התייחסתי בראשית הדיון לבקשה שלא תקדם אותנו במאום. הבקשה האמיתית שעומדת היא למעשה לפתיחת חוות הדעת מחדש ועדכונה תוך התייחסות לדפי הבנק. שרוני וזהב התנגדו לכך וגם המומחה עצמו הגיב עניינית לבקשה והזכיר כי מדובר בחוות דעת שנעשתה למועד מסוים על סמך תחזיות. גם בית משפט העיר כי קבלת הבקשה לעדכן את חוות הדעת על פי דפי הבנק, תביא למעשה לכך שלא מדובר בתחזית אלא מדובר בחוות דעת בדיעבד, לאחר קבלת נתוני אמת, דבר שיחייב אותנו לעקוב אחר ההתפתחויות עד לפחות שנת 28', לטוב ולרע. זה לא המצב. ... עם זאת ציינתי בפני הצדדים שאם וככל קוצר ישכנע את ביהמ"ש ששרוני וזהב הסתירו ביודעין תקבולים שכבר עמדו על הפרק או חוזים או כל מקור הכנסה אפשרי אחר שהיה כבר ידוע עד למועד ההיפרדות, יהיה מקום לקחת אותו בחשבון, לבחון עם המומחה האם נתונים אלה היו בפניו, האם לקח אותם בחשבון לצורך חוות הדעת והאם, ככל שיוצגו בפניו, משנים הם את התמונה" (הדגשות לא במקור). עוד ציינתי באותו הדיון כי: "אם מי מהצדדים מבקש להגיש חוות דעת נגדית, הוא יעשה זאת יחד עם הגשת התצהירים" (ראו עמודים 8-9 לפרוטוקול הדיון סעיפים 5-7). כבר עתה יצויין כי מי מטעם הצדדים לא הגיש חוות דעת נגדית כאמור.
- דיוני הוכחות התקיימו ביום 23.12.24 וביום 25.12.24 במסגרת דיונים אלו נחקרו קוצר, לירן, זהב והמומחה. שרוני לא מסר תצהיר מטעמו ולא נקרא לעדות על ידי מי מהצדדים. כל הניסיונות להביא את הצדדים להסכמות לא עלו יפה ומשכך ניתן צו לסיכומים. משאלו הוגשו, בשלה העת ליתן פסק דין, ותחילה אסקור את טענות הצדדים בסיכומיהם.
טענות קוצר בסיכומיו
- לעניין תביעת הקיפוח
- בסיכומיו זנח קוצר את טענותיו בעניין הקיפוח והתייחס אך ורק לשאלת עדכון חוות הדעת ושאלת החלת מנגנון ההיפרדות שבהסכם – על DHS. לעניין עדכון חוות הדעת חזר וטען קוצר כי הנתבעים הסתירו אינפורמציה ממנו וממומחה בית המשפט. עוד נטען כי המומחה אישר בחקירתו כי נתונים בדבר עסקאות פוטנציאליות או מו"מ לגביהן נוהל מו"מ בשנת 2022 הינם נתונים משמעותיים, "דרמטיים" או "אבן בוחן" שצריך היה להתייחס אליהם בעת עריכת חוות הדעת.
- לעניין מחדלו להעברת מסמכי העסקאות למומחה בזמן אמת, טען קוצר כי אין בכך כדי להכשיר חוות דעת שגויה ולהביא לתוצאה בלתי צודקת בעליל, לא כל שכן כאשר עסקאות אלו נכללו במסגרת תחזית הצמיחה מטעמו – אותה הגיש למומחה.
- לשיטת קוצר, יש לאפשר למומחה לעדכן את חוות דעתו בהתאם לנתוני העסקאות שהוסתרו ממנו על ידי הנתבעים. קוצר טען כי הוכיח למומחה כי לחברה ישנו צפי משמעותי לגידול במכירות, וזאת במיוחד לנוכח העובדה שחוות דעת המומחה העלתה בכ-60% את הערכת השווי שהוצגה מטעם הנתבעים, ואשר על בסיסה ניסו הנתבעים לכפות עליו למכור את מניותיו בחברה.
- לעניין תביעת האכיפה
- בסיכומיו, הוסיף קוצר וטען כי אין כל היגיון עסקי בהחלת הסכם השותפים על DHS, וזאת מאחר שDHS ומדלייף שונות זו מזו בתחומי פעולותיהם; בפוטנציאל התפתחותן; באופן החזקת המניות ובזהות השותפים בה; בכך שהן כלל לא תלויות האחת בשניה; במנגנון התגמול של בעלי הזכויות בכל אחת מהחברות ועוד. לשיטת קוצר השוני בין שתי החברות ממחיש את ראייתם של הצדדים עצמם בזמן אמת את DHS כחברת תוכנה בעלת פוטנציאל צמחיה משמעות.
- לשיטת קוצר, עיון בהסכם המייסדים של מדלייף מצביע על כך שאינו רלוונטי ל-DHS, לרבות אשר נקבע בסעיפים 3.1, 4.1, 5.1, בדבר נסיון כל אחד מהצדדים; סעיף 7 להסכם הקובע הוראות בעניין מימון הוצאות מדלייף; סעיף 11.3 להסכם בדבר תפקידי הצדדים, וכן הקבוע בסעיף 12 להסכם והנוגע למנגנון קבלת ההחלטות. לשיטת קוצר, סעיף זה מתעלם מקיומו של מר גרטנבק – השותף הרביעי ב DHS.
- התובע הוסיף כי נטל השכנוע והבאת הראיות להוכחת תחולתו של מנגנון ההיפרדות גם ביחס ל-DHS רובץ על הנתבעים, אשר הם אלו אשר נמנעו מלהביא ראיות מתאימות מטעמם לרבות העדת מר שרוני בעניין וכי עדותם בעניין נשענת על עדות של בעל דין יחיד - זהב - שלטענת התובע הוא כלל אינו עד מהימן, שעה שעדותו התפתחה לאורך ההליך ותוך הרחבת חזית.
- קוצר טען כי עדותו של זהב הינה בבחינת עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב (קרי התקנון) וזאת אף מאחר וזהב הודה בפה מלא שאף לא אחד מעורכי הדין שטיפלו בהקמת DHS התבקשו להכין הסכם שותפים נפרד ל-DHS, וכי למעשה אין כל אינדיקציה או מסמך אשר ניתן ממנו ללמוד על רצונם של הצדדים להחיל את ההסכם אף על חברת DHS. עוד הדף קוצר את טענת הנתבעים לפיה יש ללמוד מהעברת פיתוח ההובאר ל-DHS כמלמדת על רצונם של הצדדים להחיל את מנגנון ההיפרדות ביחס ל-DHS. לשיטתו, לא ניתן להסיק מהעברה זו הסכמה כלשהי שלו לפגיעה כה דרמטית בזכויותיו הקניניות בדמות של מנגנון רכישה כפוי.
- בשולי סיכומיו הוסיף קוצר כי הגם שלא הייתה לו כל כוונה להסכים לההחלתו של מנגנון ההיפרדות הקבוע בהסכם גם ביחס ל-DHS, הרי שברוח רצונו לקדם פתרונות פרקטיים ובכדי להפיס את חששם של הנתבעים שמא בכוונתו להתנהל ב-DHS באופן לעומתי ולהקשות על ניהולה של DHS – הוא מוכן להפקיד את מניותיו בחברת נאמנות מוכרת. לשיטת קוצר מתווה הנאמנות הינו פתרון עדיף מפתרון של רכישה כפויה של מניותיו, פתרון אשר פוגע כאמור אנושות בזכויותיו הקנייניות.
טענות הנתבעים בסיכומיהם
- לעניין תביעת הקיפוח
- בסיכומיהם הוסיפו הנתבעים וטענו כי תביעת קוצר וטענותיו לקיפוח המיעוט התבררו כחסרות בסיס והופרכו במהלך דיוני ההוכחות. לשיטת הנתבעים מטרת התביעה לא הייתה אלא לחבל בהליך ההיפרדות המוסכם ולכפות תחתיו משא ומתן מחודש על תנאי ההסכם ושלא כדין. הנתבעים הוסיפו כי קוצר הודה בחקירתו כי היו ברשותו כל המסמכים, וכי הוא הציג למעשה בפני המומחה את מלוא טענותיו – כולל המסמכים והטענות שהועלו בסיכומיו.
- הנתבעים טענו כי קוצר לא היה זכאי להתנגד למינוי מעריך שווי על ידי נשיא לשכת רו"ח בהתאם להוראות מנגנון ההיפרדות המחייב, ושהכשלת מנגנון ההיפרדות על ידו נעשתה בחוסר תום לב ובמטרה פסולה לסכל את מנגנון ההסכם. לשיטת הנתבעים פעולות קוצר ולירן עם סיום העסקתו נעשו על מנת לייצר מחלוקת מדומה על קיפוחו ולכפות על הנתבעים לרכוש מניותיו לא כפי שנקבע במנגנון בהסכם. הנתבעים הוסיפו כי העובדה שבסיכומיו זנח קוצר את טענותיו בדבר קיפוחו מלמדת כי טענות התביעה נועדו רק לשמש כמנוף להפעיל לחץ על הנתבעים וככלי לניגוח טקטי בנסיון לאלץ את הנתבעים להיכנע לדרישותיו העסקיות.
- באשר לחוות דעת המומחה טענו הנתבעים קוצר הוא זה אשר פעל לכל אורך הדרך שלא בתום לב, תוך כוונה לסכל את הליך ההיפרדות, להכשיל את המומחה ולבוא בטענות בדיעבד כלפי תוצאה שלא הניחה את דעתו. הנתבעים טענו כי קוצר הוא זה אשר הסתיר מהמומחה, במועד בו נדרש לכך, ראיות בדבר עסקאות נוספות של החברות וביקש להסתמך עליהן בחקירתו הנגדית. לשיטת הנתבעים קוצר אף לא הציג חוות דעת נגדית, כמצוות החלטת בית המשפט מיום 21.6.23, ולמעשה, בחירתו לבקש להוסיף לחוות הדעת עסקאות לאחר שזו כבר נמסרה הינה מעשה מכוון, תכסיסני וחסר תום לב באופן המלמד על נסיונו להכשיל את מלאכת המומחה עובר להכנת חוות הדעת.
- הנתבעים הוסיפו כי במהלך ההליך הודה קוצר כי היו בידו כל המסמכים אותם בחר שלא להציג תוך שהוא העליל על הנתבעים כי אלו הם אשר לא מסרו לידיו את המסמכים אותם ביקש: הנתבעים טענו כי לקוצר הייתה גישה לחשבונות הבנק של החברה, לדוחות הכספיים, למערכת ה"פיריווטי" – מערכת המשמשת לניהול חשבונות החברה; לתחזיות ההזמנות והצמיחה; ואף לעסקאות מכרזים של החברות. עוד הוסיפו הנתבעים כי הם לא סברו שיש להביא בחשבון במסגרת החוות הדעת את העסקאות אשר לא נחתמו עד לשנת 31.12.22.
- הנתבעים טענו כי עוד בזמן שגובשה חוות הדעת אצל המומחה, היה זה קוצר אשר מסר למומחה כי תחזית הצמחיה של החברה תהיה בגובה של 2% בלבד (מכתב מיום 20.11.23) אך בהמשך ביום 11.12.23 הלין קוצר בפני המומחה על שהתעלם מנתונים מטעמו ואף טען כי לא ניתן לגבש תחזית צמיחה ללא נתוני שנת 2023. לשיטת הנתבעים, המומחה בדק את כל המידע שניתן לו ואף בדק לעומקם של דברים את תחזיות הצדדים ולבסוף ערך תחזיות מעצמו ולא בחר בין תחזיות שהובאו על ידי הצדדים.
- הנתבעים הוסיפו כי קוצר הוא אשר פעם אחר פעם במהלך ההליך לא מימש את זכותו להגיש חוות דעת נגדית או להציג מסמכים אשר התברר כי היו בידו, הגם שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן, ועל כן, כעת הוא איחר את המועד להבאת ראיות נוספות לחוות הדעת. עוד נטען כי הימנעות קוצר מהלציג חוות דעת נגדית, הגם שהודה בכך שהזמין שתי חוות דעת שונות להערכת השווי – נזקפת אף היא לחובתו ומחייבת את דחיית גרסתו. לשיטת הנתבעים שלב חקירת המומחה הסתיים, קוצר אשר פעל בחוסר תום לב מנוע ומושתק מהלעלות טענותיו אשר מהוות מקצה שיפורים, ואין לאפשר מצב עדכון חוות הדעת יהפוך את חוות הדעת –לחוות דעת בדיעבד לאחר קבלת נתוני אמת.
- לעניין תביעת האכיפה
- בסיכומיהם הפנו הנתבעים לסעיפים 12.6-12.7 להסכם שם נקבע כי הצדדים יכולים להחליט על שינוי תחומי הפעילות של החברה ואף מכירתם או הענקתם של נכסי החברה. לשיטתם, העובדה כי הסכימו על פיתוח עסקיהם מחוץ לישראל באמצעות הקמת חברת DHS מלמדת כי על הסכמה שגובשה עוד טרם הוקמה DHS בדבר פיתוח עסקיהם של הצדדים בחו"ל.
- הנתבעים הוסיפו כי כוונתה של חברת מדלייף הייתה לשווק את ה"הובאר" באירופה, והצדדים כולם הסכימו על הקמת DHS כחברה חדשה, בין היתר נוכח המלצה שקיבלו לנהל את מכירת השירותים של הובאר בחו"ל באמצעות אסטרטגיה שאינה מתמקדת בשוק הישראלי בלבד. הנתבעים הוסיפו כי ככל והיו רוצים לראות ב-DHS חברה נפרדת, לא היו מעבירים את רכיב ה"הובאר" ללא תמורה וללא שמירה על האינטרסים של מדלייף והשותפים בה – ודווקא העובדה שהם בחרו "לבצע ארגון מחדש של עסקיהם" (ראו סעיף 104 לסיכומים) מלמדת כי ראו בשתי החברות כחברות בהן הם שותפים בהתאם לאותם ההבנות אשר היו קיימות על לאותה העת.
- הנתבעים טענו בסיכומיהם כי יישומו של מנגנון ההיפרדות ללאDHS יקטין משמעותית את הערכת השווי של מניות מדלייף לבדה – מאחר מ-70% מDHS משתקף בדוחות הכספיים של מדלייף, וזאת מאחר וDHS הינה חלק אינהרנטי מחברת מדלייף. הנתבעים אף הוסיפו כי DHS הינה חברה הפסדית אשר שוקלת לסגור כליל את פעילותיה בחו"ל.
- בסיכומים הוסיפו הנתבעים וטענו כי מאחר ול-DHS אין כל תכלית ללא ההובאר, אזי היה ברור לכל שהפעילות שנובעת מהשותפות בין הצדדים חוסה תחת הסכם השותפות שנחתם ביניהם על כל סעיפיו, ומכח אותו הסכם פעלו הצדדים, תוך שהכוונה והצפייה הלגיטימית של הצדדים הייתה כי מנגנון ההיפרדות שקבעו בהסכם השותפים יחול על הצדדים גם בקשר ל-DHS על כל המשתמע מכך, וקוצר ממילא לא טען אחרת בזמן אמת.
- הנתבעים אף ביקשו להיבנות מהעובדה שקוצר לא הביא לעדות את שרוני, הנתבע 2 להוכחת טענותיו בדבר ההסכם החל על DHS, ואף טענו כי הדעת נותנת כי הצדדים אשר הקפידו לעגן את זכויותיהם במסגרת הסכם השותפים במדלייף לא היו משאירים פתח למקריות בדבר זכויותיהם ב-DHS.
תגובת קוצר בשתי התביעות
- בסיכומי התגובה מטעמו חזר קוצר וטען כי הנתבעים לא חלקו על העובדה לפיה הם עצמם בחרו שלא לגלות את כל העסקאות בפני המומחה, ואף לא חלקו על כך שהמומחה קבע כי העסקאות שהוסתרו ממנו יכולות לשנות באופן דרמטי את חוות דעתו. קוצר טען כי לא העביר מיוזמתו את מסמכי העסקאות למומחה שכן סבר כי הצגת העסקאות במסגרת תחזית הצמחיה הינה מספקת ואינה מחייבת המצאה נפרדת של המסמכים, אשר מטבע הדברים אמורה הייתה להתבצע על ידי הנהלת החברה, בעלת המידע השלם והעדכני אודות עסקאותיה.
- לשיטת קוצר הנתבעים הם אלו אשר הסתירו במכוון את מסמכי העסקאות אשר נוהלו במהלך שנת 2022 והבשילו ב-2023 והמומחה אף אישר כי החברה בחרה שלא להמציא לו נתונים כלשהם ביחס לעסקאות פוטנציאליות לגביהן נוהל משא ומתן בשנת 2022. בשולי דבריו בעניין טען קוצר כי גם אם היה יכול בשלב מסויים לעמוד על מחדלי הנתבעים ולחשוף את המסמכים בעצמו – הרי שמדובר, למצער, בשגגה שנעשתה בתום לב שאין לזקוף לחובתו, לא כל שכן כאשר מדובר בעדכון חוות דעת באופן ממוקד ונקודתי אשר נועד כדי לתקן אי שיווין פרוצדוראלי.
- עוד נטען על ידי קוצר כי הנתבעים העלו טענה חדשה פסולה בדבר רצונם לסגור את פעילות DHS נוכח שוויה האפסי. לשיטת קוצר מדובר בנסיון נואל מצדם לרפות את ידיו, במיוחד כשאלו מתעקשים על החלת הוראות הסכם השותפים על DHS, לרבות מימוש האפשרות לרכישה כפויה של אחזקותיו אף ב-DHS.
דיון, וראשית ההכרעה בתמצית
- שני התיקים שבפניי הינם דוגמא מובהקת ליחסי שותפות טובים וארוכת שנים אשר "הסתבכו" לשווא, במיוחד נוכח העובדה שהצדדים השכילו בזמנו לנסח מנגנון היפרדות יעיל, נהיר וברור בכל הנוגע למדלייף. כשהגיע רגע האמת, כל צד חש שהצד השני מתנכל לו; מפלס החשדנות עלה; הטיעונים ההדדים נשלפו מן הגורן ומן היקב; עורכי דין גוייסו על ידי שני הצדדים למערכה; כל צד עלה על עץ גבוה, וכמעט כל סולם שהושט לעבר הצדדים, גם במהלך ההליך, נדחה. טוב שהצדדים השכילו לעשות שימוש ב"סולם" המומחה מטעם בית המשפט (מנגנון שאף הוא הסתבך לשווא), וכך נותרנו כעת עם שתי שאלות יחידות הדורשות הכרעה: האם יש צורך בעדכון חוות דעת מומחה בית משפט, והכל במסגרת המצומצמת של החלטתי מיום 4.6.24 (ראו הציטוט בסעיף 32 לעיל, כולל ההדגשות); והאם יש מקום להחיל את הוראות ההסכם ההיפרדות גם על DHS.
- אקדים את המאוחר ואבהיר כבר כעת – הגעתי לכלל מסקנה שאין כל מקום לעדכן את חוות הדעת שכן כל הנתונים היו בפניי קוצר והמומחה ונלקחו על ידו בחשבון עת ערך את תחזית הצמיחה וכנגזרת, את הערכת השווי; כפועל יוצא, יש לחייב את קוצר במכירת מניותיו בהתאם להסכם ההיפרדות וההסכמה הדיונית שגובשה, על פי המחיר שקבע מומחה בית המשפט למדלייף. כן הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום להחיל את מנגנון ההיפרדות גם על DHS, שכן מדובר בחברה נפרדת בעלת אישיות משפטית שונה. יחד עם זאת, אציע לצדדים לשקול הסדרה, וראו דבריי בסעיף 98 להלן.
וכעת לנימוקיי, תוך התייחסות קצרה לשאלות שנזנחו על ידי הצדדים, וביתר פירוט לשאלות שנותרו להכרעה.