"המערער: שכחת שבתיאוריה אני אמור ל-, אני אמור להיות שותף בחמישים אחוז בפ', נכון? שכחת את זה.
המשיב: בפועל ובפועל זה קורה, אבל זה רק בתיאוריה, כי אין על זה שום דבר מוסכם, אלא אם כן תחדש לי ויש על זה איזה שהוא מסמך מוסכם,"
כלומר המשיב מיד מבהיר למערער שזו תאוריה ושאין שום דבר מוסכם ביניהם.
ובהמשך:
"המערער: מה זה אין על זה שום דבר מוסכם? יש, יש מאוד מוסכם, זה, זה, זה מה שמוסכם בינינו ב-, באופן
המשיב: בינינו.
המערער: נכון.
המשיב: באופן פורמלי בוא נאמר, נכון?
המערער: נכון.
המשיב: אתה צודק?"
וכך בסימן שאלה מסתיים הדיון בסוגיה זו. לאחר מכן עוד מסביר המשיב שהכוונה לשותפות ברווחים כאשר הוא אומר: "לפי דבריך לפחות, אז אנחנו שותפים ברווחים חמישים אחוז, חמישים אחוז אתה יכול לקחת רק מהרווחים, זה מה שמוסכם...".
- לטעמי, קשה לקבוע, שהמשפטים הללו המסתיימים בסימן שאלה מצד המשיב, ובהמשך המשיב מסביר שהכוונה היא ל"שותפות ברווחים", יהוו את הבסיס לשינוי רישום המניות, כפי שמבקש המערער ולקביעה שהמשיב מחזיק מניות בנאמנות.
- זאת ועוד, כל המטרה העסקית של האב הייתה ליצור לו מפעל ייצור שהוא יוכל לסמוך עליו, שלא כפי שהיה עד להקמת פ'. המערער רצה ייצור בראש שקט של מזרוני המותג שהוא שיווק.
דרכו להגשים זאת, הייתה לקחת את המשיב, שהיה בחור צעיר בן 22, ולהציע לו להקים את המפעל תוך ששליש מן הסכום לרכישה ניתן על ידי המשיב בעצמו, שהשקיע בכך את מלוא סכומי הפקדון הצבאי שקיבל בתום השירות הצבאי. שליש נוסף של התמורה משולם על ידי פ', שמי שעובד בה באופן מלא ואחראי לה הוא המשיב. המשיב השקיע בהקמת המפעל את כל התשומות הכלכליות והפיסיות שנדרשו ואף מעבר לכך. צ', בעלי המפעל הקודם, שהתחייב בהסכם המכירה של המפעל, להדריך את המשיב במשך שישה חודשים מיום המכירה, מתאר את חריצותו ויכולתו הגבוהה לקלוט את העבודה של ייצור מזרונים, שיש בה אלמנטים פיזיים ומורכבות, שהגיעה לידי כך, שכבר בתום שלושה חודשים מיום המכירה, המשיב לא היה זקוק לו והוא הפסיק את הליווי וההדרכה מוקדם מן הנדרש. כלומר מההתנהלות עולה, שהמשיב ראה והשקיע במפעל כמו מי שהמפעל מיועד למענו ולא הוכח שהמערער פנה אליו בתחילת הדרך ואמר לו שהמפעל אינו שלו אלא רק מחצית ממנו וקיבל את הסכמתו לכך.
- ייתכן שהמערער בתוככי ליבו כך ראה את הדברים, אך מהשיחות והתמלול, שכאמור הוצג בפנינו רק חלק קטן ובוודאי המיטב לשיטת המערער, אין לראות אף שיחה משמעותית ועניינית שעוסקת בכך שהמניות מוחזקות בנאמנות וממבה עולה בבירור שגם המשיב רואה את הדברים עין בעין עם המערער.
- אין גם לשכוח שאפילו בשיחה זו, שהיא "ראיית הזהב", לא נאמרה בשום מקום המילה נאמנות, או המילים "החזקת מניות" ובוודאי שלא "החזקת מניות בנאמנות" וכו'. לכל היותר דובר על שותפות. ושותפות בלשון העם יכולה להיות גם מוגבלת לרווחים בלבד ולא להיבט קנייני בהכרח. כפי שאף מתאר זאת המשיב בסופה של השיחה.
- לכן אני מצטרפת לעמדה לפיה המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.
- אשר לטענות בדבר גרסתו של המשיב, הרי שלטעמי, גם אם גרסתו של המשיב לא הייתה קוהרנטית והייתה בגדר גרסה "מתפתחת", הרי שלא היה בכך די כדי להפוך את הכף ולמלא את החוסר בראייה משכנעת להסכמה בין המערער לבין המשיב להחזקת מניות בנאמנות. הנטל מוטל על המערער להוכיח שהייתה הסכמה ברורה בינו לבין המשיב ונטל זה, שהוא נטל כבד כנגד המרשם, לא הורם.
לפיכך, כאמור אני מצטרפת להכרעתו של השופט נפתלי שילה.