באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי הטיעון לפיו סימונה תיארה בחקירתה את שיחתה עם המשיב 1 כך שאמרה לו שאייל נעלם ולכן לא יראה את הכסף והמשיב 1 בתגובה אמר לה כי ימצא אותו- אינה נכונה. לטענתה, מתמליל חקירתה של העדה עולה כי לאחר שהמשיב 1 איים עליה כי ימצא את אייל, באופן שהפחיד אותה, ניסתה סימונה להניעו מכך, ואמרה לו: "מה אתה רוצה לעשות לו, לרצוח אותו, מה אתה רוצה ומה זה ייתן לך ... מה זה ייתן לך לא תראה את הכסף שלך" (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 138, שורות 14-17). המבקשת התייחסה לסתירות להן טען הסניגור וציינה כי האישום מיוחס למעשי עבירה שבוצעו לכאורה כלפי סימונה.
באשר למשיב 3 טענה המבקשת כי על פי המתואר באישום, חלקו של המשיב 3 התבטא בהגעה לביתה של סימונה יחד עם המשיב 1 ובנוכחותו בפגישה בה איים המשיב 1 על סימונה. כמו כן טענה כי ב"כ המשיב 3 טען כי מעשה זה אינו מבסס עבירה של סחיטה באיומים וכי מעבר לנוכחותו לא פעל או נקט המשיב 3 בכל מעשה שיש בו כדי להוות עבירה כאמור. המבקשת טענה כי מדובר בהצגה מצומצמת מאוד של האירועים. בתוך כך טענה כי לא ניתן לנתק את ההגעה לביתה של סימונה משיחת טלפון שקדמה לכך, בה אמר המשיב 1 כי "יחפש את אייל בכל הארץ", אמירה אותה חוותה סימונה כאיום. כמו כן טענה כי במהלך חקירתה התייחסה סימונה אל המשיב 3 כאל "חייל" של המשיב 1, אשר בפניו בכתה והתחננה כי יגרום למשיב 1 לוותר על חלק מהחוב (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 147). על כן טענה המבקשת כי ניתן לקבוע שנוכחותו של המשיב 3 בקונטקסט הכללי של האירועים היא נוכחות בעלת מימד עברייני ומאיים. בהתייחס לטיעונים בדבר היעדר מהימנותה של סימונה, בשל היותה נתונה תחת השפעת סמים במהלך חקירתה ומסרה כי היא מבולבלת ובעל מצב נפשי ואישי לא קל, כמו גם סתירות פנימיות בגרסתה וסתירות בינה לבין גרסאותיהם של אייל ודניאל, טענה המבקשת כי במהלך חקירתה התייחסה סימונה לכך שהיא משתמשת בגראס רפואי (תמליל חקירתה מיום 24.01.2017, עמ' 43, שורות 17-19), והבהירה כי היא נזהרת להיצמד לאירועים ולעובדות כפי שאירעו, באופן המעורר אמון בגרסתה. בהקשר זה טענה המבקשת כי התייחסות ההגנה לנסיבותיה האישיות של סימונה, בוודאי בשלב זה של ההליך, אינה רלבנטית לבירור שאלת דיות הראיות לכאורה. באשר לסתירות עליהן הצביעה ההגנה, טענה המבקשת כי עמדה על פערים אלה בטיעוניה שלעיל וציינה כי סימונה מסרה בחקירתה כי אייל ודניאל לא ידברו כי הם מפחדים. על כן טענה המבקשת כי לא ניתן לקבוע שגרסתה של סימונה אינה אמת, שכן ניתן להתרשם כי השניים יצאו מגדרם על מנת שלא להפליל את המשיבים.
- לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית הלכאורית שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, מצאתי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-3 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.
ליבת התשתית הראייתית היא עדותה של סימונה המחוזקת על ידי שתיקת המשיבים 1 ו-3. סימונה מסרה בעדותה כי במהלך שיחה שקיימה עם המשיב 1, בשל חובו של אייל, אמרה למשיב 1 כי היא גרושתו של אייל והיא אינה יודעת היכן הוא נמצא. בתגובה לכך, לדבריה, אמר לה המשיב 1: "אני עוד אמצא אותו... אם אני אצטרך לחפש בכל הארץ". כשסימונה נשאלה האם המשיב 1 אמר לה: "גם אם אצטרך לחפש אותו בכל החנויות?" השיבה כי אינה זוכרת את הדברים במדויק, אך זוכרת שנאמר לה: "אם אני אצטרך אותו אני אמצא אותו" (עמ' 137-138 לחקירת סימונה מיום 24.01.2017). נוכח האמור, יש יסוד לטענת ההגנה כי הדברים המיוחסים למשיב 1 כמצוין בפרטי האישום - אינם מדויקים, אולם אין בכך להפחית מהמסקנה כי יש בהם כדי לבסס איום לכאורה.