התוצאה
- לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מקבלים את הערעור, במובן זה שהיינו קובעים כי המערער ובנו שותפים בחלקים שווים בחברה, ומכאן שלמערער יש זכות לרשום 50% ממניותיה על שמו. כמובן שעומדות למשיב טענות לקיזוז ההוצאות שהוציא ועלויות העסקתו במסגרת ההתחשבנות שבין הצדדים; כמו גם טענות המערער ביחס להתחשבנות הראויה ביניהם.
על רקע זה יש מקום להחזיר את המשך הדיון לבית משפט קמא על מנת שיידון ביתר הסעדים הנתבעים על ידי המערער.
לתוצאה זו הגעתי ללא צורך להידרש לבקשת המערער להוסיף ראיות בשלב הערעור כדי לבסס את טענתנו למנהג בעלים שנהג בחברה.
בית משפט קמא חייב את המערער בהוצאות על הצד הנמוך בסך 20,000 ₪, וזאת כדי שלא להגביר את גובה הלהבות שבין הצדדים. לאור התוצאה אליה הגעתי יש לבטל חיוב זה, אך בהתאם לגישה הראויה של בית משפט קמא, הייתי מחייב את המשיב בהוצאות המערער בשתי הערכאות בסך של 20,000 ₪.
_________________
גרשון גונטובניק, שופט –אב"ד
השופטת עינת רביד:
- קראתי בעיון ובעניין את חוות הדעת היפות והמלומדות של שני חברי ובמחלוקת שנפלה ביניהם, דעתי כדעת השופט נפתלי שילה ומנימוקיו. ואף אוסיף משלי.
- השיחות המוקלטות הובאו לעיוננו על ידי המערער בלבד. מדובר כמובן במיטב שיכול היה למצוא המערער לטובתו, כאשר אין ספק שלא כל השיחות המוקלטות הוצגו, משום שלדברי המערער כל שיחותיו, ללא יוצא מהכלל, מוקלטות. מכאן שבכל השיחות הרבות שנוהלו בין המערער לבין המשיב, לא ניתן למצוא את ההוכחה וראיית הזהב שלפיה הוא ערך שיחה מסודרת, שבה הבהיר למשיב בצורה ברורה ומפורשת את סוגיית הבעלות המשותפת במניות והמשיב הסכים לכך. דבר כזה לא הוצג ולא היה. לא זאת אף זאת, המערער, שבית משפט קבע לגביו שהוא אדם מסודר המתעד דברים באופן יסודי ומסודר (ראו סעיף 118 לפסק הדין, וכן, למשל, התמלול בעמוד 315 ואילך לתצהיר המערער שכונה "ישיבת עובדים טלפונית" וממנה ניתן ללמוד על התיעוד הדייקנות והסדר שמאפיינים את המערער) לא דאג שייחתם הסכם נאמנות בכתב, למרות שהסכם כזה הוכן. העובדה שההסכם הוכן אך לא הוצג כלל למשיב ובוודאי שלא נחתם, מחלישה מאוד את טענת המערער שהמשיב הסכים להחזקת המניות בנאמנות.
- כל שהובא כדי לחזק את גרסת המערער הוא קטע שיחה בין המערער לבין המשיב שהוא חלק מתוך שיחה יומיומית בסוגיות של ניהול המפעל. וכך עלינו למצוא את דרכינו בתוך המלל הרב שהובא ובדברים שנאמרו בעל פה על ידי אדם "המשיח לפי תומו", תוך כדי שיחה ובהקשרים אחרים, כדי להשתכנע שיש להתערב כנגד הרישום. כבר מסיבה זו איני מוצאת לנכון לייחס לאמירות שנעשות כבדרך אגב, תוך כדי התנהלות יומיומית את החשיבות שמנסה המערער לייחס להן עד כדי שאראה בהן הודאת בעל דין בסוגיה משפטית מובהקת, ולפיה מניות הרשומות על שמו מופקדות אצלו בנאמנות.
- בנוסף, מהתמלול עולות ראיות גם לכך שהמשיב הוא הבעלים היחיד של המפעל וכך הוא רואה את עצמו. המערער אף מציין בפני המשיב שכאשר יירכש המבנה שבו מצוי המפעל, המבנה יהיה של המשיב בלבד ועל שמו (ראו בתמלול עמוד 309, וכן בפרוטוקול החקירה הנגדית עמוד 54 עד עמוד 55). לעניין זה ראו גם עמוד 78 לחקירה הנגדית שורות 30-29 בהן אומר המערער: "אז אני, אז בוא נעשה סדר, אתה יכול לעבור על התמלולים ותמצא עוד המון מקומות שאני מדבר אליו כאילו שהוא בעל העסק בלבד...". דבר ה עולה בקנה אחד עם המסקנה של המשיב שמניות החברה שייכות לו בלבד.
- לא זו אף זו, בחינה של התמלול המדובר מיום 12.5.2020, מתחילתו, נראה שלא ניתן ללמוד מכך על הודאה שהמערער שותף במפעל. השיחה, שמתחילה דקות רבות קודם לקטע המדובר, נסבה על כך שבפ' מועסקים שני עובדים שעובדים חלקית עבור פ' וחלקית עבור א'; כאשר משכורתם משולמת במלואה בכסף של א', אך רשמית על ידי פ'. בשיחה המשיב אינו חש בנוח ממצב זה, והוא מבקש מהמערער שיסביר לו את פשר הדבר ואיזה התחשבנות בעניין זה בין שתי החברות הוא מתכנן לו לעתיד לבוא. כלומר, ברור שהמשיב רואה את עצמו כבעלים מלא של החברה ומבקש לוודא שהמערער, כבעלים של א', לא יתבע אותו, כפ'. הוא גם מסביר, שכפי שהוא אינו שותף בא', כך גם המערער אינו שותף עימו. "אולי תגיד לי, שמע א', חמישים אחוז בא' שלך, שמע, תודה רבה על הנדיבות אז אני באמת אסתום את הפה" (עמוד 352 שורות 20-19) וממשיך: "אני בא' אין לי כלום". כלומר נקודת המבט של המשיב כלפי המערער היא שלכל אחד מהם יש חברה משלו, למערער א' ולמשיב פ' והם משתפים פעולה בצורה מאוד הדוקה, אבל ברור, לפחות למשיב, שכל אחד הוא בעל חברה משלו. ולכן עולה אצלו השאלה כיצד ישלמו או יתחשבנו כלפי עובד, שלכאורה עובד בשתי החברות.
השיחה נמשכת בהקשר לתשלום עבור אותם עובדים ואפנה שוב לתמלול: