ת.: לא זוכרת תאריכים, לא זוכרת תאריכים.
ש.: בסעיף 3 את כותבת ש-א. כ. ביקש שבמקרה שחס וחלילה יקרה לו משהו בעקבות הניתוח.
ת.: הוא פחד שהוא ייכנס לניתוח ולא ייצא מהניתוח.
ש.: אבל באותו יום ב- 15/12 לא היה ניתוח, לא היה מתוכנן ניתוח.
ת.: אני לא זוכרת תאריך.
ראה עמ' 58 לפרוטוקול שורה 1 עד 37.
- משמיעת השיחה ומעיון בתמלול שהוגש, לא עולה כלל וכלל, כי המנוח היה שכיב מרע או שהוא צפה את פני המוות. מהשיחה לא ניתן להסיק כי המנוח צפה את פני המוות ואין לעניין זה כל זכר לאורך כל השיחה, נהפוך הוא, מתוכן השיחה עולה, כי מרבית השיחה נוהלה ע"י האחות ס. והמנוח לא היה ברור בדברים שנאמרו על ידו. לאורך כל השיחה האחות ס. קטעה את דבריו של המנוח, ככל הנראה על מנת לגרום לו להגיד דברים שהיא רצתה. עוד גם עולה מהשיחה, כי לא הייתה כל צוואה אותה המנוח רצה להשאיר בעל פה בשל מצבו. משמיעת השיחה עולה, כי מי שלחץ וביקש מהמנוח לערוך צוואה הייתה אחותו ס., אולם חרף זאת, המנוח לא פצה פיו בעניין.
- זאת ועוד, מדובר בשיחה שהוקלטה ע"י התובעת בה נמצאים התובעת, המנוח ואחותו ס.. לפיכך, ובפרט לנוכח כל יתר הראיות בתיק, מתעוררת השאלה אודות נסיבות הקלטת השיחה ע"י התובעת, ובפרט בתקופת שהייתו של המנוח בבית חולים. אין עסקינן בשיחה אקראית בין האחות לבין המנוח ובמעשה שגרתי, אלא, בשיחה מוקלטת מתוכננת שנעשתה לה הכנה ע"י התובעת ו-ס., אחותו של המנוח. אירוע ההקלטה מעלה ספקות רבות, לרבות האפשרות כי מדובר בתהליך לאיסוף ראיות, שהחלה בו התובעת כבר בעת אשפוזו של המנוח בבית החולים על מנת להכשיר ולהוכיח כי אכן המנוח רצה לעשות צוואה ולהוריש לה את כל רכושו וכספו.
- לא עלה מתוכן השיחה כלל וכלל כי המנוח רצה לערוך צוואה כפי שטוענת התובעת. כפי שציינתי לעיל מתוכן השיחה עולה, כי הקלטת השיחה הייתה לה הכנה מראש של התובעת בשיתוף עם ס. אחותו של המנוח. מתוכן השיחה עולה הרושם, כי ס. הייתה מודעת ומוכנה מראש לנושא השיחה והיא זאת שדיברה בשמו של המנוח כאשר אמרה "מה אתה רוצה להגיד לה" ולאחר מכן אמרה "הוא רוצה להתחיל לרשום צוואה". מי שאמר שהמנוח רוצה לעשות צוואה, הוא לא המנוח בעצמו, אלא אחותו ס. וכך עולה באופן ברור מתוכן השיחה שניהלה עם המנוח.
- עוד עולה מתוכן השיחה בין המנוח לבין אחותו ס., כי מצבו הרפואי עד ליום השיחה, 20/12/20, היה טוב והוא לא היה שכיב מרע ולא צפה את פני המוות. משמיעת השיחה עולה כי ס. פונה למנוח ואמרת לו כי "אם הרופאים היו אומרים לנו שאתה במצב קשה אז עוד הייתי מבינה. הרופא אמר שאתה במצב טוב אז על מה אתה מבלבל את המוח", ובשיחה המנוח עונה לה ואומר "רגע את יודעת מה. אני מוכן לקבל את מה שאת אומרת". יש לציין ולהדגיש שוב, כי השיחה נערכה 5 ימים לאחר עריכת הצוואה הנטענת, ובשיחה אין התייחסות כלל וכלל מטעם המנוח לעריכת צוואה וממנה אף עולה כי הוא במצב בריאותי טוב ולא שכיב מרע כפי שטענתה התובעת.
- כמו כן לא הוכח כלל וכלל ע"י התובעת, ככל ואכן המנוח רצה לעשות צוואה, כי לא היה ביכולתו לערוך צוואה בעדים בכתב. טענות התובעת ועדיה התבררו כלא נכונות בכל הקשור למצבו הבריאותי של המנוח. במועדים הרלוונטיים המנוח היה במצב טוב ולא הייתה עליו שום מגבלה לא לערוך צוואה רגילה בכתב ובפני עדים, ככל שהיה חפץ לעשות כך.
- ואם לא די בכל הנימוקים שפורטו לעיל, לא ברור למה האחות ס., שהינה עדה מרכזית במחלוקת שבין הצדדים, ועדותה הייתה מתבקשת ומתחייבת ויכלה לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים, לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וגם לא זומנה להעיד מטעמה של התובעת. ההלכה בעניין הימנעות בעל דין מזימון עד שבשליטתו ידועה, ובמקרה זה הימנעות התובעת מזימונה של העדה פועלת לחובתה, שכן ההנחה היא שאם היא הייתה מוזמנת להעיד, עדותה היה בה להפריך את גרסת התובעת ולבטח הייתה פועלת לחובתה.
- ועתה אבחן את זיכרון הדברים שכאמור מהווה, לטענת התובעת, צוואתו של המנוח, צוואת שכיב מרע. יש לבחון אם זיכרון הדברים עונה על כל הדרישות שנקבעו בהוראות החוק ובהלכה הפסוקה. תאריך חתימת זיכרון הדברים הוא מיום 24/12/20. בזיכרון הדברים נרשם כי ביום 12/12/20 אושפז המנוח בבית חולים ... לצורך ניתוח בכליות ובמעיים וכריתה הרגל, טענות שאינן נכונות כלל וכלל.
- עוד נרשם בזיכרון הדברים, כי ביום 15/12/20 בטרם כניסתו של המנוח לניתוח שוחח עם העדים, בזמן שגם ערך שיחה עם אחותו ס.. בהמשך נכתב בזיכרון הדברים, כי המנוח רצה להוריש את כל רכושו וכספו לבת זוגתו התובעת ושהיא הידועה בציבור שלו.
- זיכרון הדברים אומנם חתום על ידי שני עדים, שטוענים כי ישבו עם המנוח ושמעו ממנו מה הוא רוצה לצוות לאחר מותו, בהיותו שכיב מרע, אולם נפלו בו מספר פגמים מהותיים. בניגוד לנאמר ע"י העדים המנוח לא אושפז ביום 12/12/20, אלא ביום 14/12/20 עת הגיע למיון בבית חולים ... ב... ורק ביום 14/12/20 הוא אושפז. כמו כן ביום 15/12/25 לא היה קבוע למנוח שום ניתוח. ובנוסף השיחה המוקלטת נערכה ביום 20/12/20 ולא ביום 15/12/20 כפי שנטען ע"י התובעת וכפי שנרשם בזיכרון הדברים.
- עפ"י המסמכים הרפואיים, המנוח מיום אשפוזו, ולאחר מספר ימים היה במצב טוב והוא אושפז לצורך המשך בירור, ובניגוד לנטען ע"י התובעת ועדיה, ביום 15/12/20 לא היה קבוע לו כל ניתוח כלל וכלל, מצבו היה טוב והוא לא עמד מול פני המוות. התובעת בעצמה אישרה בחקירתה הנגדית את מה שעלה מהמסמכים הרפואיים.
ראה עדותה של התובעת בעמודים 8 ו- 10 לפרוטוקול.
- מאחר, וכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, המנוח ביום 15/12/20 היה בבדיקות רפואיות שגרתיות, לא היה מתוכנן לו כל ניתוח, אזי ניתן לקבוע, כי המנוח לא היה שכיב מרע. הצהרות התובעת ועדיה לעניין אשפוזו של המנוח וכניסתו לניתוח, שלטענתם היה קבוע ליום 15/12/20, התבררו כלא נכונות ועל כן לא ניתן לקבוע כי המנוח ערך צוואת שכיב מרע.
- ולמעלה מן הצורך, גם אם ביהמ”ש היה מקבל את גרסת התובעת ועדיה לעניין עריכת צוואה בעל פה, אין עסקינן בצוואת שכיב מרע שכן, וכפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, ניתן לראות באופן ברור כי המנוח היה במצב טוב, לא היה שכיב מרע וגם לא צפה את פני המוות.
- בזיכרון הדברים נפלו פגמים צורניים רבים ובכך התובעת בעצמה אף מודה. רב הנסתר על הנגלה לעניין מועד עריכת זיכרון הדברים, נפלו טעויות בתאריכים, הן באשר לניתוח והן באשר לעריכת השיחה. התובעת מבקשת לראות את האמור בזיכרון הדברים ביחד עם השיחה ולטענתה גם אם נפלו פגמים וזיכרון הדברים אינו ממלא אחר הדרישות הצורניות ניתן לרפא פגמים אלו באמצעות שילוב זיכרון הדברים עם השיחה בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הירושה, טענה שביהמ”ש אינו מקבל ואף דוחה, שכן שיחת המנוח עם אחותו ס. יש בה לחזק את מסקנת ביהמ”ש ולהחליש את טענות התובעת.
- הוראת סעיף 23 לחוק הירושה מחייבת עריכתו של זיכרון דברים ע"י שני עדים, שלכאורה שמעו את המנוח. עפ"י הוראות הסעיף, דברי המצווה יירשמו בזיכרון דברים אשר יופקד אצל רשם הירושה, מוקדם ככל האפשר. הדבר נועד להביא לכך שדברי המצווה יגובשו ויישמרו, בצורה מוחשית, כשהם עדיין טריים בזיכרונם של העדים ויימסרו לידי גורם מוסמך. במקרה שבפני הצוואה הנטענת נערכה ביום 15/12/20 וזיכרון הדברים נערך רק ביום 24/12/20. לתובעת לא היה כל הסבר המניח את הדעת לעניין השיהוי בעריכת זיכרון הדברים, וכך הייתה עדותה בעניין זה:
ש.: ולפי טענתך הצוואת שכיב מרע ניתנה לך ב- 15/12/2020, למה חיכית עד ה- 24/12?