המבקשת טענה כי חיזוק נוסף לגרסתו של שרחון, ניתן למצוא בעדותה של אחותו, שילה שירכן, אשר אישרה שהתקשרו אליה אנשים מהשוק האפור בנוגע לחובו של אחיה, שרחון, אך היא אינה יודעת את שמותיהם (הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 13-18, 23-25; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן, 26.01.2017, עמ' 4, 17). עוד מסרה כי היות ובן זוגה, שי אסי עדי, היה אחראי על חובו של שרחון, הוא פחד לצאת לרחובות (הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 26-33; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 7 שורות 14-17, עמ' 9 שורות 7-13, עמ' 12 שורות 38-40). כמו כן מסרה כי אף התקשרו לבנה, אילן, בנוגע לחובו של שרחון – רק חיפשו את שרחון ולא איימו עליו, אך היא הרגישה עם זה לא בנוח והיא מפחדת על בנה (הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, שורות 56-61; תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 5-6, עמ' 8 שורות 16-17, עמ' 10 שורות 5-11, עמ' 12, עמ' 16 שורות 14-33, עמ' 31 שורות 26-40, 329). לדבריה, עשו זאת על מנת ליצור לחץ על רמי לשלם את חובו (תמליל מ"ט 194/17 – הודעת שילה שירחן מיום 26.01.2017, עמ' 30 שורות 35-38).
תמיכה נוספת, ניתן למצוא בחקירתו של אילן ביטון, בנה של שילה שירכן, אשר אישר שהתקשרו אליו מספר פעמים לטלפון וחיפשו את שרחון, אך הוא אינו יודע מי אנשים אלו – הם הציגו עצמם כחבריו (הודעת אילן ביטון מיום 26.01.2017, שורות 61-72; תמליל מ"ט 200/17 – הודעת אילן ביטון מיום 27.01.2017, סומן עד(4), עמ' 9-11, 27).
המבקשת טענה כי גרסתו של שרחון אודות הפחד והאיומים אשר חווה, לצד עדים מחזקים, המלמדים אודות הלחץ שהופעל עליו בהחזר ההלוואה, והאזנות הסתר שפורטו לעיל, מבססים קיומן של ראיות לכאורה.
בנוסף לכך, המשיב 1 שתק בחקירתו (תמליל חקירה מיום 10.2.2017, עמ' 63-66), וכך גם המשיבים 2 ו-3.
- ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהציגה המבקשת אינן קושרות את המשיב 1 לביצוע העבירה נשוא אישום זה וכי גם שרחון בעדותו מסר כי המשיב 1 מעולם לא דיבר עמו לא יפה ולא דרש את הכסף.
- ב"כ המשיב 2 טען כי לעדותו של שרחון אין חיזוק מתוך עדותו של שי אסי עדי, אשר בעדותו מסר כי המציא את הדברים שמסר, והעדים האחרים ששללו איומים ואף אין האמרות המיוחסות למשיב 2 מהוות סחיטה באיומים.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את המשיב 3 למיוחס לו באישום זה. לטענתו עדות שרחון היא עדות שקר משום שהיא מבוססת על בדיות שמקורן בתרגיל שהפעיל עליו שי אסי עדי, אשר היה ערב לחוב, במטרה לגרום לשרחון לשלם את החוב. על פי טענה זו, שרחון סבר כי שי אסי עדי, בעלה של אחותו, ובנה מאוימים וכשנאמר לו כי אם לא ישלם ילכו לשי אסי עדי הוא ראה זאת כאיום, ואולם על בסיס סיפורי בדים שסיפר לו שי אסי עדי. נטען כי הפחד שהביע שרחון נבע מסיפורי הבדים ולא משום שאוים על ידי המשיבים. נטען כי באשר לסיפורים ששמע שרחון משי אסי עדי מדובר בעדות שמועה. ב"כ המשיב 3 טען כי שיחה 6271 בין המשיב 3 לבין שרחון לא הושמעה לשרחון במהלך חקירתו והוא לא התבקש להתייחס אליה ולו משום שהחוקרים סברו שאין בה לגלות איום. נטען כי אמנם מדובר בשיחה לא נעימה שהתנהלה בטונים גבוהים, אולם באמרה לפיה אם שרחון לא ישלם ייגש המשיב 3 לערב אין ולו קמצוץ של איום אלא פנייה לגיטימית כפי שהיה נוהג בנק כלפי בעל חוב וערב. ב"כ המשיב 3 טען כי שרחון מסר שהוא איים על המשיבים וכי אין הדבר עולה בקנה אחד עם הטענה כי הוא זה שאוים על ידם. כמו כן טען כי נוכח עדותו של שי אסי עדי הרי שהוא זה שאיים על שרחון ואולם לא הוגש נגדו כתב אישום. עוד נטען כי גורמים שהזכיר שרחון בעדותו לא נחקרו משום שהיה בעדותם לסתור את התיזה אשר החוקרים מנסים לבסס בכוח.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2.
באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו, לפיה עובדות האישום אינן מגלות עבירה ביחס למשיב 1 וכי שרחון לא מסר בחקירתו על היכרות מיוחדת עם המשיב 1, שרחון התייחס בחקירתו למשיבים 1 ו-2 כמי שנטל מהם הלוואה וכן לכך שהמשיב 1 שלח הודעות מאיימות לגיסו (תמליל חקירתו מיום 24.01.2017, עמ' 15, שורות 8-16).