00ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916אשר לנושא היריבות ושאלת הרלבנטיות של בעל-דין להליך, לפי הוראת תקנה 26(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע, כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה, ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". לא אחת נקבע, "בית המשפט רשאי להתיר צירוף בעל דין כשנוכחותו של בעל הדין דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (ע"א 6355/23 חברת חיים ניימן בע"מ נ' נאמני הקדש שפורר ז"ל, פסקה 14 (26.11.2023); ראו גם: רע"א 553/23 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' פלוני, פסקה 9 (15.3.2023)).
012-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
משם לכאן. טענת חוסר היריבות שמעלה עורך-הדין כלפי התובע, מעוררת קושי לכאורה. סעדי התביעה אמנם אינם מופנים ישירות כלפיו (כך שגם לוּ תתקבל התביעה במלואה – ואינני קובע עמדה בנדון – אין בה סעד אופרטיבי נגדו), אך לא ניתן לתעלם ממעורבותו האקטיבית לכאורה בגיבוש ובכריתת החוזה, כמי שפעל אף לשיטתו, מטעם הנתבעת שבאה כדבריה בנעלי התובע. בנדון דנן, מעלה התובע בתביעתו טענות רבות ביחס להתנהלות עורך-הדין סביב כריתת החוזה ומה שקדם לכך, אשר מצויות בטווח שנע בין "שיתוף פעולה" עם הנתבעת והכשלת התובע, דרך עצימת עיניו אל מול פעולותיה, ועד ההתרשלות לכאורה מצדו בגיבוש העסקה וכריתת החוזה מול הרוכש, תוך הפרת חובת הזהירות המתחייבת ממעמדו ומהוראות חוק השליחות, התשכ"ה-1965. לשיטת התובע, עומדת לו "הזכות לבטל את ההסכם וכן לתבוע גם מהנתבע 2 פיצויים שמגיעים לו" (ראו בין השאר: סעיף 61 בכתב התביעה). בשולי הדברים יצוין, כי התובע עותר בסעיף 64 בכתב התביעה, ומבלי לפרט, פיצול סעדים.
- עוד אוסיף, כי אין מחלוקת שההליך מעורר שאלות עובדתיות כבדות משקל, בראשן, שאלת האותנטיות של ייפויי-הכוח של התובע המוחזקים על-ידי הנתבעים ועליהן נסמך הרוכש (בפרט – ייפוי הכוח "41" מיום 17.2.2021, נספח 3 לכתב התביעה או נספח ו' לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-1), והאם הייתה למי מהם הרשאה לפעול בשמו כדי לכרות את החוזה מול הרוכש. מבלי לקבוע כל עמדה במה מהשאלות שעולות בהליך או במה מטענות הצדדים, אך לנוכח חלקו של עורך-הדין בכריתת החוזה ובמה שקדם לכך, מסתמנת הרלבנטיות שלו לבירור עובדות ההליך ולקביעת הממצאים, כך שלכל הפחות בשלב זה, לא מצאתי לקבוע חוסר יריבות.
- הדברים יפים שבעתיים גם לנוכח עמדת עורך-הדין שממנה עולה, כי אינו חולק על חלקו בהתקשרות החוזית מול הרוכש, כאשר הנסיבות היו ייחודיות באופן זה שהוא לא פעל אמנם באופן ישיר בשם התובע, כי אם בשם מי שייפתה את כוחו, היא הנתבעת, אשר פעלה כמיופאת כוחו של התובע. שרשרת ההרשאות, ככל שמתארכת יותר, יוצרת מורכבות בבירור העובדות, דבר שמגביר מטבעו את אמת המידה של הרלבנטיות, מכוח זאת שיש לצרף "כל אדם דרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה". מצב הדברים הנוכחי מחליש אפוא, בשלב ההתחלתי של ההליך, את טענת חוסר היריבות. אם לא די בכל האמור, הרוכש הגיש במסגרת הליך זה הודעת צד שלישי נגד הנתבעת ועורך-הדין ואף הוא עותר לפיצול סעדים, כך שבכל מקרה, הנתבעים 2-1 ייטלו חלק בהליך.
הועתק מנבוהבקשה השנייה – הפקדת ערובה
- לעניין הבקשה של שלושת הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם, לאחר מתן הדעת לטיעוני הצדדים, סבורני כי בדין לקבלהּ.
לפי תקנה 157(א) בתקנות, בית המשפט רשאי "אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". ברע"א 4341/24 פלוני נ' פלוני (4.6.2024), שם בפסקה 6 נפסק בין השאר, כי "ככלל, אין להורות על הפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע, אלא בנסיבות חריגות, שאחת מהן היא כאשר התובע הוא תושב חוץ ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, שמהם יוכל הנתבע להיפרע אם תידחה תביעתו" (ראו גם: רע"א 1007/08 ג'אליה נ' מדינת ישראל (31.1.2010); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' איברהים (30.5.2004)).