ת.: יש לי את התמלול ואני אעביר את זה בדיסק און קי וזה אתה תשמע מה הוא אמר לאחותו.
ש.: הבנתי.
ת.: וזה יוכיח לך שזה אמת.
ש.: ב- 15/12?
ת.: ברור.
ש.: 2020?
ת.: כן.
ראה עדותה של התובעת עמוד 6 לפרוטוקול שורות 1 - 10
- בהמשך חקירתה הוצג לתובעת שהתאריך המצוין על התמלול הוא מיום 20/12/25 ולא מיום 15/12/20 כפי שטענה היא ושני עדי זיכרון הדברים ובתשובה מסרה התובעת "אני לא זוכרת תאריכים, באמת שלא".
ראה עמ' 21 לפרוטוקול שורה 18.
- גם עדת זיכרון הדברים גב' א. ל. לא נתנה תשובות ברורה לעניין התאריכים והיא טענה, כמו התובעת, כי אינה בקיאה בתאריכים ולא זוכרת מועדים מדויקים. העדה גב' א. ל. חזרה מספר פעמים בעדותה והעידה כי היא לא זוכרת תאריכים, וכך העידה בעניין זה:
ש.: איך יכול להיות שב- 24/12/2024 את חותמת אצל עו"ד על תצהיר ואת אומרת לה שכרתו לו את הרגל בעוד שלא היה כריתת רגל, איך יכול להיות תסבירי לי?
ת.: בטח שכרתו לו את הרגל.
ש.: אבל זה קרה אחר כך.
כב' השופט: לא, כתרו אין מחלוקת, אבל הוא אומר לך בתאריך הספציפי הזה לא הייתה כריתת רגל, או-קיי בוא נתקדם.
ת.: לא יודעת אולי טעיתי בתאריך, אני לא יודעת.
כב' השופט: את לא ראית גם, את נכנסת לחדר ניתוח ראית אותו?
ת.: חיכיתי בחוץ עם אחותי.
כב' השופט: טוב בסדר.
ת.: חיכיתי בחוץ עם אחותי, תאריכים אני לא יודעת.
כב' השופט: אין בעיה, אבל זה אחותך סיפרה לך...
ת.: לא, מה יש לה לספר?
כב' השופט: לא, שכרתו לו את הרגל.
ת.: לא, אני הייתי שמה.
כב' השופט: כן אבל ממי שמעת, את לא ראית.
ת.: אני הייתי בבית חולים שכרתו לו וכשהוא יצא מהניתוח, אני חיכיתי בחוץ עם אחותי והבן שלי גם.
כב' השופט: טוב בוא נתקדם.
אולם : תקופת קורונה, אף אחד לא יכול להיות שמה.
ת.: את לא ראית אותי בבית חולים?
ש.: הלאה.
כב' השופט: את לא מגיבה.
אולם : בסדר סליחה.
ת.: אני הייתי בבית חולים.
כב' השופט: רבותיי מי שידבר אני אוציא אותי מהאולם, זהו אסור.
ש.: בסעיף 2 לזיכרון דברים הזה, את כותבת ככה, ביום 15/12/2020 בטרם כניסתו לניתוח שוחח איתנו, שוחח איתך מתי שאת היית אצלו בחדר בעת ששהינו אצלו בחדר ובזמן ששוחח עם אחותו ס. כ. בטלפון, אני אומר לך שביום 15/12/2020 הוא לא היה טרם כניסתו לניתוח, למה כתבת פה שב- 15/12 הוא היה טרם כניסתו לניתוח?