הפלוגתאות שנזנחו על ידי הצדדים
- בחרתי להתייחס לעניין שבכותרת הגם שלכאורה אינו דורש הכרעה. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שמרבית סעיפי כתב התביעה והתצהיר מטעם קוצר; כמו גם חלקים נכבדים מכתבי הטענות והתצהיר של זהב, וכן חלקים נכבדים מהחקירות, הוקדשו לעניינים שאינם עומדים כלל לדיון בפסק דין זה. טענות אלו מהוות את טענות ה"צבע" והרקע לאסקלציה ביחסים בין הצדדים, ולמעשה מסבירות מדוע הגענו עד הלום.
- כך למשל טען קוצר כי הנתבעים מנעו ממנו גישה למידע אשר נוגע לחברה, החליטו החלטות בעניין שכרם שלא כדין, סחטו אותו כדי שיחתם על הסכם סודיות דרקוני (סעיפם 54-55 לתביעה) , נמענו מלחלק דיבידנד של מדלייף כל השנים; הסיטו הכנסות בין החברות ועוד. אלא, שכפי שהובא לעיל, ביום 8.8.22 חתם קוצר על הסכם הפרישה, בכלל כך אישר הוא את מועד סיום עבודתו בחברה (30.9.22 – ראו בסעיף 1 להסכם) אישר כי יפעל בהתאם להסכם השותפים לרבות סעיף 16.4, וכן אישר כי: "לא ידרשו מצידו דרישות נוספות או תביעות כעובד החברה, כלפי החברה או מי ממנהליה בנושא הפרישה" (ראו סעיף 11 להסכם הפרישה). משכך, לא ברור כיצד באו פתע לעולם טענותיו בגין קיפוחו כל השנים, זאת במיוחד עת אישר קוצר בחקירתו כי ההסכם נוסח על ידי הצדדים במשותף, ראו חקירתו בעמ' 38 בשורה 7, ואף הודה שהתנהלות זו היתה במשך כל השנים, כאשר השיב לשאלה "היו לך טענות כל השנים האלה": "היו לי טענות, העליתי אותם בכתב, העליתי אותם בעל פה, היו לי ויכוחים, היו לי הרבה טענות על חוסר שקיפות בעיקר ועל התנהגות מאוד ברוטלית של מנכ"ל החברה... במשך כל השנים, לאורך כל השנים" (עמ' 22 שו' 21-עמ' 23 שו' 6).
- עוד לא ברורה כלל טענתו בדבר העלאת השכר לנתבעים בחברה, שכן מדובר בהחלטה שהתקבלה ביום 4.1.23 – קרי לאחר פרישתו מעבודתו (ראו בחקירתו עמוד 31 שורות 11-17), ולאחר המועד שנקבע לביצוע הערכת השווי (31.12.22); כך גם לא מצאתי כל ממש בטענותיו לעניין מניעת גישה למידע בעניין החברות. במהלך ההליך התברר כי לקוצר הייתה גישה למערכת הבנק של החברה (עמוד 31 לחקירתו בשורות 1-14) למערכת ה"פריברטי" (עמוד 46 לחקירתו, שורות 5-8) ועוד. הדברים האמורים לעיל אף נכונים לגבי טענות קוצר בדבר אי חלוקת הדיבידנד. ראו בעניין זה גם בחקירת המומחה בעמוד 155 שו' 6-7 כשנשאל בעניין זה ע"י ב"כ הנתבעים "כלומר, בחברה יש הון מזומנים גדול כתוצאה מחלוקת דיבידנד, זה בא ליד ביטוי בשווי המניות, ואם הדיבידנד היה מחולק, אז שווי המניות היה יכול לרדת מאחר וההון כבר יצא מקופת החברה", והשיב: " אכן, כי למעשה-בעל מניות היה "פוגש" את הכסף של הקופה, אז זה משחק סכום אפס".
- מאידך, לא היה כל מקום, לשיטתי, לטענת ה"התחזות" למהנדס אשר הועלתה על ידי הנתבעים באריכות ולנזקים שלכאורה גרם, שלא זכו לכל עיגון ראייתי (ראו סעיפים 93-102 לתצהיר זהב; ראו התלונה למשטרה (!); ראו ההליכים בבית דין לעבודה; ראו חקירתו הארוכה של קוצר בעניין זה בעמ' 16-22). בסופו של יום, ולאחר שהסתיימו ההוכחות בתיק זה, קיבל לידיו קוצר את זכויותיו על פי דין שנבעו מעבודתו, וטוב שכך.
- הטענות ההדדיות המוקשות הנ"ל, בצירוף דרישת הנתבעים להיפרדות גם מ – DHS, מסבירות כאמור את הרקע להתדרדרות ביחסים, כשכל צד מייחס לשני חוסר תום לב; מניפולציות; כוונות נסתרות. כשזו רמת האמון בין שותפים, והצדדים מסרבים לאחוז את השור בקרניו, נדרשת הכרעה שיפוטית בסוגיות שנותרו במחלוקת, ואתייחס אליהן כעת.
האם יש צורך בעדכון חוות דעת המומחה?
- עיקר טענתו של קוצר בסיכומיו הינה כי ישנו הכרח לעדכן את חוות דעת המומחה וזאת מאחר והנתבעים בחרו להסתיר אינפורמציה, הן ממנו והן מהמומחה. קוצר כאמור טען כי המומחה בעצמו אישר כי "הנהלת מדלייף" (ראו סעיף 18 לסיכומים) בחרה שלא להמציא למומחה נתונים משמעותיים ביחס להעסקאות פוטנציאליות לגביהן נוהל מו"מ בשנת 2022. הנתבעים כאמור טענו כי קוצר הוא זה אשר כשל בהליך ולא המציא למומחה את המסמכים עליהם ביקש להסתמך. הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את דרישת קוצר לעדכון חוות הדעת, הן מהטעם הדיוני והן מהטעם העובדתי-מהותי, ואבאר.
- מהפן הדיוני, בית המשפט נתן את הוראותיו עוד בטרם החל מומחה בית המשפט בעבודתו, וראו: "המומחה הבודק שימונה.. יהיה רשאי לקבל לידיו את כל החומרים המצויים בתי בית המשפט וכן כל חומר נוסף שימצא לנכון מטעם מי מהצדדים לצורך הכנת חוות דעתו. אם צד מסויים סובר כי יש ברשותו חומר רלוונטי שעשוי להשפיע על הערכת השווי, הוא רשאי להציגו בפני המומחה מיוזמתו ובתנאי שהועבר גם לצד השני" וכן "ככל שלמי מהצדדים אינו מקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט בנוגע לשתי החברות או אחת מהן, יהיה רשאי הוא על חשבונו להציג חוות דעת נגדית תוך 30 יום מיום ההודעה שאינו מאמץ איזו מחוות הדעת" (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 21.6.23 בסעיפים 3 ו-7 בהתאמה).
- בהחלטתי מיום 4.1.24 שבתי על החלטתי האמורה לעיל וציינתי כי: "במידה וחוות הדעת אינה מקובלת על הנתבע (קוצר) עליו לפעול על פי סעיף 7 להסכמת הצדדים ולא עומדת לו זכות לחקור את המומחה". אף בהחלטתי מיום 4.6.24 חזרתי על האמור לאורך כל הדרך כי: "נקבעה הדרך לפנות בשאלות הבהרה וכן נקבע כי אם מי מהצדדים אינו מקבל את חוות הדעת, הוא רשאי להגיש חוות דעת נגדית תוך 30 יום" (סעיף 2), ראו גם סעיפים 7 ו-9 להחלטה: "אם מי מהצדדים מבקש להגיש חוות דעת נגדית, הוא יעשה זאת יחד עם הגשת התצהירים"... "בהתחשב בלוח הגשת התביעות, קוצר יגיש את תצהיריו ואת חוות הדעת הנגדית עד ליום 1/9/24".
- למרות החלטות אלו, ולמרות טענותיו המפורשות של קוצר כנגד ממצאי מומחה בית המשפט, לא פעל הוא כמצוות החלטות בית המשפט, ולמעשה עד למועד סיום ההליך לא צירף חוות דעת מומחה מטעמו, כשנטל ההוכחה מוטל על כתפיו. דברים אלו מקבלים משנה תוקף עת התברר בחקירת קוצר כי פנה בזמן אמת לשני רואי חשבון לצורך קבלת חוות דעת, רו"ח אהרון אטל ורו"ח אביתר כהן: "אני הייתי אמור להגיש את ההסכם ואת הערכת השווי שלי, את מה שאני חושב מבחינת השווי של החברה, ושכרתי לצורך זה רואה חשבון. שילמתי לו כסף, הוא עשה לי הערכת שווי ראשונית ... קוראים לו אהרון אטל. הוא נתן לי הערכת שווי ראשונית על החברה" (עמ' 43 שו' 23- עמ' 44 שו' 5), ובהמשך, בעמ' 45 שו' 6-8: "הערכת השווי הזאת נראתה לי פחותה בהרבה ממה שאני חשבתי, אז שכרתי רואה חשבון נוסף שמתעסק בהערכות שווי ב-DCL. קוראים לו אביתר כהן". קוצר לא מצא לנכון להגיש אף לא אחת מחוות הדעת הללו ולפיכך, מהפן הדיוני, ובהתאם להחלטות שניתנו בהליך, אין להעתר לבקשת קוצר, המהווה "מקצה שיפורים" ועקיפת החלטות אלו שניתנו זה מכבר.
- ולפן המהותי–עובדתי. בעניין זה טען קוצר, תחילה, כי הוסתרו נתונים המאוחרים למועד שנקבע לביצוע הערכת השווי; ובהמשך טען (וביתר שאת בסיכומים) כי הוסתרו נתונים ומסמכים המוקדמים למועד הערכת השווי, כך למשל מסמכי מכרז או התקשרויות כאלו או אחרות עם לקוחות. לא מצאתי ממש בהסתרות הנטענות לגבי שתי קבוצות המסמכים הנ"ל, ואפרט.
- כזכור, חוות דעת המומחה הוגשה ביום 17.12.23. טרם הגשת חוות הדעת הסופית ועוד טרם משלוח שאלות ההבהרה למומחה, התקשרו הצדדים עם המומחה לשם עריכת חוות דעתו (ראו לעניין זה פניית המומחה לצדדים בנספח 35 לתצע"ר הנתבעים עמ' 239-240) והנ"ל צרף להם רשימת מסמכים שעליהם להמציא. בהמשך לדרישת המומחה פנו שני הצדדים למומחה בשאלות, ביום 17.7.23 פנו הנתבעים בשאלות כדלקמן: "... לא ברור מדוע נדרש להעביר את המסמכים המתייחסים למועדים המאוחרים ל-31.12.22...מרשי סבורים כי אין מקום להעביר מסמכים אלו ולדון בהם במסגרת חוות הדעת, ככל שהמומחה הנכבד סבור אחרת, נודה להבהרתו מדוע מסמכים אלו נחוצים לו, בשים לב לאמור לעיל, ובשים לב להחלטת בית המשפט" (ראו עמוד 238 לתצע"ר נתבעים) על שאלה זו השיב המומחה כך: "במידה ומועד הערכת השווי הינו 31.12.22 אכן לא נדרשים החומרים לאחר מועד זה".
- בהמשך למענה הנ"ל פנה קוצר למומחה אף הוא (עמ' 237 לתצע"ר נתבעים) עם מספר שאלות עליהן השיב המומחה. כך למשל ראו שאלה 2 אשר נשלחה על ידי קוצר: "לגופם של דברים, עמדה של החברה – לפיה אינך זקוק לשם עריכת השווי למסמכים המאוחרים ליום 31.12.22, הינה עמדה מופרכת בתכלית, שגויה על פניה, ואף תמוהה ביותר. שהרי, איזה כלי טוב יותר קיים בכדי לבחון ולתקף את אמיתות תחזיות הצמיחה של החברה (שהן הרכיב העיקרי המשמש להערכת השווי ואשר מצוי בלב המחלוקת בין הצדדים) מאשר לבחנן אל מול נתוני האמת דה – פקטו נכון להיום?
על כך השיב המומחה כדלקמן: