בתמיכה לראיות אלה הפנתה המבקשת לחקירתו של יוסי אלימלך (תמליל חקירת יוסי אלימלך מיום 12.02.2017, מ.ט 426/17), ממנה עלה כי בינו לבין אייל שירזי היכרות רבת שנים, כאשר בשנת 2010 הציע לאייל לנהל חנות ירקות בבעלותו, ולאחר מספר שנים (בתחילת שנת 2014) הבחין כי שיקים רבים של חנות הירקות מופנים לאיריס כחלון ולצ'יינג (שם, עמ' 20-21). העד מסר כי אייל אישר לפניו כי בתשלומי החזר הלוואה הניתנת לו בריבית חודשית של למעלה מ-10% (שם, עמ' 23, שורה 36) וכי החוב הוא לשני אחים, נועם ואבי כחלון (שם, עמ' 44, שורות 36-39).
אלימלך סיפר כי אותה תקופה אייל היה נראה לחוץ, ובהמשך לכך על אירוע בו הגיע לחנות הירקות, והבחין כי היא סגורה (שם, עמ' 29-30 לתמליל) ואייל נעלם. לאחר שבוע יצר עמו אייל קשר כשהוא "בכה בלי הפסקה. שהוא בלחץ. שהוא חייב לכל העולם כסף....הוא אמר לי כל מיני שמות, אבל השם שהכי עלה שלהם הוא חייב הכי הרבה כסף זה כחלון" (שם, עמ' 34, שורות 9, 14-15). אייל ציין בפני אלימלך כי הוא חייב לכחלונים סך 150,000 ₪, ונוכח גובה החוב הוא משלם להם ריבית בלבד (שם, עמ' 38, שורות 8, 18-21).
על מנת לסייע לאייל, החליט אלימלך יחד עם יוסי כהן, לתת לו סכום נכבד של כסף (כ-100,000 ₪) על מנת שיכסה חובותיו לכחלונים (שם, עמ' 40). גרסה זו של אלימלך נתמכת בגרסתו של יוסי כהן אשר מסר בחקירתו כי לבקשת אלימלך מסר סך 100,000 ₪ על מנת לסייע לאייל לסגור את החובות (הודעת יוסי כהן מיום 14.02.2017, עמ' 1, שורות 13-15).
המשיב 2 נחקר אודות חלק מהאירועים עוד במסגרת החקירה משנת 2015. אז אישר דבר קיומו של חוב של אייל כלפיו, וכי בנקודת הזמן בה נחקר גובה החוב עמד על כ-50,000 ₪ (הודעת המשיב 2 מיום 21.05.2015). עוד ציין המשיב 2 בחקירתו זו כי "ב-4 שבועות האחרונים הוא השאיר מכתב התאבדות ונעלם, אבל היחסים בינינו ממש טובים" (שם, שורות 14-15). בהודעתו הנוכחית- שתק.
המשיב 1 שמר על זכות השתיקה בנוגע לאישום זה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 23-26), וכך גם המשיבים 2 ו-3.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בשתי האמרות המיוחסות למשיב 1, כאמרות אותן אמר לסימונה, להוות סחיטה באיומים. בהקשר זה נטען כי סימונה התמקחה עם המשיב 1 בעניין גובה החוב ואין בעדותה, כמו גם בעדותו של דני, אינדיקציה לכך כי חששה מהמשיבים 1 ו-2 או כי אוימה על ידם. לטענת ב"כ המשיב 1 גם העובדה כי סימונה והמשיב 1 הגיעו להסדר תשלום החוב, לפיו הופחת סכום הקרן ונפרש לתשלומים, מלמדת כי לא מדובר בסחיטה באיומים. כמו כן טען כי על פי עדותה של סימונה, המשיבים 1 ו-2 לא פנו אליה וכי היא יצרה עמם קשר במטרה לנהל משא ומתן וכי על פי עדותם של אייל ודני התנהלותם הייתה אל מול המשיב 2 והם לא חוו מצד המשיבים 1 ו-2 איומים או אלימות. ב"כ המשיב 1 הפנה לתמליל הודעותיה של סימונה וטען כי האמרות המיוחסות למשיב 1 אינן עומדות בדיוק לאמרות עליהן העידה סימונה ולהכחשתה כי היוו דברי איום וכי אוימה על ידי המשיבים 1 ו-2. כמו כן הפנה לתמלול חקירתו של אייל וטען כי הלה סיפר כי המשיבים 1 ו-2 סייעו לו בהחזר הלוואות שנטל מגורמים אחרים וכי פחד מאותם אחרים ולא מהמשיבים 1 ו-2. כמו כן נטען כי אייל מסר בעדותו שהמשיבים 1 ו-2 התנהלו עמו כאילו היה אביהם, אך הוא לא דיבר עמם מהיום שהוא נעלם והתגורר באלעד. ב"כ המשיב 1 טען כי יש לשים לב לכך כי המתלוננים מסרו בהודעותיהם פרטים אודות אחרים אשר נהגו כלפיהם באלימות וכי גם סימונה מסרה פרטים של אדם שהתקשר לאייל ואיים לשרוף את חנותו, ובעקבות כך שילמה לו סימונה סכום כסף, אך המבקשת החליטה שלא לעשות עם אלה דבר על אף שחקרה בעניינם. עוד נטען כי קיימות סתירות בגרסאותיהם של אייל ודני, וכן סתירות בגרסתה של סימונה אשר הודתה כי היא משתמשת בסמים, גילתה קשיי זיכרון ומסרה כי עליה לא איימו, וכי יש לכך משמעות מהותית בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לאישום הנדון.
- ב"כ המשיב 2 טען כי אין בעדויות שהוצגו לבסס תשתית ראייתית לכאורית לאישום זה. נטען כי החוקרים ניסו באופן מאולץ לחלץ מהעדים הודאה כי אוימו על ידי המשיבים וכי פחדו מהם אך ללא הצלחה. לטענתו, סימונה, אייל ודני מסרו בחקירתם כי המשיב 2 לא איים עליהם, ואף ריחם על מצבם והפחית את גובה החוב, וכראיה לכך היא העובדה שסימונה לא חששה להזכיר את שמם של המשיבים בחקירתה. עוד נטען כי האמרה המיוחסת למשיב 1 אינה, כשלעצמה, מהווה איום וכי אין כל בסיס לידיעתו של המשיב 2 על אמרה זו. בהקשר זה טען כי מתוך עדותה של סימונה עלה כי המשיב 1 אמר לה שאם הוא יצטרך לחפש את אייל הוא ימצא אותו, אך לא אמר לה כי יחפש את איל בכל החנויות וכי מדובר בחיבור מוטעה של משפטים מתוך חקירתה. עוד נטען כי סימונה מסרה בעדותה פרטים על אחד בשם אלי מזרחי שאיים לשרוף לו את החנות אך הלה לא נחקר.
- ב"כ המשיב 3 טען כי צירופו של המשיב 3 לאישום אינו מתיישב עם הראיות שאינן מבססות סחיטה באיומים. נטען כי אישום זה מבוסס על עדות רצופה בסתירות שמסרה סימונה במסגרת חקירה פסולה שבוצעה בעת שהייתה נתונה להשפעת סמים שגרמו לה לבלבול וכי עדותה מהווה חיבור מלאכותי של אירועים. עוד טען כי עדותה של סימונה היא עדות שמועה הסותרת את עדויות בעלה ובנה- אייל ודניאל, וכי מעורבותה בחובות של בעלה הייתה מינורית. ב"כ המשיב 3 טען כי אייל מסר בעדותו כי לא נסחט על ידי המשיבים וכי אלה אף עזרו לו על אף שנעלם ונתנו לו הלוואות על מנת שיכסה את חובותיו בשוק האפור. נטען כי דניאל מחזק את עדותו של אביו ושולל איומים, וכן טען כי באשר להתרשמותה של סימונה ממצבו של בעלה היא עדות סברה שאינה קבילה. לטענתו, סימונה מסרה תחילה על שתי פגישות עם המשיבים 1 ו-3, בהן נכח גם בנה דניאל, ואולם בנה דניאל ובעלה אייל מסרו כי קוימה פגישה אחת, ובעדותה בהמשך חיברה בין שתי הפגישות, כך שאין לייחס מהימנות לגרסתה. נטען כי אין מקום לראות סחיטה באיומים בנסיבות בהן המשיבים הגיעו עם סימונה להסדר, לפיו הופחת סכום קרן החוב ואף הוצהר בהסכם כתוב על הנחה אפשרית נוספת. נטען כי ההסכם תואם את עדותו של דניאל, לפיה הוא שניהל את המשא ומתן לקראת ההסדר שהושג עם המשיבים וכי סימונה לא הייתה מעורבת. נטען כי האישום נעדר היגיון בסיסי מקום בו על פי הראיות הושג הסדר להחזר החוב באופן שאינו מותיר סיבה לסחיטה באיומים. נטען כי קיימות סתירות מהותיות בין עדותה של סימונה לבין המסמך אודות הסדר החוב שהציגה ולבין עדויותיהם של בעלה ובנה, ואולם החוקרים לא ביצעו כמתבקש עימותים בין אלה. נטען כי אין חולק שבעלה של סימונה הביא את הכסף לכיסוי החוב, ועל כן לא ניתן לטעון כי סימונה נסחטה. נטען אפוא כי סימונה לא נסחטה וכי למשיב 3 לא מיוחס חלק פעיל פרט לליווי המשיב 1 שהוא חברו לפגישה בה נחתם הסכם שסוכם מראש עם דניאל. נטען כי מתוך עדותו של אייל עולה כי המשיבים התייחסו אליו בכבוד, היו רגישים למצבו הכלכלי ואף שילמו את חובותיו לגורמים אחרים בשוק האפור והיעלמותו לא נבעה מחובו למשיבים, אלא מחובותיו העצומים לגורמים אחרים עקב קריסת עסקו, והמשיבים ידעו על מקום הסתתרותו.
- המבקשת השיבה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2 ו-3.
באשר למשיב 1 נטען כי הטענה שאמירתו של המשיב 1 לסימונה כי ימצא את בעלה אייל אינה מקימה עבירה של סחיטה באיומים וכי המדובר בעדה אשר מסרה בחקירתה לא אחת כי היא לא חשה מאוימת על ידי המשיב 1, הרי שלא נמצא כל אזכור התואם את הנטען. המבקשת הפנתה לאמירות מפורשות של סימונה בדבר תחושת הפחד שבה הייתה מצויה ביחס לאמירתו של המשיב 1: "אני מפחדת על הילדים שלי ... אני רוצה רק שתבטיח לי שלילדים שלי לא יקרה כלום" (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 51-53), "שמעתי את זה כאיום" (תמליל חקירתה האמור, עמ' 138, שורות 11-12).