בהמשך חקירתה מסרה סימונה כי למשמע דברים אלה חשה איום, וכי כששאלה את המשיב 1: "מה אתה רוצה לעשות לו, לרצוח אותו?", המשיב 1 לא השיב. סימונה מסרה בעדותה כי בפגישתה עם המשיב 1, הבחינה כי המשיב 1 מנסה להראות לה קשיחות "כמו עבריין" (שם, עמ' 145). באשר למשיב 3, אותו זיהתה (בהודעתה מיום 19.02.2017), מסרה כי הגיע יחד עם המשיב 3 כ"חייל שלו".
בחינת מעשים אלה, על פי מבחן אובייקטיבי, על רקע מכלול הנסיבות ובהקשר הדברים כפי העולה גם מעדותה של סימונה, מבססת יסוד של איום. אף אם אין מדובר אמנם באיום מפורש הכולל התניה מפורשת לפיה אם אייל לא ישלם הוא ייפגע, מדובר באיום משתמע העולה הן מן הדברים שאמר המשיב 1 לסימונה והן מההתנהגות ומהנוכחות המאיימת, לה היה שותף המשיב 3. סימונה אמנם מסרה בהמשך עדותה (עמ' 150) כי "לא היו איומים", אולם, כאמור, לתחושותיה אין משקל מכריע. כך גם לעובדה כי אייל ודני מסרו בחקירתם כי המשיבים 1-3 לא איימו עליהם וכי זו פרשנות של סימונה כאישה וכאם מודאגת- אין לשנות מהמסקנה המתקבלת לפי מבחן המנותק ממחשבה סובייקטיבית.
בנסיבות אלה, אין לומר כי התשתית הראייתית מציגה תמונה של משא ומתן תמים בין סימונה לבין המשיב 1. אין בעובדה כי בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר חוב והצהירו כי דני יבוא לדבר עם המשיב 2 על הנחה נוספת, כדי לצבוע את מעשי האיום, אשר קדמו לכך, באור חיובי.
לאחר שעיינתי בעדויות סימונה, אייל ודני לא מצאתי בסיס לטענת ההגנה כי החוקרים אילצו את העדים ולחצו עליהם למסור כי אוימו על ידי המשיבים 1-3. אייל ודני עמדו על עמדתם כי לא אוימו, ואילו סימונה מסרה אחרת. סימונה אמנם מסרה בעדותה כי היא משתמשת בסם רפואי הגורם לה לשכחה אולם הסתירות הנטענות בקשר לעדותה אינן מהותיות באופן השולל אפשרות להסתמך על עדותה בתשתית ראייתית לכאורה, וככל שמדובר בפערים בין גרסתה לבין גרסאותיהן של בעלה ובנה הרי שאלה הוסברו על ידה.
נטען כי עדויות סימונה מהוות עדות שמועה או עדות סברה, אולם לא בעניינים הנוגעים לפרטי האישום, ומכל מקום אין בשלב זה להידרש לכך מעבר לכך.
חלקו של המשיב 2 במתואר באישום זה אינו פעיל, והמבקשת ביקשה לבסס מעורבותו על פעילותם המשותפת של המשיבים 1-3 בארגון הפשיעה שמטרתו להשיג רווחים כתוצאה ממעשי סחיטה באיומים, ולפיכך כמבצע בצוותא. בהקשר זה יש לציין כי סימונה הזכירה את המשיב 2 כמעורב במקרה וכי צפוי היה להגיע עם המשיב 1 למפגש בו נערך הסדר החוב (תמליל עדותה מיום 19.02.2017, עמ' 9). סבורני כי אין בכך די כדי לקבוע קיומה של תשתית לכאורית למעורבותו או מודעותו של המשיב 2 למיוחס לו באישום זה.