המשיב: בפועל ובפועל זה קורה, אבל זה רק בתיאוריה, כי אין על זה שום דבר מוסכם, אלא אם כן תחדש לי ויש על זה איזה שהוא מסמך מוסכם.
המערער: מה זה אין על זה שום דבר מוסכם? יש מאוד מוסכם...
המשיב: בינינו.
המערער: נכון.
המשיב: באופן פורמאלי בוא נאמר, נכון?
המערער: נכון.
המשיב: אתה צודק...
המשיב: מה שמוסכם, מה שמוסכם...
המערער: נו?
המשיב: זה, זה פורמלי, כן? אני רק עומד בהסכמים גם אם הם לא חתומים על דף נייר,
המשיב: שאתה שותף חמישים אחוז...
המשיב: ואני שותף חמישים אחוז ועקב זה שאני עובד במפעל, אני גם מקבל משכורת.
המערער: נכון....
המשיב: לפי דבריך לפחות, אז אנחנו שותפים ברווחים חמישים אחוז, חמישים אחוז אתה יכול לקחת רק מהרווחים, זה מה שמוסכם...
המשיב: עד היום אל תאשים אותי, לא הרווחנו כסף, מה אתה רוצה ממני? אנחנו רק מפסידים. מה אני אשם?
המערער: אתה לא מפסיד...
המשיב: אתך אי אפשר להפסיד...
המערער: בסדר.
המשיב: אני יודע שאני לא מפסיד ולא עובד לחינם.
המערער: הכול בסדר...
המשיב: בסדר, אז אם זה מה שאתה אומר, על הכיפאק, על הכיפאק, תודה שאתה עוזר לי, אני בכל מצב מעריך את זה מאוד...".
- לכאורה, משיחה זו עולה שקיימת הודאת בעל דין מפורשת מצד המשיב שהוא שותף בחמישים ולאביו חמישים אחוז. בית המשפט קמא לא התעלם משיחה זו ודן במשמעותה במסגרת פסק הדין. ביהמ"ש ציין כי: "דווקא מהשיחה כפי שחלקה הובא לעיל, היה ראוי כי התובע, כמי שלקח תחת חסותו את הבן על מנת לאפשר לו עצמאות עסקית כלכלית, היה צריך לדעת כי בנקודת הפתיחה, בהעדר ניסיון והבנה של הדברים לאשורם, יש להבהיר את הדברים, להסבירם כראוי, ולהעלות את ההסכמות על הכתב. דווקא מהדברים כפי שצוטטו ועליהם נשען התובע, אני סבורה כי מקום שכבר סבר התובע כי יש לערוך הסכם נאמנות, ראוי כי המשמעות של הדברים תהיה ברורה לנתבע שהרי ידע התובע כי אין לנתבע הבנה מקצועית, וודאי לא משפטית, ולא ינצל את ההישענות של בנו עליו".
- משנשאל ב"כ המשיב במסגרת הדיון בערעור, כיצד הוא מפרש את דברי המשיב בשיחה לפיה "אנחנו שותפים ברווחים חמישים אחוז חמישים אחוז", הוא השיב שאין הכוונה למניות אלא "אלה היחסים שיש להם 50-50 ברווחים, א' מקבלת את שלה ופ' מקבלת את שלה" (עמ' 2 שורות 13-14)...העניין הוא על הכסף, לא על המניות, השותפות היא בכסף לא במניות...אין בעיה חמישים חמישים על המזומן" (שם שורה 24 ושורה 27)..."הוא נותן לזוהר רווחים של חברת פ', זאת לא חלוקת דיבידנד, זה לא שכר" (עמ' 4 שורות 1-2). בהמשך, ב"כ המשיב אף ציין בהגינותו כי: "אני לא מתווכח עם מה שאדוני אומר, שמגיע לאבא כסף" (עמ' 4 שורה 14).
- מכאן, שאף לשיטת המשיב, הייתה הסכמה שלמערער מגיעים חמישים אחוז מהרווחים. במסגרת הדיון בערעור, ולמרות שלכאורה מהשיחה הנ"ל עולה שהבן מסכים שלאב מגיעים חמישים אחוז מהרווחים, טען ב"כ המשיב שקיימת למשיב טענת הגנה ככל שהאב ייתבע לקבל את חלקו ברווחים, היות שהסכמה זו נגועה בעושק, מאחר שהאב "ניצל את מעמדו החזק" (עמ' 3 שורה 30). בהמשך הוסיף וטען ב"כ המשיב כי: "ככל שתביעה לגבי מחצית הרווחים תוגש, אנחנו נטען שהוא עשק את הבן שלו" (עמ' 4 שורות 15-16).
- התמונה העולה ממכלול הראיות היא שאכן, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, המערער לא הוכיח שהייתה הסכמה שמחצית מהמניות שרשומות ע"ש הבן מוחזקות בנאמנות עבור האב. יחד עם זאת, קיימת לכאורה הסכמה והודאה של המשיב, שהאב זכאי למחצית מרווחי החברה. הסכמה זו באה לידי ביטוי גם לאור ההתחשבנות הכספית המפורטת בין הצדדים, כפי שעולה מהשיחה מיום 2.9.19 (נספח 9 לערעור), שממנה משתמע בבירור שנערכה התחשבנות כספית בין הצדדים ביחס לכספי המזומן שהצטברו בחברה ואשר מגיעים למערער מהחברה.
- ברם, מאחר שהשאלה האם קיים הסכם לפיו מחצית מהרווחים של החברה מגיעים למערער לא נדונה בבית המשפט קמא והמערער הגיש תביעה ביחס למניות בלבד, לא ניתן לקבוע דבר ביחס לתוצאות תביעה כזו ככל שתוגש. על פניו, מודה המשיב בשיחה מיום 12.5.20 שאכן מגיעים לאב מחצית מהרווחים ולכאורה מדובר בהודאת בעל דין מפורשת. ואולם, משהאב לא תבע בגין עילה זו, לא ניתן לקבוע דבר ביחס לשאלה זו.
- המסקנה לפיה כוונת הצדדים הייתה לשיתוף ברווחים ולא במניות כפי שטען ב"כ המשיב בדיון בערעור, עולה אף מעדותה של בת זוגו של המערער, גב' ל' ז'. בחקירתה, משהיא נשאלה מדוע בתצהירה היא כלל לא טענה שהייתה שותפות במניות החברה, היא השיבה: "אתם, יכול להיות טענתם לגבי מניות, אבל זה לא דובר בין [הבן לאב] , אף פעם על מניות, דובר על שותפות של 50,50 בעסק...הם לא נכנסו לדיון על מניות וכל הדברים האלה עד לאחר הסיפור הזה של הסכסוך וההגשה של התביעות..." (עמ' 7 שורות 13-18 לפרוטוקול מיום 12.1.23). מכאן, שאף עדת מפתח מטעם המערער מודה למעשה שלא דובר כלל על שותפות במניות אלא על שותפות בעסק. מכאן, שצדק ביהמ"ש קמא כשקבע שלא הוכח שהייתה הסכמה שלמערער שייכות מחצית ממניות החברה על אף הרישום וכי המניות הוחזקו בנאמנות עבורו.
- גם מר ל', שהיה מעורב מטעם המערער ברכישת המפעל וזומן לעדות מטעם המערער, העיד שלא ידע האם השותפות שהוסכמה בין המערער למשיב הייתה ביחס למניות. לדבריו: "אני לא זוכר בדיוק את הקונסטלציה המשפטית" (עמ' 13 שורות 22-23 לפרוטוקול מיום 11.1.23). לדבריו: "למיטב זכרוני, מאחר והוא לא היה בארץ המניות יהיו אצל [המשיב], כאשר אני מניח שתהיה ביניהם התחשבנות כזאת או אחרת...לגבי המניות אני לא יודע" (שם עמ' 21 שורות 29-34). מכאן, שאפילו עד זה שליווה את תהליך הרכישה של המפעל, לא אישר שהייתה כוונה לשותפות במניות.
- העובדה שהמערער פעל בתחומים רבים בחברה, לא מלמדת שנהג בה "מנהג בעלים". לאור העובדה שהבן היה בחור צעיר כשנכנס לנהל את החברה ולא היה לו כל ניסיון בניהול עסק בכלל וניהול עסק של מזרונים בפרט, טבעי הדבר שהאב יסייע לו וינחה אותו בנבכי ונפתולי העסק. הפעולות הרבות שביצע האב, רבות ומשמעותיות ככל שהיו, לא הקנו לו זכויות במניות החברה, כפי שבצדק נקבע בפסק הדין. לפיכך, אף הראיות החדשות שהמערער ביקש להגיש בערעור והמוכיחות את מעורבותו הרבה של המערער בחברה, לא יכולה לסייע למערער בהוכחת תביעתו.
- המסקנה היא, שאכן לא הוכח שהייתה הסכמה שמחצית ממניות החברה יישמרו בנאמנות עבור המערער. מאידך, לכאורה הייתה הסכמה שהמערער יהיה שותף במחצית מהרווחים של החברה בניכוי שכרו של המשיב כמנהל החברה. ברם, מאחר שהמערער לא הגיש תביעה בעילה זו וטענות הצדדים כלל לא התבררו ביחס לשאלה זו, לא ניתן לקבוע כל מסמרות ביחס לשאלה זו.
- סיכומו של דבר: לו דעתי תשמע, אציע לדחות את הערעור ואולם, על מנת לנסות לאחות את הקרע החמור שאירע בין הצדדים ולאור העובדה שאין מחלוקת שהמערער סייע מאוד למשיב בפיתוח החברה ואף השקיע ברכישת המפעל, ובכדי שלא להגביר את גובה הלהבות, אציע שלא יינתן צו להוצאות בערעור והערובה על פירותיה, תושב למערער באמצעות ב"כ.
- אחר הדברים האלו, ומשעיינתי בעמדתו של חברי אב"ד השופט גונטובניק, אוסיף כמה דגשים. המחלוקת ביני לבין חברי היא האם המערער הרים את הנטל הכבד המוטל עליו לסתור את חזקת אמיתות מרשם בעלי המניות. אני סבור שהתשובה לכך שלילית, בעיקר מאחר שלא ניתן כל הסבר הגיוני מדוע מלכתחילה לא נרשמו מחצית מהמניות ע"ש המערער וכן לאור העובדה שהסכם הנאמנות שהוכן על ידי עו"ד פרקש לא נחתם ולא הובאה כל ראייה על הסכמה שמחצית מהמניות יועברו לבן בנאמנות בלבד.
- אכן, לכאורה מדוע שהבן יסכים להעביר לאביו מחצית מרווחי החברה, אם כל המניות שייכות לו? ברם, דווקא לאור העובדה שמי שהכניס את המשיב לעסקי המזרונים ומי שהיה הרוח החייה מאחורי עסקת רכישת מפעל המזרונים היה המערער - אשר גם חנך את הבן, סייע לו רבות ואף העניק לו במתנה שליש מהסכום שהנדרש לרכישת המפעל - אין זה בלתי הגיוני שיוסכם שהאב יקבל מחצית מהרווחים, לאחר תשלום המשכורת של הבן ויתר ההוצאות. דווקא לאור היחסים הטובים שהיו בין הצדדים באותה עת, הסכמה כזו היא סבירה. סביר גם שלאור יחסי האמון הטובים ששררו בין האב לבן, האב לא חשש שלמרות שכל המניות בחברה יהיו ע"ש הבן, הבן יפסיק לייצר עבורו מזרנים וכך תסוכל מטרת העסקה המקורית.
- כפי שנקבע בע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מה (1) 801, 811: