בהקשר זה, קבע בית המשפט כי בהתאם לפוליסה הוגבלה האחריות לתשלום פיצויים בגין מקרה ביטוח לסכום של 300,715 ש"ח. בנוסף, נקבע כי על פי סעיף 12.ג לפוליסה, על המבטחת לשאת, אף מעבר לגבולות אחריותה האמורה, בהוצאות משפט סבירות שבהן על המבוטח לשאת בשל חבותו. אשר על כן, קבע בית המשפט כי על AIG לשאת בפיצוי בו חב דוד הקטינה עד לתקרה האמורה, בצירוף הפרשי הצמדה ממועד עריכת הפוליסה, וכן ריבית מיום התאונה עד ליום מתן פסק הדין, סכום העולה לכדי 335,447 ש"ח, וכן בהוצאות משפט בהן נשא דוד הקטינה.
- בית המשפט הוסיף ודן בשאלת האשם התורם של הקטינה, וקבע כי יש מקום ליחס לקטינה אשם תורם בגין הטיפוס על השיש על מנת להגיע למיחם, בשיעור של 20%. בית המשפט הוסיף וציין כי גם הטענות לאשם תורם של ההורים אינן נטולות בסיס, בשל העובדה כי התירו לקטינה, באופן כללי, להשתמש במיחם, ובפרט במיחם אשר ניכר לעין כי מכסהו מעוקם ואינו מהודק. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, הפחתת הפיצוי בגין אשם תורם מבוססת על אשם הניזוק בלבד, ועל כן על אחריות הורי הקטינה חלה הדוקטרינה של מעוולים במשותף. בית המשפט קבע כי בהינתן שדוד הקטינה ו-AIG לא הגישו הודעה לצד שלישי כנגד ההורים הרי שאין להורות על חלוקת האחריות בין ההורים לבין דוד הקטינה ו-AIG.
- כפי שכבר צוין לעיל, התביעה כנגד יתר הנתבעים נדחתה. להשלמת התמונה ובתמצית שבתמצית יצוין כי ביחס למכון התקנים, קבע בית המשפט כי לא הוכחה אי-התאמה של המיחם לתקן. בית המשפט קבע כי מצבו של המיחם הישן והבלוי, אשר מכסהו מעוקם, כך שבעת סגירתו נותר רווח בין שולי המכסה לגוף המיחם, אינו מאפשר לבחון את הידוק המכסה במצבו המקורי. אשר על כן קבע בית המשפט כי לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין פעולות מכון התקנים לבין נזקה של הקטינה.
התביעה כנגד יצרנית המיחם, חליפתה הנטענת של היצרנית, ומבטחתה של היצרנית, נדחתה משקבע בית המשפט שלא ניתן לקבוע כי נפל פגם בייצור המיחם, או כי מתקיים קשר סיבתי בין אופן ייצור המיחם ובין הנזק שנגרם לקטינה. בית המשפט דחה, בהקשר זה, את הטענה בדבר העברת נטל הוכחת ההתרשלות בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכן משעה שהמיחם נרכש כדין, דוד הקטינה הוא היחיד שנחשב כבעליו של המיחם, עניין המהווה תנאי להעברת הנטל לפי סעיף זה. מעבר לדרוש וביחס לחליפתה הנטענת של היצרנית, הוסיף בית המשפט כי לא הוכח שהיא אכן שיווקה את המיחם. כמו כן דחה בית המשפט את הטענה כי חליפתה הנטענת של היצרנית קיבלה על עצמה את התחייבויותיה של היצרנית שכן כל אחת מהחברות היא אישיות משפטית נפרדת, ולא הוכח שנעשה שימוש לרעה בהפרדה זו או כי היצרנית וחליפתה הנטענת מהוות יחידה כלכלית או עסקית אחת.
- אשר לגובה הנזק, קבע בית המשפט כי הנזק שנגרם לקטינה מורכב מכמה ראשי נזק. ראשית, בגין הפגיעה בכושר השתכרותה פסק בית המשפט לקטינה פיצוי בסך של 1,815,838 ש"ח. לכך הוסיף ופסק בית המשפט פיצוי בגין העזרה לה נזקקה הקטינה, בסך של 275,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין, וכן הוסיף פיצוי על עזרה עתידית בהיקף של 4 שעות עזרה בשבוע, עד גיל 85, אותו כימת בסך של 300,000 ש"ח. נוסף על כך פסק בית המשפט סכום של 85,000 ש"ח בגין כלל ההוצאות הרפואיות והאחרות. עוד פסק בית המשפט סכום של 500,000 ש"ח בגין הכאב והסבל שנגרם לקטינה.
בית המשפט קבע כי סך כל הפיצויים שנפסקו לקטינה, בניכוי האשם התורם (שנקבע כאמור כעומד על שיעור של20%), עולה לסכום של 2,380,670 ש"ח. מסכום זה קבע בית המשפט כי יש לנכות סך של 72,977 ש"ח בגין קצבאות ילד נכה, בתוספת ריבית והצמדה, שכבר שולמו, ולהקפיא סכום של 864,585 ש"ח עד להחלטת וועדות המוסד לביטוח לאומי בעניין קצבת הנכות.
- נוכח האמור, פסק בית המשפט לקטינה ולהוריה פיצויים בסך של 1,443,108 ש"ח, בנוסף לסכום של 864,585 ש"ח, אשר יוקפא עד שתיקבע זכאות הקטינה לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט הוסיף ופסק שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בצירוף מע"מ. עוד קבע בית המשפט כי AIG תישא בסכום של 335,447 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שנפסק (ואילו דוד הקטינה יישא ביתרת החבות) וכן תישאAIG מלוא שכר טרחת עורך הדין שנפסק ובהוצאות המשפט שהוציאו הקטינה והוריה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ערעורה של AIG
- על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה AIG את הערעור דנן. את טענותיה של AIG ניתן לחלק לשתי קבוצות: הראשונה, טענות כנגד עצם חבותו של דוד הקטינה, וממילא כנגד חבותה של AIG הנגזרת מחבות זו; והשנייה, טענות בדבר חיובה של AIG בשכר טרחת עו"ד שנפסק לטובת הקטינה והוריה, וביחס לשיעור שכר הטרחה האמור.
כנגד חבותו של דוד הקטינה, וממילא גם כנגד חבותה שלה, העלתה AIG טענות רבות, אשר איננו נדרשים לדון בהן משעה שבמסגרת הדיון שהתקיים בפנינו, ובהמלצתנו, AIG חזרה בה מטענותיה בעניין זה.