פסקי דין

תיק משפחה (נצרת) 54570-01-21 פ. ב. ד נ' עז' א. כ. - חלק 8

09 ספטמבר 2025
הדפסה

ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

ג) צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו

עשייתה והמצווה עודנו בחיים".

  1. מעבר לדרישות המנויות בסעיף 23 לחוק הירושה, נקבע שיש למלא אחר דרישה נוספת והיא להוכיח שהייתה למצווה גמירת דעת בשני היבטים: (1) אמירת המצווה הייתה מכוונת לשמש כצוואה (2) הייתה למצווה גמירת דעת באשר לתוכן הציווי (ראו: שאול שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שלישית התשערעור על ועדה 2016).
  2. הוראות סעיף 25 בעניין קיום צוואה על-אף פגם או חסר קובעת כדלקמן:

"קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה

(תיקון מס' 18) תשפ"ג-2023
25.(א)התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.

(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:

.....

(1)

(2)

(3)

(4)        בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 - הצוואה נאמרה על ידי המצווה

עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע

או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות..."

  1. מרכיבי היסוד של כל אחד מסוגי הצוואות מפורטים בסעיף 25(ב) לחוק הירושה. על צוואה בעל-פה חל סעיף משנה 25(ב)(4) לחוק הירושה, אשר קובע כי הצוואה נאמרה ע"י המצווה עצמו כתנאי ראשון, תנאי שני בפני שני עדים השומעים את לשונו, בנסיבות המצדקות זאת והמצווה היה מול פני המוות.  אלו הם תנאי יסוד שבלעדיהם אין מורים על קיום הצוואה.  במלים אחרות, התקיימות יסודות מסוימים בסעיף 23 לחוק הירושה היא הכרחית, והיעדר אותם יסודות, אינו ניתן ל"ריפוי" באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה.  כזו היא בוודאי הדרישה כי המצווה יהיה שכיב מרע או מי שרואה עצמו מול פני המוות.  נסיבה זו אינה "הליך", שיכול שייפול בו פגם.  היא מהווה תנאי מוקדם, שרק בהינתנו קמה האפשרות ליצור צוואה בעל-פה.  היעדרות נתון זה אינה ניתנת לריפוי.
  2. הטוען לקיומה של צוואת שכיב מרע, הנעשית בעל פה, עליו לשכנע בראיות חזקות שיש לקיימה, כאשר על בית המשפט להיזהר במשנה זהירות ולבחון היטב אם אכן ניתן לסמוך על העדים המעידים על צוואה שנעשתה בערעור פלילי (ראו: בקשות עירייה אחרות 138/64 פלדמן (שוורץ) נ' טריפמן (2) עמ' 420; ערעור אזרחי 9200/99 יהודית חנוכה נ' ב"כ היועמ"ש, פ"ד נו ( 3) 801, עמ' 807.).
  3. המושג "שכיב מרע" לא הוגדר בחוק, והוא נקלט מהמשפט העברי. הגדרת הרמב"ם למושג שכיב מרע היא "החולה שתשש כוח כל גופו וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק והרי הוא נופל על המיטה - הוא הנקרא שכיב מרע".  הגדרה זו אומצה בפסיקה בקשות עירייה אחרות 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי, פ"ד כה (1) 448.  ראה גם שוחט, דיני ירושה ועיזבון, מהדורה שביעית , עמ' 95.
  4. הפרשנות שנתנה הפסיקה למושג "שכיב מרע" הינה פרשנות מצמצמת המבחינה בין אדם חולה, אפילו במחלה קשה- המסוגל ללכת ולתפקד, ובעת הצורך- לדאוג לעריכת צוואה בכתב, בין בכתב ידו ובין בחתימתו על צוואה בנוכחות שני עדים , לבין אדם השוכב על ערש דווי, במחלה שאינו יכול לקום ממנה עוד, אינו מתפקד, ואין בכוחו וביכולתו לטפל בענייניו, כולל עריכת צוואה בכתב. ראה לעניין זה בע"ז (ירושלים) 185/96 כהן נ' עיזבון המנוח רחמים כהן ואח'.
  5. אדם חולה, ואפילו במחלה קשה, המסוגל ללכת ולתפקד ובעת הצורך לדאוג לעריכת צוואה בכתב יד או בעדים אינו "שכיב מרע", כמשמעות מונח זה בסעיף 23 לחוק הירושה, ראה שאול שוחט, פגמים בצוואות, מהדורה שלישית התשערעור על ועדה - 2016, עמ' 123. לעניין המצב: "מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות".  דרישת המצב לעיל צופנת בחובה שני יסודות מצטברים- אובייקטיבי וסובייקטיבי.  מבחן אובייקטיבי- האם האדם סביר באותן נסיבות שבו נמצא המצווה, היה חש ומרגיש באופן סובייקטיבי כי הוא עומד מול פני המוות, ומבחן סובייקטיבי - הרגשתו של המצווה כי הוא עומד מול המוות".

מן הכלל אל הפרט - דיון והכרעה:

  1. אקדים אחרית לראשית, ובדומה לקביעתי לעניין תביעת התובעת להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, גם בעניין צוואת שכיב מרע, ולאחר בחינה מעמיקה של כלל החומר המצוי בתיק, ושמיעת חקירות ועדויות הצדדים והעדים מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא התקיימו תנאי היסוד הנדרשים, לצורך קיום צוואת שכיב מרע.
  2. אציין ואדגיש, בשלב זה, כי גם בשאר התנאים שנקבעו בהוראות החוק ובהלכה הפסוקה בכל הקשור לעריכת צוואת שכיב מרע, נפלו פגמים רבים שהם עיקריים ויסודיים, אשר לא ניתנים לריפוי. מסקנתי היא, כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הנדרש להוכחת הטענה, כי המנוח ערך צוואת שכיב מרע, כפי שיוסבר ויפורט בהרחבה להלן.
  3. באשר לתנאי הראשון שנקבע, יש להכריע אם המנוח שכיב מרע או מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות. מדובר בשתי חלופות, הראשונה, שכיב מרע והשנייה, מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.  יש לציין, כי די שהמצווה ימצא באחד מהם.  עוד יש לציין ולהדגיש, כי מדובר במרכיב יסוד בצוואה שלא ניתן לריפוי מכוח סעיף 25 לחוק הירושה.  דרישת המצב לעיל מכילה שני יסודות מצטברים, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, הראשון, מרכיב האובייקטיבי, סכנת מוות ממשית, ומרכיב סובייקטיבי, קרי, אם למנוח עצמו הייתה תחושת מוות וראה עצמו מול פני המוות.
  4. במקרה המונח בפני נטען ע"י התובעת כי המנוח ערך צוואה בעל פה ביום 15/12/20, בהתאם לזיכרון הדברים עליו חתמו שני העדים. בזיכרון הדברים נכתב, כי המנוח ערך ביום 15/12/20 צוואה, בטרם כניסתו לניתוח.  כפי שעולה מהמסכים הרפואיים שצורפו לתיק ואשר מתייחסים למצבו של המנוח מאז אשפוזו ועד לפטירתו, מצבו של המנוח מיום 14/12/20 ועד לפחות ליום 16/12/20, היה טוב למעט בדיקות וכן קבלת טיפול אנטיביוטי.  עוד נרשם במסמכים הרפואיים מיום 14/12/20 כי המנוח היה ערני, נינוח ובמסמך נוסף מיום 15/12/20 נרשם גם כן שהוא היה ערני, נינוח, ללא חום מתקשה ללכת.  במסמך נוסף גם כן מיום 15/12/20 נרשם, כי המנוח מועבר להמשך בירור במיון פנימי.  במסמך נוסף מאותו היום, 15/12/20, נרשם כי המנוח נבדק במספר בדיקות, הכל נשלל וכי הוא זקוק להמשך אשפוז ולהמשך בירור.
  5. עולה מהמסמכים הרפואיים עולה, כי מיום אשפוזו של המנוח, 14/12/20, ועד לפחות ליום 16/12/20 מצבו של המנוח היה סביר והוא לא היה מצוי בסכנת חיים. אכן מהמסמכים הרפואיים שלאחר מועד זה עולה, כי חלה החמרה במצבו של המנוח ובחלק מהמסמכים הרפואיים, מיום 17/12/20, אף נרשם כי המנוח היה חלש ונמצא במצב של ספסיס קשה עם החמרה בתפקודי כבד וביום 18/12/20 נרשם במסמכים הרפואיים כי המנוח נראה מאוד חלש וגם במסמכים מיום 20/12/20 נרשם כי המנוח נראה במצב כללי ירוד, אולם המנוח לא היה שכיב מרע ולא צפה את פני המוות ולא הייתה נשקפת סכנה לחייו.
  6. אסופת המסמכים הרפואיים המתייחסים למצבו של המנוח מיום 14/12/20 ועד ליום 16/12/20 הוצגו בפני התובעת במהלך חקירתה הנגדית, ואשר מהם עולה, כי מצבו של המנוח לא היה קריטי והוא לא עמד בפני ניתוח, אלא מצבו הצריך המשך בירור ומעקב. לתובעת לא היה כל מענה בעניין זה ובחקירתה אף הודתה כי אולי נפלה טעות בתאריכים ואישרה כי אכן ביום 15/12/20 לא היה קבוע למנוח כל ניתוח.  ראה עדותה של התובעת בעמודים 7 עד 14 לפרוטוקול הדיון.
  7. יש לציין כי ביהמ”ש אף סיכם את העניין בשאלה שהופנתה לתובעת ותשובתה הייתה כי " כן הבנתי אבל התצהיר שאני נתתי זה נתתי באופן כללי מה קרה".

ראה עמוד 16 לפרוטוקול שורה 20. 

  1. ההחמרה במצבו של המנוח בצורה משמעותית, ויש לומר בצורה בלתי צפויה, חלה רק ביום 23/12/20. בתאריך זה בוצע צילום CT , ובעקבות הצילום הוכנס המנוח לחדר ניתוח, לצורך ביצוע ניתוח שלא היה מתוכנן כלל וכלל, תאריך שהינו לאחר עריכת הצוואה הנטענת.  כפי שציינתי לעיל בתאריך הנטען לעריכת הצוואה, 15/12/20, לא היה מתוכנן כל ניתוח, וזאת בניגוד לנטען ע"י התובעת ושני עדי זיכרון הדברים.  ההחלטה להכניס את המנוח לניתוח נתקבלה ללא כל מועד מוקדם ונוצרה בעקבות החמרה בלתי צפויה במצבו של המנוח.  רק ביום 23/12/20 המנוח חש ברע ובעקבות הצילום הוחלט להכניסו לניתוח דחוף בשל חורים במעי הגס.  הניתוח בוצע ביום 23/12/20.
  2. ממארג הראיות שהונח לפניי ומשמיעת הצדדים והעדים, ניתן לקבוע, כי המנוח לא היה במצב של שכיב מרע או שראה עצמו מול פני המוות במועד הנטען לעריכת הצוואה. לא שוכנעתי, כי במעמד הנטען לעריכת הצוואה בעל פה, המנוח חש כי מדובר בימיו האחרונים, וטענות התובעת אינן מתיישבות כלל וכלל עם החומר הרפואי שהוגש לתיק בעניינו של המנוח בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה הנטענת.
  3. חיזוק למסקנתי זו ניתן גם להסיק מהשיחה שערך המנוח עם אחותו ס. בה נכחה גם התובעת, שיחה שהוקלטה ע"י התובעת ותומללה.  על אף שהתובעת צירפה את תמליל השיחה ומבקשת להסתמך עליו על מנת לחזק את טענתה, כי המנוח היה על סף מוות וכי רצה לערוך צוואה בטרם פטירתו ולהוריש לה הכל, דווקא תוכן השיחה מחזק יותר את מסקנת ביהמ"ש, לפיה המנוח לא היה שכיב מרע ולא ראה את פני המוות, ואין בשיחה כל אינדיקציה לכך כי המנוח רצה לערוך צוואה בעל פה ולהוריש את כל רכושו וכספו לתובעת.
  4. תחילה יש לציין ולהדגיש כי בזיכרון הדברים שנערך ונחתם ע"י שני העדים נכתב כי המנוח ערך את השיחה באותו היום, קרי ביום 15/12/20, וזאת בטרם כניסתו לניתוח. התובעת אף העידה בחקירתה כי השיחה נערכה לפני עריכת הצוואה:

ש.:         או-קיי, אני אומר לך שהאמירה הזאת שזה טרם כניסתו לניתוח, היא לא-אמת, זה מצג שווא מניפולטיבי, מה יש לך להגיד על זה?

עמוד הקודם1...78
9...13עמוד הבא