______________
נפתלי שילה, שופט
השופט גרשון גונטובניק – אב"ד:
קראתי את חוות דעתו של חברי, כב' השופט שילה. עיינתי בכתובים ושקלתי את טענות הצדדים. ובסופו של יום מוצא אני לחלוק על חברי. לוּ דעתי הייתה נשמעת היינו מקבלים את הערעור, ומחזירים את המחלוקת להמשך ליבון בבית משפט קמא.
- חברי הציג את הרקע העובדתי בפירוט ולא אאריך אפוא. בקליפת אגוז מדובר במערער – אביו של המשיב – שהוא בעל חברה העוסקת בשיווק מזרונים. הוא ניהל מו"מ לרכישת מפעל לייצור מזרונים. לשם מימוש העסקה הוקמה חברה. המשיב, הבן, נרשם כבעל המניות היחיד שלה. אין חולק כי האב והבן גייסו כספים למימון הרכישה. שליש מהם הושקע על ידי האב, שליש נוסף השקיע הבן, והיתרה שולמה באמצעות הלוואה שנלקחה תחת שם החברה.
האב טוען כי הוסכם בינו ובין בנו שהשניים הם שותפים בחברה, ומכאן שמחצית ממניותיה הן בבעלותו. הבן דחה את הדברים, וטען כי הוא הבעלים היחיד שלה, ושלמעשה קיבל מתנה כספית מאביו כדי להבטיח את עתידו הכלכלי. לשיטתו, הוא ביקש להתחשבן עם אביו במישור הכספי שבין החברה של האב והחברה של הבן, ואז אביו החליט להתנכל לו ולהמציא יש מאין את עניין השותפות.
משלא הגיעו הצדדים להסכמות, הגיש האב את תביעתו לבית משפט קמא (תמ"ש (משפחה ת"א) 63407-11-21), נגד הבן ונגד החברה. בכתב תביעתו הוא עתר לשורה ארוכה של סעדים, ובהם:
א) להצהיר כי לאב מחצית מהזכויות הרשומות על שם החברה, ובכלל זה בציוד, במוניטין, בזכויות היוצרים, בדגמים וכיו"ב;
ב) להורות לנתבעים לפרט ולספק אסמכתאות בעניין הזכויות;
ג) במידת הצורך למנות אקטואר לשם כך;
ד) להורות כי החברה תשלם לתובע בגין הזמן וההוצאות שנגרמו לו נוכח המאמצים שהשקיע עבורה;
ה) לאסור על הנתבעים לעשות שימוש במותגים המפורטים, ובידע שנצבר.
- בית המשפט קמא (כב' השופטת לורן אקוקה) פסק לטובת הבן. נקבע כי האב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהייתה הסכמה מפורשת בין הצדדים אשר לחלקו בחברה. ממילא נדחתה טענתו כי הבן מחזיק עבורו בנאמנות במחצית ממניות החברה.
- במהלך הדיון לפנינו ניסינו להביא את הצדדים לידי הסכמות ולידי פשרה. לצערנו, ניסיון זה לא צלח, ומכאן שיש לבחון את טענותיהם בערעור לגופן.
נקודת המוצא – זהירות דו-כיוונית
- בבואנו לשקול את טענות הצדדים עלינו להזהיר עצמנו שתי אזהרות, המושכות כל אחת לכיוון מנוגד.
- האזהרה הראשונה מחייבת אותנו ליתן משקל נכבד לרישום המניות של החברה. סעיף 133(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כי "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו". מכאן שיש לבחון באופן מוקפד טענות המבקשות לסטות מהמרשם, שכן עלינו, כשיטת משפט, לעודד רישום מסודר של הסכמות ביחס למניות, לזכויות במקרקעין, לנאמנויות וכיו"ב. רישום מסודר מראש חוסך מחלוקות והתדיינות בדיעבד (ומקרה זה יוכיח). הוא מגביר ודאות ומאפשר הסתמכות. לכן, הנטל המוטל על המבקש לסטות מהרישום, בטענה להסכמות על פה נוגדות, הוא כבד. בענייננו הוא מוטל על התובע בבית משפט קמא, ועל המערער שלפנינו.
- יחד עם זאת, עלינו להזהיר עצמנו אזהרה שנייה מפני נוקשות יתר, במיוחד כשעל הפרק עומדים בני משפחה. מערכת היחסים בין בני משפחה שונה היא ממערכת היחסים שבין שותפים עסקיים מן המניין. ויש להימנע מפני העמדת הרף המשפטי במקום גבוה מידי, שלא לוקח בחשבון את הייחודיות שבמערכת היחסים המשפחתית.
זו אינה מתנהלת, במקרים רבים, תוך התחשבנות מדוקדקת, והסכמות רבות ומהותיות יכולות שלא לעלות על הכתב. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, כב' השופטת גרוסמן, שפסקה כי "בני משפחה קרובים שמערכת היחסים ביניהם טובה, נוטים להגיע להבנות ביניהם ולא תמיד לרשום אותן עלי ספר ומרשם. הדבר מצער ואינו רצוי, אך זוהי עובדת חיים שאין להתעלם ממנה" (פש"ר (מחוזי ת"א) 58846-02-16 רובינשטיין נ' כונס נכסים רשמי תל-אביב (פורסם במאגרים; 2020; בפסקה 62 לפסק הדין).
- שילובן של קריאות מנוגדות אלה מוביל לכך שהנטל הבסיסי המוטל על צד, המבקש לסטות מהרישום, צריך שיהיה כבד. ועדיין, על אוזנו של בית המשפט להיות קשובה במיוחד לטענות המועלות בהקשר המשפחתי או בהקשרים אחרים, שבהם בוססה מערכת יחסים של אמון בין הצדדים.
אכן, לא יהיה די, לרוב, באמירתו של צד המעוניין לשנות לטובתו את המרשם. אמירות בעלמא ללא ביסוס לא יכולות להוות צידוק לסטות מהרישום, ונפנוף בקשר המשפחתי לבדו לא יהיה בו כדי להועיל. ועדיין, אין לסתום את הגולל על האפשרות של בן המשפחה להביא ראיות הסותרות את הרישום, רק בגלל שיכול היה לבצע רישום מסודר בזמן אמת.