תא (ת"א) 27814-05-22 בועז אבנשפנגר נ' יוסף גורן

פתח דבר

בפני תביעה כספית במסגרתה מבוקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע 1,170,000 ₪, כולל מע"מ, שכר טרחה עבור שירותי תיווך, שהתובע העניק לנתבע במסגרת עסקה למכירת מניות.

הנתבע הינו מייסדה של חברת מן הגורן בע"מ ובמועדים הרלוונטיים החזיק, יחד עם בתו, גב' שרון בר- צבי, 58.74% מהונה המונפק והנפרע של החברה (להלן: "המניות" או "מן הגורן",בהתאמה).

ביום 1.7.2020 התקשרו הנתבע ובתו בהסכם עם ה"ה יחיאל ומשה פוטש, למכירת המניות וביום 7.3.2021 הושלמה העסקה (מר יחיאל פוטש יכונה להלן: "פוטש" ואחיו יכונה "משה").

טענות הצדדים

כפי שפורט בכתב התביעה, במהלך חודש אוגוסט 2019 נודע לתובע שהנתבע ובתו, מבקשים למכור את מניותיהם בחברת מן הגורן.

בין הצדדים סוכם ששכר טרחת התובע, עבור שירותי תיווך, יעמוד על 2% מהתמורה, אך לא יותר ממיליון ₪.

התובע עניין מספר גורמים ברכישת המניות, לרבות פוטש ומר סעדיה אלחדד (להלן: "אלחדד").

במהלך חודש אפריל 2020 העביר התובע את שמו של פוטש ואת שם החברה שבבעלותו, מימושים מגשימים פוטנציאל בע"מ (להלן- "מימושים") לעו"ד ארז יוסף ועו"ד דוד גוטליב, אשר ריכזו את כלל ההצעות לרכישת המניות של התובע ובתו (להלן: "עו"ד ארז ", "עו"ד גוטליב" בהתאמה).

בסופו של יום, בשלב המדובר (שיקרא להלן: "השלב הראשון") אף אחד מהנ"ל לא רכש את המניות, וגם הצעות אחרות לא הבשילו לכלל הסכם.

בשלב מאוחר יותר נודע לתובע שפוטש רכש את המניות יחד עם אחיו, משה, עבור 54,072,750 ₪.

התובע פנה לנתבע לקבלת שכרו בגין התיווך, אך הנתבע התכחש להתחייבותו לשלם לתובע את שכרו.

הנתבע דחה את טענות התובע והעלה מספר טענות

ראשית, הנתבע לא הכיר את התובע, לא שמע את שמו ולא ידע על קיומו עד ליום שבו התובע פנה לנתבע בעניין דמי התיווך.  כפי שנטען, הנתבע אף לא שמע מעולם על האדם שהתובע הציג עצמו כשולחו לצורך רכישת המניות.  וכדברי ההגנה- כלום מכלום.  (סעיף 4).

בחלוף כשנה לאחר שנכרתה העסקה, התובע פנה אל הנתבע בשיחה טלפונית וביקש להיפגש עימו באופן מידי.  הנתבע לא הכיר את התובע ולא ידע באיזה עניין הוא מבקש להיפגש עימו.  במסגרת הפגישה, טען התובע, לראשונה, כי פוטש התחייב לשלם לו עמלה בגין קידום העסקה וביקש את עזרתו של הנתבע בהסדרת התשלום.  הנתבע השיב לתובע, כי איננו מכיר כל התחייבות כאמור, וסרב להכניס את ראשו לעניין.

שנית, הנתבע לא היה מודע לקיומה של הטבלה; עו"ד גוטליב, שהיה עורך הדין של החברה, אך לא ייצג את הנתבע במסגרת העסקה, ריכז מיוזמתו פניות של מתעניינים ברכישת המניות, מבלי לערב בכך את הנתבע.  לאחר שהתובע צץ עם דרישותיו, הסתבר כי משרדו של עו"ד גוטליב ריכז בטבלה פרטים כלליים ובסיסיים ביותר של שמות המתעניינים, סכום ההצעה, אופן התשלום, תנאים מיוחדים ובטחונות.  כלומר, הנתבע לא הכיר את הטבלה לפני שהוצגה בפניו בעקבות דרישות התובע.  כן התברר בדיעבד, שמשרד עו"ד גוטליב קיבל פנייה מהתובע, שהציג עצמו כמתווך מטעם אלחדד לרכישת המניות, תוך שצויין בטבלה שהתובע מתנה זאת בקבלת דמי תיווך של 2% משווי העסקה ועד מיליון ₪.  הטבלה שצרף התובע לכתב תביעתו, הינה חלק "נבחר" ובלתי מעודכן מתוך הטבלה המלאה והעדכנית, שנערכה על ידי משרד גוטליב, תחת מעטה סודיות מחייב בין עו"ד- לקוח.  עצם צירופה של הטבלה לכתב התביעה, מעלה שאלה כבדה, באשר לאופן השגת מסמכים, המצויים תחת חיסיון לטובת הנתבע.