אשר לשכר טרחת עו"ד שנפסק שעל AIG לשלם, טענה AIG מספר טענות: ראשית, לשיטתה, לא היה מקום לחייב בשכר טרחה בשיעור של 20% מגובה הנזק שנפסק, וזאת לנוכח אחריותם של הורי הקטינה. שנית, לטענתה אין זה מתקבל על הדעת כי היא חויבה בשכר טרחה בשיעור של כ-561,000 ש"ח, מעבר לסכום הביטוח, כאשר תקרת הפיצוי על פי הפוליסה (בצירוף ריבית והצמדה) היא 335,447 ש"ח. זאת בפרט כאשר AIG חויבה בכל הוצאות המשפט שנפסקו לטובת הקטינה והוריה, והוצאותיו של דוד הקטינה הושתו עליה בנוסף לכך. שלישית, לטענת AIG סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, המחייב את המבטחת בכיסוי הוצאות משפט אף מעבר לסכום הביטוח, חל רק על הוצאות שכר טרחה של המבוטח עצמו ולא על הוצאות שכר טרחה שנפסקו לטובת הצד שכנגד. רביעית, לשיטתה של AIG, בהתאם לסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, עליה לשאת רק בהוצאות סבירות, ובענייננו הסכום שנפסק כי עליה לשאת בו אינו סביר.
AIG העלתה כמה טעמים בגינם, לשיטתה, ההוצאות המשפטיות שנפסק כי עליה לשאת בהן אינן סבירות. לטענתה, אין היגיון בכך שסכום שכר הטרחה בו חויבה AIG מכוח סעיף 66 לחוק חוזה הביטוח יהיה גבוה משמעותית מסכום הביטוח שנקבע בפוליסה. לשיטתה, פסיקתו של בית המשפט עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית שבה המבטח עשוי לשאת בהוצאות משפט העולות פי כמה וכמה על סכום הביטוח, תוצאה שחוטאת לכוונת הצדדים לחוזה הביטוח, ולסיכון שנטל המבטח על עצמו. פסיקה כזו תביא, לשיטתה של AIG, לייקור דרמטי של פוליסות הביטוח בשל האפשרות כי המבטח יישא בסכומים הגבוהים פי כמה מסכום הביטוח המוסכם. עוד טענה AIG, בעניין סבירות ההוצאות, כי דוד הקטינה התגונן מפני חשיפה כספית העולה לאין שיעור על חשיפתה שלה, וברי כי בנסיבות אלו אין הצדקה לקבוע כיסוי בגין הוצאות משפטיות בסכום העולה על הכיסוי הביטוחי. לבסוף נטען, בהקשר זה, כי משעה שהחיוב בשכר טרחת הקטינה והוריה נקבע כאחוז משיעור הפיצוי, הרי שאין מקום כי AIG תישא בשכר הטרחה הנגזר מחבות שכלל לא הוטלה עליה אלא על דוד הקטינה.
להשלמת התמונה, יצוין כי AIG טענה בערעורה כי סכום ההוצאות שנפסק לטובת הקטינה והוריה מתווסף לסכום ההוצאות המשפטיות של דוד הקטינה בו היא נשאה, אך לא פירטה מהו הסכום האמור.
תשובת הקטינה והוריה לערעור AIG
- בתשובתם, טענו הקטינה והוריה כי יש לדחות את טענות AIG בעניין החבות הנזיקית של דוד הקטינה, מכמה טעמים, אך כאמור סוגיה זו אינה עומדת עוד לפתחנו.
אשר להוצאות המשפטיות שנפסקו לטובתם, טענו הקטינה והוריה כי אין מקום להתערב גם בקביעתו של בית המשפט בעניין ההוצאות המשפטיות בהן חויבה AIG. לטענתם, בהתאם לסעיף 66 לחוק חוזה הביטוח, על AIG לשאת גם בהוצאות משפט בשל חבותו של המבוטח, ועל כן, בהינתן שבית המשפט פסק הוצאות בשיעור של 20% מסך החבות של המובטח (דוד הקטינה), הרי שההוצאות הינן סבירות. לטענת הקטינה והוריה, לשון הסעיף ברורה ואינה קושרת בין סכום ההוצאות לבין סכום הביטוח. נוסף על כך, לטענתם, בפוליסת הביטוח עצמה אומצה לשון החוק, והיות ש-AIG לא טרחה להבהיר כי כיסוי זה הינו מוגבל בהתאם לטענות אותן היא מעלה כעת, יש לפרש את הסעיף לרעתה, כמנסחת הסעיף בחוזה הביטוח. לשיטתם, מנוסח הפוליסה עצמה ניתן להסיק כי בניגוד להוצאותיו של המבוטח, אין כל הגבלה על סבירות ההוצאות שפסק בית המשפט לטובת הצד שכנגד. עוד טוענים הקטינה והוריה, כי בפוליסה נטלה AIG על עצמה את הסיכון, בעניינים אחרים, גם לסכומים העולים על שיעור ההוצאות שנפסק, כך שאין לקבל את הטענה כי לא נטלה על עצמה את הסיכון כי השיפוי בגין הוצאות משפט יעלה לכדי הסכום שנפסק במקרה דנן. לבסוף, טוענים הקטינה והוריה כי אם ייקבע ש-AIG אינה נושאת בהוצאות שפסק בית המשפט, היא תתעשר שלא כדין על חשבון דוד הקטינה אשר ייאלץ לשאת בהוצאות ניהול המשפט הן על ידו והן על ידיה.