זוכר האם בסמוך לה עדכן בכך את רמי או לא, במיוחד לאור מערכת היחסים הקרובה ביניהם ("בהסתכלות, אני לא יודע חבר הכי טוב או לא, הוא חבר, אני אוהב אותו", רמי בעמ' 471 שו' 31; עדות ילוביץ בעמ' 249 שו' 32-31: "הם היו חברים מאוד טובים"). בנוסף, וגם אם הדברים נאמרו (ואיני קובעת כך, "יכול להיות שכן, יכול להיות שלא", בפרפראזה על דברי קליינר), ורמי התבקש ש"לא יתעסק בענין הזה יותר", לא ברור מהו "אותו עניין", ובמה התבקש "שלא להפריע". האם עמד עניין ספציפי על הפרק (דייר כלשהו)? האם החלפת בעל מקצוע? היכן הדברים המפורשים של חדילה מכל פעילות, עם התחייבות לקבלת מלוא התמורה הקבועה בהסכם? דבריו של קליינר אינם תומכים בהודעת החדילה ויש לייחס לאמור בהם משקל נמוך, אם בכלל.
- משדנתי בעדויותיהם של ילוביץ', עו"ד פרץ וקליינר, נותר עתה לבחון את עדותו של רמי, היא העדות המרכזית בסוגיה זו. כאשר נשאל רמי בחקירתו הנגדית מתי מסר לו אטרקצ'י את הודעת החדילה, ענה כי אינו זוכר במדויק, אך העריך ברמת סבירות גבוהה כי בערך שנה לאחר חתימת ההסכם, בחודש פברואר 2014 לערך. כאשר נשאל על המיקום בו מסר לו אטרקצ'י את ההודעה, השיב רמי כי אינו זוכר בוודאות, על אף שניסה לשחזר זאת בזיכרונו פעמים רבות, והעיד כי ההודעה נמסרה בעת שהשניים אכלו צהריים במסעדה (פרוטוקול דיון מיום 6.12.2022, עמ' 536 שו' 14-2; 21-19). בהמשך, כאשר נשאל בחקירתו האם ראה בהודעה הזו כאירוע דרמטי, השיב רמי שבעיניו בעת ההיא זה היה הגיוני ומובן, וכי לא הביע התנגדות או מחאה, על אף שלטענתו היה נכון להמשיך ולהתקדם בפרויקט. הסיבות לכך, לשיטתו של רמי היו שהוא לא העלה בדעתו שמדובר בניסיון להתנער מן המחויבות כלפיו, וכי הוא הבין את רצונו של אטרקצ'י "להוזיל עלויות" ואת ההיגיון העסקי שבפעולה (פרוטוקול דיון מיום 6.12.2022, עמ' 539 שו' 29 – עמ' 540 שו' 24).
- כמו עו"ד פרץ, גם רמי נחקר ארוכות בחקירתו הנגדית על כך שאין ולו תיעוד בודד בכתב של הודעת החדילה, ותשובותיו לא הניחו את דעתי:
ש. מצוין, שיצאת מאותה מסעדה, אני מניח שכתבת איזה ממו, לא?