קוצר הגיש את תביעתו להסרת הקיפוח, בבסיסה טוען הוא לקיפוחו כבעל מניות מיעוט בחברה בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"); להתנהלות הנתבעים כלפיו שלא כדין ושלא בהתאם להסכם; להימנעות הנתבעים מחלוקת דיבידנד במשך שנים; להסטת הכנסות בין החברה ובין DHS ללא הסכמתו ועוד. קוצר טען כי הנתבעים חיכו לפרישתו בכדי לחולל שינויים בחברה; כי הנתבעים לא מסרו לו מידע אודות החברה; נמנעו מלקיים ישיבות דריקטוריון, איימו עליו ופעלו למכירת אחזקותיו בחברות במהירות ותוך מטרה לרפות את ידיו ולגרום לו למכור להם את אחזקותיו בנזיד עדשים.
- במסגרת תביעתו ביקש קוצר ליתן הוראות בדבר כינוס בעלי מניות, ישיבות דריקטוריון ומנגנון קבלת ההחלטות בחברות באופן בו יובטח כי לא תקופחנה זכויותיו; להורות לנתבעים להשיב לחברה את כל אשר לקחו ממנה שלא כדין לרבות משכורותיהם שהוכפלו לאחר פרישתו, כספי הפנסיה אשר לזכותו ועוד. עוד ביקש קוצר למנות מומחה חקירתי לבדיקת ספרי החברות וליתן כל סעד אשר מונע קיפוחו בחברות.
- קוצר טען כי כל השנים הוא השקיע את מיטב מרצו לחברה, ואילו הנתבעים הם אלו אשר מידרו אותו בשיטתיות מכל הנוגע למצבה הפיננסי של החברה לרבות העיון בספרי החשבונות. לשיטת קוצר, הנתבעים ובעיקר זהב ניהלו את החברה כל השנים במחשכים, בכוחניות ובפראנויה, תוך שהם התעלמו מדיני החברות, מסרו הצהרות כוזבות לרשויות, הכריחו את קוצר לחתום על הסכם סודיות דרקוני ועוד. לשיטת קוצר הוא נאלץ להבליג על התנהלותם הבעייתית של הנתבעים אולם התנהלות זו הובילה במרוצת השנים לנזקים רבים ולתביעות שהוגשו כנגד החברה.
- קוצר הוסיף כי החברה ו-DHS הינן "מעין שותפות" וככאלו הייתה קיימת לקוצר צפייה לגיטימית לקחת חלק בניהולה ובהתוויית פעילויותה. לשיטתו, הדרתו ממידע בקשר עם הנעשה בחברות, למרות פניות חוזרות ונשנות מצידו, כמו גם אי חלוקת דיבידנד חרף הצטברות של הון רב בקופת החברה, מהווה פגיעה בצפיותיו וקיפוחו. בשולי תביעתו הוסיף קוצר וטען כי הנתבעים הפרו את חובות הזהירות והאמונים המוטלת עליהם כבעלי מניות, ולא נהגו בתום לב ובדרך מקובלת כלפי החברה וקוצר.
טענות החברות והנתבעים בתביעת הקיפוח ובתביעת האכיפה שהוגשה על ידם
- לטענת החברות, קוצר בזבז את כספי החברה עת ביצע רכישות מיותרות, העניק אחריות מורחבת למכשור מקצועי בניגוד לנהלי החברה ועוד. נטען כי קוצר אף לא פעל לטובת החברה – לא קידם פגישות מקצועיות שנדרשו במועדן, אילץ את החברה למחוק חובות בשווי רב ללקוחותיה וגרם לכך שלקוחות פוטנציאליים של מדלייף התקשרו עם חברות מתחרות אחרות.
- עוד הדפו החברות את טענות הקיפוח, וטענו כי אלו פעלו כל השנים כדין, כי אין שחר לטענת קוצר כי לא נמסרו לו נתונים פיננסים וזאת מאחר ולקוצר הייתה גישה מלאה למערכת ה"פריברטי" (אשר מפיקה דוחות פיננסים) והוא יכול היה להכנס אליה בכל עת. החברות הדפו את טענות קוצר בדבר הסטת ההכנסות וטענו כי כל ההחלטות אשר התקבלו על ידי מדלייף ו-DHS התקבלו בידיעתו של קוצר ובהסכמת השותפים כולם. החברות ציינו כי קוצר הוא זה אשר סיכל את היפרדות הצדדים, שעה שהגם שחתם על הסכם הפרישה סרב לקבל את הערכת השווי שבוצעה על ידי רו"ח החברה, מר שלומי זיו ואף מינה את בנו לירן כדירקטור מחליף מטעמו. לטענת החברות כוונת קוצר הייתה לעורר כאוס בחברה על מנת לייצר מחלוקת מדומה בדבר קיפוחו.
- הנתבעים טענו כי התנהלו כדין כל השנים, ולשיטתם אי חלוקת הדיבידנד על ידם נעשתה בידיעת הצדדים, בהתאם להסכם השותפים והצורך בהחזר הלוואת הבעלים ומימון ההשקעות הנוספות בחברה. הנתבעים חזרו על טענת החברות בעניין התחזותו של קוצר למהנדס, ופעילותו בחברה ברשלנות וכן טענו כי קוצר מושתק מלהעלות טענות בדבר התנהלות החברות וכן בדבר הקיפוח שעה, שאלו לא נטענו טרם חתם על הסכם הפרישה.
- הנתבעים הוסיפו כי מטרת תביעתו של קוצר הינה למנוע ביצוע ההיפרדות תוך סיכול האפשרות לעריכת חוו"ד על פי המוסכם: לשיטתם עם פרישתו של קוצר הוא פעל שלא כדין עת סרב לקיים את הוראות סעיף 16.4 להסכם, התעלם מהמנגנון שנקבע להפרדות הצדדים והערים קשיים על הנתבעים בניהול החברה.
- במסגרת תביעת האכיפה עתרו הנתבעים לאכיפת הסכם ההיפרדות באמצעות מעריך שווי וכן טענו כי יש להורות שהם רשאים לרכוש את מניות קוצר גם ב-DHS, לאחר מתן חוות הדעת של מעריך השווי. לשיטת הנתבעים לקוצר כלל לא הייתה כוונה לקיים את מנגנון ההיפרדות המחייב והוא התנה שלא כדין את ביצועו בתנאים ובדרישות. באשר ל-DHS טענו הנתבעים כי כוונת הצדדים עוד מייסודה של DHS הייתה כי הסכם השותפים יחול על כלל מערכת היחסים ביניהם ובכלל זאת על זכויותיהם וחובותיהם ב-DHS. הנתבעים טענו כי הצדדים ראו את התחייבויותיהם וזכויותיהם ב-DHS כחלק בלתי נפרד מהתחייבויותיהם וזכויותיהם במדלייף, וכי ל-DHS לא הייתה כל תכלית לולא פיתוח ההובאר במדלייף עצמה. משכך, לשיטתם, הם לא טרחו לערוך הסכם שותפים פרטני ומפורט נוסף ל-DHS וכוונת הצדדים הייתה שההסכם יחול גם על זכויותיהם ב-DHS. אשר על כן, טענו הנתבעים יש לקבוע כי הוראות ההסכם, לרבות אופן היפרדות הצדדים, יחולו על DHS.
- לצורך הוכחת טענותיהם בעניין כוונת הצדדים בקשו הנתבעים להסתמך על מספר עובדות וטענות: האחת, העובדה שהן מדלייף והן DHS הוחזקו על ידי אותם בעלי מניות ובחלוקה שווה של הזכויות במניות; השניה, העובדה של DHS אין מסגרת בנקאית או תשתית תפעולית. השלישית, כי פיתוחו של ההובאר נעשה במדלייף והועבר משיקולים עסקיים לDHS ללא תמורה ובאישור רשות המיסים כי אין לראות בהעברת הפיתוח של ההובאר כאירוע מס. באשר לכך הוסיפו הנתבעים וטענו כי העברת הפיתוח ממדלייף ל-DHS ללא תמורה נעשתה על בסיס ההנחה כי זכויות הצדדים כפי שקבעו בהסכם השותפים נשמרות להם – אחרת לא היו מסכנים את ליבת הפיתוח של ההובאר אשר הייתה במדלייף – ל-DHS שהיא חברה אחרת שזכויותיהם בה אינן מוסדרות בהתאם לרצונם.
- עוד טענו הנתבעים כי DHS לא העסיקה עובדים על בסיס יום יומי והתקורות של ניהול DHS גולגלו לפתחה של מדלייף באופן שבו המשאבים, העבודה והעלויות הנחוצים לתפעול DHS בוצעו על ידי מדלייף. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הוסכם שבתמורה למתן השירותים השוטפים, DHS תשלם למדלייף עמלה בסכום אשר משקף 30% משווי כל מכירה אשר תתבצע על ידי DHS. לשיטת הנתבעים עצם העובדה ש-DHS נוהלה על ידי מדלייף מלמדת שלעצמה כי הצדדים ראו את זכויותיהם וחובותיהם ב-DHS חלק בלתי נפרד אלו מאלו. בשולי תביעתם הוסיפו הנתבעים כי אי קבלת התביעה למכירת מניות קוצר בשתי החברות יחדיו תגרום לנזקים כספיים לחברות בשל הצורך בהכפלת מערך הניהול של החברות ובשל חוסר איזון בבעלות הצדדים בכל אחת מהחברות. משכך, עתרו הנתבעים אף לפיצול סעדים ככל וייגרמו נזקים שכאלו.
תשובת קוצר לתביעת האכיפה
- קוצר טען כי אין כל מקום להורות על אכיפת ההסכם שכן הנתבעים הם אלו אשר סרבו להעביר לו מידע ותחזיות בדבר מצבה של החברה וסיכלו את קיומו של מנגנון ההיפרדות, תוך שהפגינו אדישות מוחלטת למצוקתיו ואף שללו ממנו את כספי הפנסיה שלו וזכויות אחרות המגיעות ודרושות לו לצורך מחייתו השוטפת, ממניעים סחטניים. קוצר הדף את טענת הנתבעים להתחזות, וטען כי מעולם לא הציג עצמו בפני הנתבעים או לקוחות מדלייף כמהנדס מוסמך. קוצר הוסיף כי מדלייף מעולם לא דרשה במסגרת ההתקשרות עמו כי יציג מסמכים לגבי השכלתו והכשרתו. עוד נטען על ידי קוצר כי פניית בנו לירן לנתבעים בבקשה לקבלת אינפורמציה אודות החברות מעוגנת בדין, וסירובם של הנתבעים לשתף פעולה ולהעביר את המידע שהתבקש נבע משיקלים זרים ומרצונם להטות מבעוד מועד את עמדתו של המומחה שימונה לבחינת שווי מדלייף.
- קוצר הטעים כי הלכה למעשה המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעצם המידע והתחזיות שונות העומדות בבסיס המתודולוגיה להערכת שווי החברה, וכן לעניין עצם החלתו של המנגנון שנקבע בהסכם על DHS. לשיטת קוצר אין כל שחר לניסיונם של הנתבעים לייבא את הסכם השותפים ל-DHS וכן אין שחר לטענתם בדבר צפיית הצדדים כי מנגנון ההיפרדות שנקבע בהסכם יחול גם בקשר לחברת DHS. קוצר טען כי DHS ומדלייף הן חברות שונות שאינן קשורות בפעילות העסקית שלהן. כך, מדלייף עוסקת במסחר ושיווק של ציוד רפואי, פיתוח ושיווק של תוכנות שונות בישראל, ו-DHS עוסקת בשיווק של תוכנת ה"הובאר" באירופה באמצעות מפיץ הולנדי ומפיצים נוספים ומדובר בחברה נפרדת אשר הושקעו בה כספים בשווי רב לצורך תקינה ופיתוחי תוכנה לצורך התאמת ה"הובאר" למכירה באירופה.
ההתפתחויות במסגרת התביעות שבפניי וההחלטות הדיוניות שניתנו במהלך בירורן
- דיון ראשון בתביעות הצדדים התקיים ביום 21.6.23 (עוד טרם הגשת כתב הגנה מטעם קוצר בתביעת האכיפה), במסגרתו הסכימו הצדדים לאיחוד התביעות, וכן הסכימו כי יפנו במשותף לרו"ח מוסכם על מנת שיבצע את הערכת השווי של שתי החברות וזאת נכון ליום 31.12.22. הצדדים אף הסכימו כי לאחר שיוגשו שאלות הבהרה ובמידה ומי מהם לא יקבל את חוות דעת המומחה בנוגע לשתי החברות או אחת מהן הוא: "יהיה רשאי הוא על חשבונו להציג חוות דעת נגדית תוך 30 יום מיום ההודעה שאינו מאמץ איזו מחוות הדעת. בחוות הדעת הנגדית יש להתבסס על אותם מסמכים אשר היו בפני המומחה הבודק מטעם בית המשפט" (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בסעיף 7).
- ביום 17.12.23 הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט, רו"ח אברהם זוהר מחברת ס.ק.א ייעוץ כלכלי בע"מ (להלן: "חוות הדעת" ו"מומחה בימ"ש" או "המומחה" בהתאמה). בד בבד עם הגשתה עתרו הנתבעים להורות על מכירת מניות קוצר בחברות לידהם וזאת מאחר ולשיטתם, עם השלמת חוות הדעת, התקיימו כל התנאים לביצוע הליך ההיפרדות. יש לציין כי בבקשתם ציינו הם שזו מוגשת על אף ששווי שתי החברות כפי שקבע מומחה בימ"ש גבוה בשישה מיליון ₪ (חמישה מליון למדלייף; מיליון ל-DHS) מהשווי כפי שנקבע בחוו"ד הנתבעים.
- ביום 25.1.24 צירף קוצר לבית המשפט את תשובות מומחה בימ"ש לשאלות אותן הפנה אליו וכן את התייחסותו לתשובות. בהמשך צורפו על ידי הנתבעים מלוא שאלות ההבהרה אשר הוגשו על ידי קוצר (ראו החלטה מיום 26.2.24). עוד ביקש קוצר לצרף לתיק את תדפיסי חשבון הבנק של מדלייף לשנת 2023 וזאת נוכח טענתו כי עת נערכה חוות הדעת הסתירו הנתבעים נתונים מהמומחה וכי יש בנתונים אלו כדי לאפשר למי מטעם קוצר להעריך את שווי החברה ללא "התעלמות מודעת מהמציאות" – ראו בקשה 19. הנתבעים התנגדו למבוקש בבקשה.
- דיון קדם משפט נוסף התקיים 4.6.24, במסגרתו נתתי דעתי לבקשה 19 וניתנו הוראות לקידום שמיעת התיק כדלקמן:
"מבקשות שהוגשו על ידי שני הצדדים עלה כי עדיין קוצר מחזיק בטענותיו בכל הנוגע לחברת dhs, וממילא יידרש בירור עובדתי וקביעה משפטית האם מנגנון ההיפרדות המוסכם לגבי חברת מדלייף חל גם על חברת dhs. כמו כן עולה כי קוצר סובר שחוות הדעת אינה מראה תמונה נכונה של שווי החברה. קוצר מייחס לזהב ושרוני טענות של הסתרת נתונים, פעולות בחוסר שקיפות, מצג לא נכון שהוצג כביכול בפני המומחה. קוצר מבקש להפנות לדפי הבנק של שנת 23', שמסתבר שבכל העת היתה לו גישה אליהם, כדי לתמוך בטענותיו וכן טוען שיש בידיו ראיות לאותן הסתרות נטענות. לפיכך גם הגיש את הבקשה לצירוף דפי הבנק.